אל תהיה ליצן

כ"ט תמוז ה'תשע''ו

שאלה: מהי שמחה ומהי ציניות?

 

"וואוו, איזו התרגשות. רואים מכאן את הכותל ואת כל העיר העתיקה!"

"מה אתה כזה מתלהב? סך הכול כמה אבנים אחת על השנייה"...

***

"חבר'ה, אתם חייבים לקחת את עצמכם בידיים! התפילה היא מהדברים העומדים ברומו של עולם! חייבים להשקיע!"

הנאום המרגש של הר"מ שלנו נגע ללבנו. עד שתומר לחש לאלון בקול: "מה הוא רוצה מאתנו הזקן הזה... נראה לי שראש הישיבה הבטיח שמי שיעלה את מספר התלמידים שיבואו לתפילה בזמן יקבל העלאה במשכורת... סתם חופר...". כל הכיתה התגלגלה מצחוק. בן רגע כל מה שהרב דיבר עליו הלך והתמסמס. כאילו מישהו תקע סיכה בבלון והכול התפוצץ.

***

טוב מאוד לשמוח ולספר בדיחות. הגמרא מספרת שכאשר רבא היה פותח את השיעור הוא היה מספר מילתא דבדיחותא, והתלמידים היו שמחים. הבדיחה המשמחת פותחת את הלב ויוצרת אווירה טובה של לימוד והקשבה, אווירה של לב רחב היכול להעמיק ולחשוב, ולא של פחד ואימה. אדם שמח יכול להתקדם ולהתרומם. בלי השמחה אי אפשר לעבוד את ה' בשלמות. כדי להגיע לדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה', לנבואה, חייבים להיות בשמחה.

ציניות, לעומת זאת, עושה בדיוק את ההפך. האדם הציני לוקח כל דבר רציני ועושה ממנו צחוק. לדעתו של הציני אין דברים חשובים, אין ערכים, אין אידיאלים. הכול שפיט. הכול בעל כוונות נסתרות של אגואיזם, ואין שום דבר טהור ונשגב. חז"ל קראו לציניות ליצנות. הם הוסיפו ואמרו שליצנות אחת דוחה אלף תוכחות. התוכחה באה להעמיד את האדם מול האמת, מול דבר ה'. הציני, בבדיחה העוקצנית שלו, הופך את האמת ואת נושאה למעוררי גיחוך, וגורם לכך שלתוכחה לא תהיה כל השפעה. הציני אינו יכול להתקדם לשום מקום. שום דבר אינו משפיע עליו. הוא אינו יכול להגיע לקדושה ולדבקות בקב"ה. לכן אמרו שאחת מהכיתות שאינן מקבלות פני שכינה היא כת הלצים. הם פשוט רחוקים מכל דבר קדוש ונעלה.

צריך להתרחק כמה שיותר מיחס ציני ומבדיחות ציניות. דוד המלך מדריך אותנו לא לשבת במושב לצים. שהחבר'ה שלך לא יהיו כאלה הבזים לכל דבר ומלגלגים על אידיאליסטים או על דברים שבקדושה. ליצן קטן שמשמח לבות אנשים זה טוב, אבל ליצן שעושה מהכול צחוק הוא ממש לא נחמד...

 

תשובה: שמחה אמתית פותחת את הלב לשמוע את האחר. ציניות מלגלגת על דברי האחר וחוסמת את הלב מלשמוע את דבריו. ציניות היא הרסנית ואסורה, ולכן צריך להתרחק ממנה ולשמוח שמחה עמוקה שפותחת לבבות.

 

 

הלכה יומית

 

מה עושים בחופש?

שאלה זו מורכבת ומשתנה ממציאות למציאות, מנוער לנוער. להלן כמה עקרונות.

החופש הוא זמן לנוח, להירגע, לשמוח, לצאת לטיולים, לאגור כוחות. אולם ישנם כמה כללים שיש לשמור עליהם:

תפילה – גם בימי חופש צריך להקפיד להתפלל כראוי: שלוש תפילות ביום, במניין (הבנות יכולות גם הן לבוא למניין, או להתפלל בביתן ברצינות הראויה). מצוות התפילה תלויה גם בזמן. צריך לשים לב ללוחות, שלא נעבור את זמן התפילה. צריך לדאוג לומר קריאת שמע לפני סוף זמן קריאת שמע. אם לא עשינו כך – הפסדנו מצווה מן התורה! לכתחילה, ראוי להגיע לקריאת שמע שבתוך התפילה לפני סוף זמן קריאת שמע, כדי לומר קריאת שמע וברכותיה בזמן.

חשיבות התפילה נובעת גם מעצם מצוות התפילה, אבל יש בה חשיבות מיוחדת בכל יום, ובמיוחד בימי חופש. פתיחת היום בתפילה נותנת את אותותיה על היום כולו. מי שמתפלל כראוי – כל יומו נראה אחרת. (המשך מחר)

 

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד