סיכום השבוע הרביעי

י"ז תמוז ה'תשע''ו

שאלה: למה חשוב לתת ולתרום לאחרים? למה לא לדאוג רק לעצמי ולהנאות שלי?

 

 

בקיצור:

נתינה לאחרים נותנת לי משמעות וטעם לחיים. חיים ללא נתינה הם חיים דלים וחסרי ערך. חיי נתינה אלו חיים מלאי שמחה, מלאי עוצמה וסיפוק.

 

 

שאלה: פעמים רבות אני חש שיש בי רצון לעשות חסד ולהעניק למישהו אחר למרות שאני לא מכיר אותו. מאין מגיע הרצון הזה?

 

בקיצור:

הרצון שלנו לתת נובע מהנשמה האלוהית שנמצאת בתוכנו. הנשמה שלנו היא שליחה של הקב"ה, שהוא כולו טוב, והיא תובעת מאתנו לחיות לפי הטבע שלה, שהוא להעניק ולתת.

 

שאלה:

אני מרגיש שכל הזמן אני רוצה יותר. יותר כסף, יותר הערכה מהזולת, ציונים טובים יותר. מאיפה נובע הרצון הזה להצליח תמיד ולהיות הכי טוב?

 

בקיצור:

הרצון הקבוע בנו תמיד להשיג עוד ועוד נובע מהנשמה שבנו. הנשמה היא אינסופית ורוצה לתפוס ולהשיג עוד ועוד כי היא רוצה לחיות לפי מה שהיא, ו'לתפוס' את האינסוף. הדרך היחידה שלה לרוות נחת היא לדבוק בקב"ה, שגם הוא אינסוף, ולא בדברים חומריים.

 

שאלה: האם יש קשר בין אמון בבני אדם לאמונה שלנו בקב"ה?

 

בקיצור:

יש קשר עמוק בין אמון בבני אדם לאמונה בקב"ה. בני אדם הם שליחיו של הקב"ה, ולכן אנו יכולים להגיע למצב שבו האמון בבני אדם נשבר וממילא האמון בקב"ה, שהוא שלח את בני האדם, גם כן נשבר. באמת האמון שלנו בקב"ה אינו צריך להיות תלוי בבני אדם אלא נצחי וקבוע. על כך נלמד מחר.

 

 

שאלה: איך אפשר לדבוק באמונתנו בקב"ה כשסביבנו אנשים שהאמון שלנו בהם נשבר?

 

בקיצור: האמונה שלנו בקב"ה צריכה לנבוע ממקום עמוק יותר, שלא תלוי בבני אדם. אלוקים מאמין בנו בכל רגע ורגע. מעניק לנו חיים ושפע כל טוב. מכוח אמונתו הבלתי פוסקת בנו אנו צריכים להאמין ולרחוש אמון מלא בו ובאהבתו אלינו.

 

 

 

הלכה יומית

 

האם מותר לדבר בין ניגוב הידיים לברכת 'המוציא'

נחלקו הפוסקים בשאלה האם מותר לדבר בין סיום ניגוב הידיים לברכת 'המוציא'.

לדעת הרמב"ם, כל זמן שאינו מסיח את דעתו מכך שהוא עומד לאכול, מותר לדבר על כל דבר שבעולם, ואין בזה הפסק. אבל מי שהסיח את דעתו, בדברים או במעשה, עד ששכח שהוא עומד לאכול, הפסיד את הנטילה ועליו לחזור ליטול ידיו בשנית.

לדעת הרא"ש, אין להפסיק בדיבור בין הנטילה לברכת המוציא, ורק לצורך הסעודה מותר לדבר. למשל, אם חסר לו מלח או סכין או לחם, מותר לבקש שיביאום לפניו.

למעשה, כתבו הפוסקים שראוי להחמיר שלא להפסיק בין ניגוב הידיים לברכת 'המוציא' בדיבור שאינו הכרחי. עם זאת, לענות 'אמן' מותר באותו זמן. כמו כן אם אדם מכובד פנה אליו בשאלה, ואם לא ישיב לו תהיה בכך פגיעה בכבודו, יענה לו בקצרה.

(מתוך 'פניני הלכה', ברכות ב, יד)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד