לחץ חברתי

י"א אב ה'תשע''ו

שאלה: המון פעמים אחרי שאני נכנעת ללחץ חברתי ועושה את מה שכל החברות עושות אני מרגישה כזה מין כעס, כאילו אני ממש לא סובלת את החברות שגרמו לי לעשות בדיוק כמוהן. ממה נובע הכעס הזה?

 

מכירים את אלה שמוכנים להתרפס בפני כל העולם בשביל כמה שקלים? מדוע הם מתנהגים בשפלות כזאת? מפני שהם הרסו במו ידיהם את ה'עזות דקדושה' שלהם. על כך אומר רבי נחמן דבר עצוב מאוד: אם הורסים את העזות הזאת, העונש הוא שנהיים עבדים לבני אדם אחרים. רבי נחמן מציג את השאלה באופן החריף ביותר: האם אתה עבדו של הקב"ה או שאתה עבד לבני אדם? אין באמצע... אומר לנו הקב"ה: תביט בעצמך, מי אתה? פעם היית עבדי. נתתי לך מספיק עזות כדי לעשות הישר והטוב בעיניי. אבל העדפת להקשיב לאנשים. אם כך נוח לך – בסדר, תהיה עבד שלהם!

או שתחליט סוף סוף מי האדון שלך...

מה שקורה כתוצאה מכך הוא שמתחילים לשנוא את המשעבדים. כשאין יותר דעה עצמאית מתחילים לשנוא בני אדם, מפני שהם שולטים בנו ואנחנו נאלצים 'לרקוד' לפי החליל שלהם. הסיבה שאנחנו מקשיבים למה שהחבר'ה אומרים היא לאו דווקא שאנחנו אוהבים אותם. מקשיבים להם כי אין בנו יכולת לעמוד על הרגליים! זאת האמת הכואבת. אבל אם יש בנו 'עזות דקדושה', הנותנת כוח לעמוד מול כל העולם, אז אפשר באמת לאהוב את כל העולם, מפני שלא מרגישים עבדים של אף אחד.

רבי נחמן מוסיף שגם העולם אוהב דווקא את מי שיש לו 'עזות דקדושה'. אם אדם הוא מספיק חזק כדי לעמוד על שתי רגליים, ושום דבר לא מכופף אותו – אז העולם ממש אוהב אותו. אנשים מבקשים את קרבתו של האדם הזה.

זה ממש מעניין: הרבה פעמים נראה לנו שאם לא נקשיב לסביבה שאומרת לנו לעשות משהו לא נכון נידחק לפינה. אנו חוששים מזה, כי אנחנו רוצים להיות חלק מהחברה. אבל זאת שטות! מה שקורה הוא בדיוק ההפך. אותה נערה שנכנסה לכיתה בלבוש צנוע, וכל החברות שלה לעגו לה, דעו לכם: אם היא תמשיך ללבוש את הבגדים האלה בגאון, אתם יודעים מה כל הצוחקות יחשבו לעצמן? באמת כל הכבוד לה. יש לה אופי. זה נראה מוזר, אבל ככה זה: כששומעים לאנשים שרוצים לגרור אותנו למקומות שליליים, הם יורקים עליך. וכשאתה לא שומע להם – הם מעריכים אותך...

בקיצור: כאשר אנחנו נכנעים ללחץ חברתי אנחנו נעשים משועבדים לחברה. השעבוד הזה מעורר בתוכנו כעס ותסכול על כך שאיננו חופשיים לעשות כרצוננו. דווקא העמידה על שלנו מעוררת בנו אהבה והערכה גם לסביבה, וכן גם הסביבה מעריכה ואוהבת יותר אותנו.

 

 

הלכה יומית

 

מה לומר לחבר שקנה חפץ חדש?

מה יעשה אדם שחברו קנה למשל מחשב חדש, והוא שואל אותו לחוות דעתו? האם יאמר את מה שהוא חושב באמת, שהמחשב עשוי בצורה גרועה ולא יאריך ימים, ומחירו יקר, ואף מראהו מכוער, או שמותר לו לענות בדברי נימוס, כגון שהמחשב די טוב ודי מוצלח, ובאופן כללי הוא נראה לא רע?

 

במקרה כזה אין שום מצווה לומר את האמת, משום שאם יאמר את האמת, יצער את חברו, והרי הוא כבר קנה את המחשב, ואת המעוות אי אפשר לתקן. לכן מלכתחילה עדיף שלא לדבר כלל על המחשב. אבל אם בכל זאת החבר שואל ומצפה לתשובה, מצד נימוס ודרך ארץ, ראוי לשבח אותו במידה מסוימת כדי לשמחו, וזהו בכלל מה שאמרו חכמים שמצווה לשנות מפני השלום. על כן, אם אפשר למצוא במחשב איזו מעלה מסוימת, עדיף להתרכז בה.

(עפ"י 'פניני הלכה', ליקוטים ב' ב, יח)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד