לשמוח בכל מצב

כ"ה תמוז ה'תשע''ו

שאלה: איך אפשר שלא ליפול לעצבות ולייאוש לאחר נפילות רוחניות?

 

"אתה לא מבין שהוא עובד עליך בעיניים!" משה צעק עליי. טוב שהוא בא. כבר יומיים לא יצאתי מהמיטה. השתלטה עליי כזאת עצבות. איך עשיתי את זה?! איך נפלתי?! דווקא אני, המדריך הצדיק של הסניף, שכל הזמן מדבר על צניעות וקדושה, ודווקא אני נפלתי. וכולם יודעים על כך. איזה דיכאון. אני בקושי אוכל. בקושי שותה. תפילין לא הנחתי יומיים. אין טעם. ה' בכלל מסתכל עליי אחרי מה שעשיתי?! מה שווים כל הדיבורים שלי בסניף אם אני לא עומד בניסיון?!

"זה יצר הרע!" משה טלטל אותי. "הוא עובד עליך בעיניים! לא רק שהוא הפיל אותך פעם אחת, הוא מפיל אותך פעם שנייה! הוא לוחש לך 'מה אתה שווה. ה' לא רוצה לראות אותך. אין לך למה להתפלל'. הוא זורע ייאוש ועצבות. מרחיק אותך מהקב"ה עוד יותר".

"אתה חושב שאחרי מה שקרה הקב"ה בכלל מסתכל עליי?"

"בטח! הקב"ה נמצא אתך גם בנפילות! יש פסוק מפורסם בתהילים שמדבר על כך. 'גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת' – גם כשאני נמצא בתוככי חושך החטאים, 'לֹא אִירָא רָע' – אני לא מפחד, 'כִּי אַתָּה עִמָּדִי' – הקב"ה נמצא אתי גם שם, והוא עוזר לי להתרומם. יצר הרע תופס 'טרמפ' על הנפילה שלך, והוא מפיל אותך למקום הרבה יותר גרוע. לעצבות. העצבות היא הכי גרועה. היא משתקת אותך. היא מרחיקה אותך מהקב"ה. היא גורמת לך להביט בעולם בעיניים פסימיות, ולא לראות את כל הטוב שהקב"ה נטע בעולם. תתעודד!"

"אבל איך אני יכול להתעודד אחרי מה שעשיתי?!", השבתי לו.

"רבי נחמן נתן לכך עצה נפלאה: 'הכלל שצריך ליזהר מאוד מאוד להיות בשמחה תמיד. ואפילו אם הוא כמו שהוא, דהינו שהוא, חס ושלום, רחוק מאוד מהשם יתברך, אף על פי כן יש לו לשמוח מאוד שלא עשהו גוי'. אפילו שאתה מרגיש נורא, יש בך נקודה קדושה שלא נטמאה. יש בך נשמה. אינך גוי! לגויים אין נקודה טהורה כזאת. אתה צריך לשמוח שה' ברא אותך יהודי, שיש בך נשמה קדושה שתעזור לך לקום ולהיטהר, שתוכל להתרומם אתה לפסגות של דבקות וקדושה. אל תיכנע ליצר הרע. אל תהיה עצוב!"

 

תשובה: צריך לזכור שהקב"ה אתנו תמיד. בכל מצב, גם אחרי הנפילה, ה' אוהב אותנו ומחכה לנו בזרועות פתוחות, לבניו, עם ישראל הקדושים. רק מעצם המחשבה הזאת צריך לצאת מהעצבות ולשמוח.

 

 

הלכה יומית

 

מצוות ברכת המזון

כתוב בתורה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". למדו חכמים שברכת המזון צריכה לכלול שלושה עניינים: מכך שנאמר "וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ", למדו שצריך לברך את ברכת 'הזן', שבה אנו מברכים לה' על המזון; ומזה שנאמר "עַל הָאָרֶץ", למדו שצריך לברך ולהודות על הארץ; ומכך שהוסיפה התורה לומר "עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ", למדו שצריך לברך על הטוב והמובחר שבארץ, היינו על ירושלים.

המצווה מהתורה היא שהמברך יזכיר עניינים אלו בכל נוסח שירצה, ובאו משה, יהושע, דוד ושלמה, ותיקנו נוסח מובחר ומושלם לפי הטובה שנוספה בימיהם. בשעה שירד המן תיקן משה רבנו את נוסח ברכת 'הזן'; ומשנכנסו ישראל לארץ, תיקן יהושע את נוסח ברכת הארץ; וכשקבע דוד המלך את ירושלים לעיר הקודש, תיקן את נוסח הברכה "על ירושלים עירך"; וכשבנה שלמה את בית המקדש הוסיף "על הבית הגדול והקדוש". לאחר שנחרב הבית, תיקנו נוסח שבו אנו מבקשים מה' שירחם עלינו ויבנה את ירושלים.

(מתוך 'פניני הלכה', ברכות ד, א)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד