לחשוף את עצמך

כ"ז תמוז ה'תשע''ו

שאלה: איך אני יכול לגרום לעצמי להיות שמח? 

 

"לא יודע למה, אבל תמיד כשאני יוצא לריצה, אני מתמלא שמחה", סיפר לי צבי, חבר מהישיבה. "אחרי שנגמר היום, לאחר שעות רבות של לימוד אינטנסיבי, אני מרגיש שהגוף שלי זקוק גם הוא ל'מנה' היומית שלו. אני מחליף בגדים, יוצא לריצה משחררת, עושה עוד כמה תרגילי כושר וחוזר לישיבה. אני מרגיש נפלא. משוחרר כולי ובעיקר שמח".

"בדיוק את מה שאתה מתאר מסביר המהר"ל בקשר לשמחה", חייכתי. "המהר"ל מסביר שהשמחה מופיעה באדם כאשר הוא מוציא מהכוח אל הפועל את הכוחות הגנוזים בו. כאשר הוא מבטא את עצמו. כאשר האדם אינו עושה זאת, אלא כובש את עצמו – הוא מתמלא צער, מרירות ועצבות.

היציאה מהכוח אל הפועל צריכה להתבטא בכל המישורים של האישיות שלנו. כאשר האדם ניחן בכישרונות מסוימים והוא מפתח ומגלה אותם – הוא מתמלא שמחה. קח לדוגמה את מיכאל, החברותא הצעיר שלי. אתה יודע שהוא אמן גדול בסקסופון. כל יום בין שתיים לשתיים וחצי הוא מתאמן במקלט של הישיבה. הוא חוזר אליי עם חיוך ענק על הפנים. הוא מלא שמחה שהוא מבטא את הכישרון שלו. אם לא יוצא לו לנגן כמה שבועות, הוא מסתובב בישיבה בקצת עצבות. הוא לא גילה את כוחותיו הרבה זמן. זה בתחום הנפש.

בחלק הפנימי באישיות שלנו, בנשמה, אין דבר שיותר מוציא אותה מהכוח אל הפועל כמו לימוד תורה וקיום מצוות. רק שם היא מתבטאת. לכן אדם שהוא עובד ה' צריך להיות שמח באופן טבעי.

דבר זה נכון גם לגוף. יש בגוף כוחות שצריכים ורוצים לצאת לפועל. אם לא מפעילים אותם זמן רב הם מתנוונים וגורמים לבעיות ולחריקות. כאשר אתה יוצא לריצה ונותן לשרירים שלך לפעול, נותן לגוף להשקיע, השמחה ממלאת את כל גופך".

"אז בעצם אתה אומר שככל שהאדם יהיה מודע לעצמו ויגלה את כוחותיו, כך הוא יהיה שמח יותר?" שאל צבי.

"בדיוק!", השבתי. "זו שמחה אמתית, שבה כל כוחות החיים של האדם מתגלים. אין דבר משמח יותר מזה! צבי, אתה בדרך הנכונה!"

 

תשובה: האדם שמח כאשר הוא מוציא מהכוח אל הפועל את הכוחות הגנוזים בו, ולכן צריך לחשוב אילו כוחות גנוזים בי ולהוציאם אל הפועל. כך אהיה בהתחדשות מתמדת ובשמחה גדולה.

 

 

 

הלכה יומית

 

מה מברכים על פיצה?

ברוב המקרים דין הפיצה כדין לחם, משום שבדרך כלל בצק של פיצה הוא כמו בצק של לחם. על אף שמניחים על הבצק גבינה צהובה ורסק עגבניות ומיני תבלינים, אין הם משנים את דינו של הבסיס שהוא לחם, ולכן אפילו אם אכל ממנה מעט, מברך 'המוציא' וברכת המזון.

אם לשו את הבצק בקמח עם מי ביצים או מי חלב, אם טעם המאפה שונה, דינה כדין 'פת הבאה בכיסנין', וכשאין קובעים עליה סעודה, ברכתה 'מזונות' ו'על המחיה'. כשקובעים עליה סעודה ברכתה 'המוציא' וברכת המזון.

בפועל, בדרך כלל מנה אחת רגילה אינה נחשבת כ'קביעות סעודה'. זו בעצם הסיבה להכנת פיצה על בסיס של קמח עם מי חלב, כדי שיוכלו לאכול מנה אחת דרך ארעי ולברך עליה 'מזונות' ו'על המחיה'. אולם אם אוכלים שתי מנות רגילות, בוודאי אכלו יותר משיעור 'קביעות סעודה', ובדרך כלל גם יש במנות אלו כשיעור ששבעים ממנו בארוחה רגילה, וצריכים ליטול עליהן ידיים ולברך 'המוציא' וברכת המזון.

(מתוך 'פניני הלכה', ברכות ו, ט)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד