לנהל את המערכת

י"ח תמוז ה'תשע''ו

שאלה: איך אפשר לתקן את המידות אם יש בתוכנו כל כך הרבה רצונות טבעיים שונים ומנוגדים, שמושכים לכיוונים שונים?     

"אני לא מבינה את הקטע הזה של כל ההגבלות האלה שלכם, הדתיים. לדעתי זו ממש מלחמה בטבעיות שלנו כבני אדם.

אתם חייבים להבין, לגוף שלנו יש את הדרישות שלו וצריך לספק אותן. אין מה לעשות, גם אם זה לא נראה לכם. תורה ומצוות זה נחמד ויפה, אבל אי אפשר לחנוק את הרצונות האחרים שיש בנו בגלל מצוות. זה פשוט לא ילך! הבעיה שלכם היא שאתם לא מבינים שבאדם יש כוחות שונים ומנוגדים. זאת לא מערכת אחת שאפשר לנהל אותה ולדכא אותה..."

***

לאכול, לישון, לחלום, לדמיין. תאוות, מחשבות, אהבות, רצונות. כל כך הרבה כוחות מתנגשים, גועשים וסוערים בתוכנו. לפעמים בא לנו ללמוד, לפעמים מתחשק לנו לרוץ, לפעמים בא לנו לקרוא, ופעמים אחרות בא לנו סתם לרבוץ מול הטלוויזיה או המחשב.

אז איך עושים סדר בכל הבלגן הזה? האם באמת אפשר לכוון את כל המערכת המפוזרת הזאת לכיוון אחד?

במבט ראשון נדמה שכל אחד מאִתנו הוא רק זירת התנגשויות בין רצונות שונים וסותרים. אבל זה רק במבט ראשון. הרמב"ם לימד אותנו להבחין בכך שמעבר לריבוי התופעות שאנו מזהים בתוכנו, מעבר לכל הרצונות, השאיפות והתשוקות, עומדת לה אישיות אחת. נפש אחת. לנפש הזאת יש אמנם התגלויות שונות, אבל ביסודה היא נפש אחת. למה העיקרון הזה משמעותי כל כך? הוא משמעותי כי ללא ההבנה הזאת באמת קשה להבין איך אפשר להגביל את עצמנו. הרי אי אפשר להגביל אריה כשהוא בא לטרוף את הטרף שלו. זה תהליך רגיל שקיים בטבע. אם גם היצרים שבנו הם כמו אותו אריה, באמת שאין סיכוי לחסום אותם. אבל אם הנפש היא אחת, לא רק מיליון כוחות שמושכים לכיוונים שונים, אלא מערכת אחת, אז כבר אפשר לדבר על ניהול של המערכת. אז מבינים שהכוחות השונים יכולים להיות מאורגנים על ידי מוקד אחד ראשי. אצל האדם הכוח המארגן הוא כוח השכל והמחשבה.

מאחר שיש בנו יכולת לפקח על הכוחות השונים שקיימים בנו, אנחנו מסוגלים גם לתקן את המידות. הכוחות השונים שקיימים בנו הם בעצם כלים והופעות שונות של נפש אחת ויחידה. נפש אחת, שעל ידי הדרכת השכל יכולה להוביל את כל הכוחות שבה לְיַעד אחד.

בקיצור: תיקון המידות נובע מהיכולת שקיימת באדם לנהל את הכוחות השונים שקיימים בו. הכוחות המנוגדים שקיימים בנו הם ביטויים שונים של נפש אחת. אנו יכולים וצריכים לארגן את הכוחות השונים לאור השכל שניתן בנו.

 

הלכה יומית

תקנת צום י"ז בתמוז

בחורבן הבית הראשון הובקעה ירושלים ב-ט' בתמוז, ובתאריך זה צמו במשך שבעים שנות גלות בבל. אולם בחורבן הבית השני הובקעה העיר ב-י"ז בתמוז, ומאז ועד היום צמים בתאריך זה.

זאת על אף שאת עצם תקנת הצומות תיקנו הנביאים על חורבן בית המקדש הראשון, ולכן אנו צמים בעשרה בטבת, שבו הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים בחורבן הראשון; וכן מתענים בצום גדליה שבו נתבטלה שארית שלטון ישראל בתום תקופת הבית הראשון. מכל מקום לגבי הצום על הבקעת חומת העיר, כיוון שצער החורבן השני קרוב אלינו יותר, תיקנו לצום ב-י"ז בתמוז, יום הבקעת החומות בחורבן השני.

(מתוך 'פניני הלכה', זמנים ו, א)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד