להתחבר לנשמה

י"ד אב ה'תשע''ו

שאלה: איך אני יכולה לדעת מתי לוותר ומתי להתעקש? מתי לבטא את האהבה  שבי ומתי את השנאה והריחוק? יש כל כך הרבה מצבים מורכבים בחיים, והייתי שמחה אם היה לי כלל פשוט שיוכל לכוון אותי בדרך.

איך נדע? זאת שאלת מיליון הדולר! איך נדע מתי לאהוב ומתי לשנוא? איך נדע מתי להיות גאים ועזים, ומתי להיות צנועים וביישנים? מתי אמורים לדבר ומתי עדיף שנשתוק?

כשיש בנו רצון להיות אמתיים. זהו המבחן הכי עמוק בחיים. זה כל כך קשה. הלא אין לנו 'הוראות שימוש' ביד. התשובה יכולה לבוא רק מהנשמה שלנו.

וכאן צריך להגיע לשורש האהבה בנשמה. למקום שבו אין סתירה בין אהבה לשנאה. בשורש הנשמה אהבת הטוב היא עצמה שנאת הרע, ושנאת הרע היא עצמה אהבת הטוב. בנשמה יש שורש אחד לבושה ולעזות, שורש אחד לדיבור ולשתיקה. רק כשזה יורד למטה זה מסתבך, ואז מתחילות הסתירות.

הגוף שלנו הוא גוף אחד, אבל הוא לא לגמרי אחד – יש בו חלקים שונים זה מזה: הראש, היד, הרגל. אנחנו מרגישים בלב, חושבים במוח והולכים באמצעות הרגליים. אף על פי שהגוף מאוחד יש בו איברים שונים. אחדותו של הקב"ה אינה מתגלה במלואה בגוף שלנו. הנשמה לעומת זאת היא אחת, הרבה יותר מאוחדת מהגוף. הגוף שלנו רואה, שומע ועושה; אבל אלה הן פעולות נפרדות. לכן יכול להיות אדם ששומע אבל לא רואה. הנשמה גם היא רואה ושומעת, אבל אצלה הכול אחד. עבור הנשמה לשמוע, לראות, לעשות, לחשוב ולהרגיש – הכול דבר אחד. הכול חלק מחיי הנשמה. לכן ככל שאנחנו רחוקים מהדרגה של האחדות כפי שהיא מאירה בנשמה שלנו, כך יש הבדל בין הכוחות והרגשות שלנו – לאהוב זאת מחלקה אחת ולשנוא זאת מחלקה אחרת, ולפעמים קשה לנו לדעת באיזו מהן להשתמש. אבל אם עלינו לרמה של הנשמה, דרגה של אחדות שלמה, אז אנחנו יודעים בדיוק מתי לאהוב ומתי לשנוא, מתי לנהוג בענווה ומתי להשתמש ב'עזות דקדושה'.

אבל השורה התחתונה היא: לא להיות 'בטלנים'. ואת זה כל אחד ואחת יודעים בלב: האם אנחנו בטלנים או לא? בפנים יודעים היטב. 'עזות דקדושה' זה לצאת מה'בטלנות', מהמסכנות, ולהתמלא ברצונות טובים; ומתוך כך לעשות דברים גדולים וקדושים.

כשרוצים לעשות תשובה ויורדים לשורש החטא, מגיעים בסוף למסקנה: מדוע חטאנו? מדוע נפלנו? מפני שלא היינו חזקים מספיק! לא הייתה לנו 'עזות דקדושה' נגד עצמנו! לעשות תשובה, לשוב אל ה', זה אומר לתקן מחדש את ה'עזות דקדושה' בתוכנו.

בקיצור: ככל שאנחנו מחוברים יותר לנשמה שלנו, ל'אני' העמוק והפנימי שבנו, אנחנו יודעים בדיוק מתי להשתמש בכל כוח שיש לנו. לפעמים צריך לוותר ולבטא אהבה, ולפעמים דווקא לעמוד בתקיפות ואפילו לבטא כעס על דברים רעים. אבל השורש של הכול הוא אחד – הנשמה שלנו. העיקר הוא לעשות, לפעול ולחיות עם כל העוצמה שקיימת בנו.

 

 

הלכה יומית

 

מצוות כיבוד אב ואם

כיצד מקיימים את מצוות כיבוד אב ואם?

עיקר מצוות כיבוד ההורים הוא לשמשם ולסייע להם בכל מה שיצטרכו. למשל, הורים זקנים שצריכים סיוע באכילתם – מצווה לסייע להם באכילתם; ואם הם חולים וזקוקים לעזרה בעת שהם מתלבשים – יסייע להם; כך גם אם הם צריכים עזרה בניקוי הבית – מצווה לעזור להם; וכן אם ההורים צריכים סיוע בשליחויות, כגון שהם מבקשים מבנם שיקנה עבורם מזון או בגדים, או יביא להם תרופות מבית המרקחת – מצווה עליו למלא שליחותם.

אפילו הסיוע להורים אורך זמן רב, על הבן להתפנות מעיסוקיו האחרים ולסייע להוריו. אף אם העזרה להוריו מצריכה אותו לבטל מעט מעבודתו או מהזמן שהוא מקדיש לבני משפחתו או לחבריו, כל זמן שהוריו זקוקים לעזרתו והעזרה להם אינה דורשת ממנו להפסיד את מקור פרנסתו – חובה עליו להתפנות מעבודתו ומעיסוקיו כדי לסייע להוריו. מובן שאם אחד ההורים חולה, על הבנים לפנות את זמנם ולטפל בו.

(מתוך 'פניני הלכה', ליקוטים ג' א, א)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד