להשתחרר מבית הכלא

כ"ו תמוז ה'תשע''ו

שאלה: למה קורה לפעמים שדווקא בסיום חוויה חומרית, למשל אחרי מסיבה או הופעה מוזיקלית, אני מרגיש ריקנות ובאסה?

"בגיל 23 הגשמתי את כל החלומות שהיו לי להיות כוכבת ומפורסמת", מספרת  נועה ירון-דיין. "הייתה לי תכנית בגלי צה"ל, תכניות אירוח בערוץ 2, תכנית קבועה בערוץ הילדים. הייתה לי קריירה מצליחה, עשיתי כסף, רק כדי לזכות באיזו שמחה, אולי באיזושהי רוויה. הייתי חוזרת מיום שלם של צילומים, מאופרת ולבושה בבגדי מעצבים. שלוש שעות הספר סידר לי את התלתלים, כדי שהשיער יקבל את 'המראה הטבעי'. הייתי אומרת לעצמי, 'נועה, את בתוך עולם של פלסטיק. הכוסות מפלסטיק, הפרחים מפלסטיק, הבגדים מפלסטיק, החיוך מפלסטיק, תרבות של פלסטיק, והפלסטיק הזה חונק אותי, נכנס אליי פנימה. בפנים אני כלום, מרוקנת. הפנימיות שלי לא מעניינת את אף אחד.

הייתי גומרת את התכנית, הולכת לתיבת הדואר, מקבלת ערימת מכתבים מילדות בנות 12 שכל מה שהן רוצות בחיים זה להיות כמוני. זה מה שהן רוצות, להיות בתוך האשליה, דוגמניות, זמרות, שחקניות, מנחות, העיקר להיות מפורסמות. הייתי נועלת את הדלת פעמיים, מתמוטטת, מורידה את שכבות האיפור לכיור ורואה את עצמי נשטפת למטה לכיור, לביוב, ביחד עם המייק אפ. הייתי מגלגלת את התלתלים מאחורי הראש, יושבת על המיטה ובוכה, ובוכה. בכי שאף אחד לא ידע עליו.
מגיל אפס מלמדים אותנו בדיוק מה חשוב בעולם הזה. בעולם הזה צריך כסף. צריך קריירה. בעולם הזה את צריכה להיות גבוהה ורזה ושזופה. בעולם הזה צריך בגדים, נעליים, תכשיטים, תסרוקת, ציפורניים. פעם לאנשים הייתה תאווה לעבוד עבודה זרה. להשתחוות לפסלים. היום זה כמעט לא קיים. היום יש תאוות ממון, תאוות גוף, לא תאוות רוחניות" .

***

לפעמים דווקא מאחורי החיוך השמח של הליצן מסתתר פרצוף עצוב. תרבות המערב משדרת שמחה ועליצות, אך עמוק בפנים מסתתרת העצבות. הרב קוק הסביר שלעתים העצבות נובעת מכך שהאדם שקוע מאוד בחומר. כשהאדם משקיע את כל כולו למען משהו גשמי, וזה ממלא את חייו, הנשמה אינה מקבלת ביטוי והיא נחנקת. זה בדיוק מה שתיארה נועה ירון-דיין בסיפורה על חייה בעולם הזוהר. הנשמה מרגישה כלואה בתוך תאוות הגוף ושאיפותיו. זו תחושה קשה מאוד שגורמת לעצבות. גם לנו יכולות להיות תחושות מעין אלו, אך אפשר להשתחרר מהן. כיצד? על ידי שנהיה מחוברים יותר לנשמה שלנו, נאיר יותר את חיינו באורה של הנשמה, נעבוד את ה' בדבקות ובהתלהבות ונתמלא שמחה.

 

תשובה: עיסוק מופרז בתאוות הגוף מוביל לעצבות, מכיוון שהנשמה, שהיא העיקר והמרכז שלנו, אינה מקבלת ביטוי, ולכן היא מכונסת מבוישת בתוך עצמה. גם בעת שאנחנו עוסקים בדברים הקשורים לעולם הזה צריך לעשות זאת באופן שיביא את הנשמה לידי ביטוי, כך תהיה שרויה בנו שמחה תמידית.

 

 

הלכה יומית

הברכה הרביעית: הטוב והמטיב

עוד ברכה תיקנו חכמים אחר חורבן בית המקדש וחורבן הארץ, והיא ברכת 'הטוב והמטיב'. אחר חורבן בית המקדש השני, נראה היה לכאורה שאין עוד תקווה לבניין הארץ וירושלים, ומה טעם להמשיך לברך את ה' "על הארץ הטובה". לפיכך מצאו חכמים צורך לתקן ברכה לחיזוק האמונה, שהכול לטובה, ואף החורבן, הגלות והייסורים, נועדו לתקן אותנו ולהביאנו מחדש לבניין שלם יותר של הארץ, ירושלים והמקדש.

ברכה זו תוקנה ביום שבו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ביתר הייתה עיר גדולה ביהודה. היא הייתה בירתו של בר כוכבא, וממנה קיוו להשיב את עצמאות ישראל לאחר החורבן. כשנפלה ונחרבה – נגדעה קרן ישראל, וגזרה מלכות הרשעה לחרוש את ירושלים, ולשנות את שמות ערי הארץ וירושלים. עוד גזרו שלא לקבור את הרוגי ביתר. אחר זמן, כשנתמנה מלך חדש, הותר לקבור את ההרוגים, ומצאו כי נעשה להם נס שלא הסריחו. אמרו חכמים: "אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה 'הטוב והמטיב'. 'הטוב' – שלא הסריחו, ו'המטיב' – שניתנו לקבורה".

(מתוך 'פניני הלכה', ברכות ד, ב)

 

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד