פרשת לך לך: כל ההתחלות קשות

ח' חשון ה'תשע''ז 20:05

"לך לך"- בשבילך-

הפרשה שלנו היא פרשה חשובה ביותר בשבילנו כעם ישראל, היא בעצם הצעד הראשון שנעשה לצורך יצירתו של עם ישראל, מעניין מאוד שהיא פותחת ישירות בציווי של ה' לאברהם (או אברם) שלא ידוע לנו עליו הרבה מפשט הפסוקים הקודמים (פרשת "נח").

רש"י פרש: "לך לך- להנאתך ולטובתך", השאלה הנשאלת היא למה אברהם היה צריך ללכת רק בשביל טובתו? למה שלא ילך בגלל שכך הקב"ה מצווה אותו?

בשביל לנסות לענות על שאלה זו אספר סיפור-

'יואב היה אדם מאוד כישרוני בנגינה, אבל הוא היה גר בעיר שלא היה בה מקומות עבודה בתור נגן בתזמורת וכדומה, לכן הוא נאלץ לעבוד 20 שנה במוסך ובערב כשהיה חוזר לבית היה מנגן לו בכינור ומנעים לבני ביתו את הזמן, יום אחד הוא דיבר עם חבירו מנשה שסיפר לו על כך שראה מודעה שכתוב בה שבעיר נגנתניה שנמצאת במרחק של 4 שעות מהם וידועה כעיר מוזיקלית מחפשים נגן כינור בשכר הולם במיוחד, והמליץ ליואב לעבור לשם ולהיות נגן כינור בפועל, יואב עבר לנגנתניה והפך עד מהרה לאחד מנגני הכינור המוכשרים והמפורסמים בעולם, כי רק שם הוא באמת הצליח לפתח את כישרונותיו בצורה הטובה ביותר',

כך גם אצלנו, באמת שאברהם היה הולך גם אם זה לא היה לטובתו, משום שכך ציווה ה', אלא שה' מוסיף שאם הוא ילך לדרך חדשה ויתנתק מהדרך של מולדתו זה יהיה לטובתו והוא יצליח להקים אומה מיוחדת, כי זו הדרך שלו בעולם ועליו ללכת בה על מנת לממש את הפוטנציאל שבו.

כמובן שכולכם יודעים ומכירים היטב את הכלל: "כל ההתחלות קשות", אך ברצוני להוכיח מאברהם שדווקא התמודדות נכונה עם הבעיות מצמיחה ומגדילה את האדם עוד יותר, והנה גם דרכו של אברהם אינה פשוטה כאשר הוא מגיע לארץ ורואה שהכנעני נמצא שם, אז הוא מבין שהדרך שהוא החל ללכת בה לא תהיה פשוטה, ואז הקב"ה אומר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת"- אין לך מה לדאוג, בסוף הדרך יהיה טוב, ואז אברהם מבין שמתחיל פה משהו ממש גדול ובונה מזבח לה'.

אחר כך מתחיל הסיפור של הרעב בארץ ואברהם מבין שוב שלא הכל יוגש על מגש של כסף וצריך להשתדל, אז אברהם יורד למצריים וגם שם הוא נוקט במשנה זהירות כשאומר לשרה לומר שהיא אחותו כדי שלא יהרגוהו, זו בעצם הפעם הראשונה שאברהם נדרש להתמודד בעצמו עם בעיות שיכולות להוביל לסכנת מוות כמו רעב או הריגה על ידי המצרים.

אחר כך אברהם צריך להתמודד עם בעיות בתוך המשפחה כאשר רועיו ורועי לוט רבים, אברהם לא מאבד את העשתונות ומצדיק את רועיו, אלא פונה ללוט בצורה נעימה ("כי אנשים אחים אנחנו") ומציע לו עצה טובה לחפש מקומות נוספים שיוכל להצליח בהם (באמת לוט הלך לכיכר הירדן שהייתה מקום מצויין למרעה באותם ימים).

לאחר מכן, אברהם שומע שלוט נשבה, הוא לא מתמהמה או חושש ממלחמה אלא מיד הולך להציל אותו ואף מצליח, כאן הוא מוכיח איכפתיות ומידות טובות בכך שלא שומר אפילו שמץ של טינה כלפי לוט שרועיו רבו עם רועי אברהם.

בהמשך הוא מגלה יכולת איפוק, פשטות ואמונה שלמה בה' בכך שלא רצה לקבל ממנו כסף.

אם תמשיכו לעיין בהמשך הפרשה תוכלו לראות בעצמכם עוד התמודדויות של אברהם עם הדרך החדשה והעצמאית שהוא הולך בה.

תזכרו ש"כל ההתחלות קשות" אבל יחד עם זאת הקושי בונה בנו כוחות חדשים.

שבת שלום.

עבור לתוכן העמוד