חוצפה קדושה

י' אב ה'תשע''ו

שאלה: אני מרגיש שאני רוצה להתקדם בכל מיני תחומים, אבל אני מפחד שיצחקו עליי ושאאבד את הערכה של החברים שלי. איך אפשר להתמודד עם הפחד הזה?

 

מי לא מכיר את הקושי שיש בהתמודדות עם לחץ חברתי? כבר החלטנו להתקדם, החלטנו שאת הבגדים האלה לא לובשים, ככה אנחנו יותר לא מדברים. ואז באים החבר'ה ואתה אומר לעצמך: "איך הם יגיבו?", "זה לא שייך! הם יעשו ממני צחוק", "אין מצב! בהזדמנות אחרת אני אתחיל..."

מה קורה לנו? מה מביא אותנו לרפיסות הזאת ברגע המבחן?

למדנו שצריכה להיות לנו נאמנות לפנימיות שלנו. שעלינו להיות 'בני חורין', להקשיב למה שאנחנו ולא לאחרים. אבל לא להקשיב לאחרים זה לא מספיק. צריך משהו חזק יותר, עמוק יותר. העולם שסובב אותנו מפעיל עלינו לחצים אדירים. הוא משפיע עלינו, ולפעמים אנחנו נחלשים מלעשות דברים טובים ואמתיים. מה עושים אם מתעורר בנו חשק לעשות דבר טוב באמת, וכל העולם צוחק עלינו? רבי נחמן אומר שצריך שתהיה לנו 'עזות דקדושה'. מהי עזות דקדושה?

עזות היא כמו חוצפה. עזות דקדושה היא 'חוצפה קדושה'. ומאיפה לוקחים אותה? מן 'הגאווה הקדושה' שיש בתוכנו! רגע, רגע. מה קורה פה? גאווה? קדושה? עד היום דיברו אתנו על הפחיתות שבגאווה, על הדמיון שבה ועל הנזקים שהיא מביאה לחברה, פתאום אנחנו מדברים על גאווה קדושה?!

בואו נעשה סדר. דוד המלך אמר בתהלים: "ה' מלך גאות לבש, לבש ה', עוז התאזר". כשנולדנו, נתן לנו הקב"ה 'גאווה קדושה', כדי לעשות את מה שאנחנו יודעים שהוא נכון. למשל: למדת שאמתי יותר ללבוש צנוע, את מבינה את זה וחושבת שזה נכון יותר. ואז את נכנסת לכיתה והחברות מתחילות לצחוק: "מה נסגר אתך?" "הגעת ממאה שערים?" את נראית כמו אחת מהטאליבן!" ואז את רוצה להתחבא מרוב בושה, ומשהו בתוכך חושב שהן צודקות, ולמה צריך את כל הלבוש המסורבל הזה... בפעם הבאה את כבר תבואי לבושה על פי צו האפנה, ולא בלבוש שמתאים לשינוי שרצית לעשות. על כך אומר רבי נחמן – ברגע שהתקפלנו, פגענו בכוח הזה שקיים אצלנו בפנים. פגמנו ב'עזות דקדושה' שיש בנו.

בקיצור: כדי להתמודד עם לחצי החברה ניתן בכל אחד ואחת מאתנו כוח המכונה 'גאווה קדושה'. זהו הכוח שמניע אותנו לעשות את מה שאנו רואים לנכון למרות הלחץ שסובב אותנו.

 

 

 

הלכה יומית

דיני רחיצה בתשעה באב

כל רחיצה של תענוג אסורה בתשעה באב, בין במים חמים ובין במים קרים, ואפילו מקצת גופו אסור לרחוץ, ואפילו להושיט אצבע אחת קטנה לתוך מים אסור. אבל מי שנתלכלך בבוץ או בצואה או שנטף דם מחוטמו – רשאי לרחוץ את המקום המטונף, מפני שאינו מתכוון לתענוג. אף על פי שבכל רחיצה להסרת לכלוך יש גם קצת הנאה, מכל מקום כיוון שעיקר הכוונה להסרת לכלוך, אין היא נקראת רחיצה של תענוג.

מי שהוא רגיש במיוחד ודעתו אינה מתיישבת עליו בלא שישטוף את פניו בבוקר, רשאי לשטוף את פניו במים. מי שנצטבר לו אחר השינה לכלוך בזוויות עיניו והוא רגיל תמיד להסירו במים, רשאי להסירו במים.

אסור לשטוף את הפה בתשעה באב, אולם מי שיצטער מאוד אם לא ישטוף את פיו, יכול אף בתשעה באב לשטוף את פיו ולצחצח את שיניו בלא משחה. לעומת זאת ביום הכיפורים, שבו חיוב הצום מהתורה, אין להקל בזה.

(מתוך 'פניני הלכה', זמנים י, ה)

 

 

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד