פרשת נח: קשת בענן- בלי התחכמויות!

ב' חשון ה'תשע''ז 15:00

בפרשתנו, פרשת "נח", מסופר על דור המבול ועל כך שהקב"ה הביא מבול על הארץ בגלל החמס שהם עשו, מהו אותו "חמס"?

רש"י- במקום אומר ש"חמס = גזל",

כמו כן מובא חטא אחר שחטאו בני אדם לאחר דור המבול והוא חטאם של דור הפלגה, מה היה חטאם?

 

מובא בפרק י"א פס' ב-ג- "וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. :וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר", מה הכוונה של הדברים?

כידוע מהמשך הפס' הם התחילו לבנות מגדל גבוה במטרה להגיע לשמיים ומובא שם שרצונם היה- "ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ", חז"ל דורשים שאנשי דור הפלגה הסיעו עצמם מקדמונו של עולם (מהקב"ה) שכתוב "ויהי בנסעם מקדם", כמו כן הם אומרים שמטרתם הייתה להילחם בקב"ה, אך רש"י מפרש- "פן נפוץ- שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן" לכאורה המטרה שלהם הגיונית, הם ראו את מה שקרה לאנשי דור המבול ורוצים להגן על עצמם ע"י בנייה של מגדל גבוה שכולם יוכלו להסתתר בו אם יהיה מבול נוסף, אז מה היה כל כך נורא במעשה שלהם?

 

אלא שהם הסיעו עצמם מקדמונו של עולם, זאת אומרת- הייתה להם חולשה באמונה, הם לא הבינו שבורא עולם דן את העולם לפי המעשים של בני האדם ושהכל תלוי רק בהם, אם הם ישפרו את מעשיהם אז אין שום עניין לבנות בניין, אך אם לא ישפרו וימשיכו לחטוא- לא יעזור להם שום בניין והם ייענשו בדרך אחרת.

הם בעצם אמרו אנחנו נמשיך לחטוא אבל נדע להתמודד מול בורא עולם באמצעים שלנו,

לכן כתוב "ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה לחומר", הקב"ה ברא בעולם הרבה כוחות ומשאבים, האדם צריך לנצל אותם לדברים חיוביים, אך אנשי דור הפלגה ביזבזו אותם לריק, כאילו שלקחו לבנה מסותתת וטובה והשתמשו בה כמו אבן פשוטה שאין לה משמעות, כמו כן לקחו חימר שניתן לעשות איתו כלים יפים ונאים והשתמשו בו במטרה להתיר לעצמם את החומריות שלהם.

בעניין זה היה חמור עוון דור הפלגה מעוון דור המבול, דור המבול אמנם חטאו בעבירות שבין אדם לחבירו אך דור הפלגה הוסיפו פגם של עבירות שבין אדם למקום.

 

לאחר המבול הקב"ה נתן סימן שלא יהיה יותר מבול וכך כתוב בפרק ט' פס' יב-טז- " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם: אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. : וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן: וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. : וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ"

 

הקשת היא עולה ושוב יורדת, היא רומזת לאדם שצריך שיהיה לו שאיפות אבל תמיד עליו לזכור שהוא אדם ואינו יכול לנסות להתחכם מול האלוקים, את המסר הזה אנשי דור הפלגה לא הבינו, יהי רצון שנזכה ללמוד מכך ולהתחזק הן במצוות שבין אדם לחבירו והן באמונה שלמה ובמצוות שבין אדם למקום.

שבת שלום!

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד