לשאוף גבוה

י"ג תמוז ה'תשע''ו

שאלה: פעמים רבות אני חש שיש בי רצון לעשות חסד ולהעניק למישהו אחר למרות שאני לא מכיר אותו. מאין מגיע הרצון הזה?

 

 

"לכל אדם בעולם יש רצון לתת, רצון להעניק". פתח הרב את דבריו. "גם בך, רון", פנה הרב ישירות לבן שיחו, "יש רצון כזה. אפילו שבתחילת השיחה חשבת שהדבר היחיד שמעניין אותך בחיים זה אתה, גילינו יחד שזה לא נכון. גם בך קיים רצון להשקיע באחר. אתה מבין שבלי לממש את הרצון הזה חייך אינם חיים. זהו רצון רוחני. רצון אידיאליסטי להעניק לאחר. מאיפה נובע הרצון הזה? מצלם אלוקים שיש באדם. האדם אינו אוסף של מולקולות וחומרים מתחלפים. יש בו יותר מזה. יש באישיותו נגיעה של אלוקים. משהו בתוכו קורא לו לעשות טוב לאחר. כמו שאלוקים חפץ רק בטובתנו ומעניק לנו ללא גבול, כך אותו קול פנימי מורה לו לאדם לעשות טוב. לפעמים הנטייה הזאת מיטשטשת, והאדם הופך לאנוכי וחושב רק על עצמו, כמו שקרה לך. אך אם מקלפים את הקליפות מגלים שבעומק האישיות צלם האלוקים עדיין קיים.

צלם אלוקים שבאדם גורם לו לחפש משמעות לחייו. הוא מבין שחייו אינם יכולים להסתכם באכילה, שתייה, שינה ובילויים. דברים אלו לא יביאו אותו למצות את כוחותיו. תהיה לו תחושה של החמצה תמידית. ככל שהאדם ייתן לחייו משמעות גדולה יותר – כך הוא יחיה את חייו בגדלות ובעוצמה רבה יותר. הסיבה לכך היא שאז החיים יהיו מכוונים למהות שלהם. הכי 'מתאים' לחיים להיות מכוונים לדבר ה'. לכן אדם צריך לנסות לחיות את חייו לאור אידיאלים, לאור הגודל שמתאים לנפשו, שצמאה למשמעות.

בשאיפה לחיים מלאי משמעות יש הבדל בין ישראל לגויים. הגויים נצטוו בשבע מצוות בני נח. אצלם מספיק שרק חלק מהחיים יהיה מכוון לאידיאל כדי לחיות נכון. אצל עם ישראל הדבר אינו כך. עם ישראל נצטווה בתורה לקיים תרי"ג מצוות. מה הסיבה לכך?

התורה היא הטבע הפנימי של ישראל. היא יודעת: הנשמה של כל אחד מישראל חוצבה מא-ל עליון. לכן היא תובעת מאתנו לחיות חיי גדלות. התורה היא מקור כל האידיאלים כולם. לא מספיק לה שרק חלק קטן בחיים יהיה אידיאליסטי, היא רוצה שכל החיים יהיו כאלה. לכן קיבלנו תרי"ג מצוות, כדי שכל החיים שלנו יהיו מכוונים, שכל החיים יהיו מוארים באור ה', מלאי טעם ומשמעות, מלאי חיים".

 

בקיצור:

הרצון שלנו לתת נובע מהנשמה האלוהית שנמצאת בתוכנו. הנשמה שלנו היא שליחה של הקב"ה, שהוא כולו טוב, והיא תובעת מאתנו לחיות לפי הטבע שלה, שהוא להעניק ולתת.

 

 

הלכה יומית

מהי משמעות המילה 'ברכה'?

משמעות לשון 'ברכה' – תוספת וריבוי. כמו שנאמר: "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ", והכוונה יוסיף וירבה את לחמך. וכן נאמר: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ...", והכוונה שירבה ויוסיף על פרי בטנך ואדמתך.

אם כן, מה זאת אומרת שאנו מברכים את ה', הלא הוא שלם ואין סופי, ומה אפשר להוסיף ולהרבות בו? אלא שהכוונה לריבוי גילוי שכינתו בעולם, שעל ידי שאנו נהנים מעולמו ויודעים שהכול ממנו ואף אומרים זאת, מתווסף גילוי שכינתו בעולם. באמירת הברכה איננו מתפללים עליו כביכול, אלא מציינים עובדה, שבזה שאנו יודעים שהכול בא ממנו, מתרבה גילויו בעולם.

מתוך שבכל ברכה וברכה יש גילוי שכינה נוסף בעולם, מתווספים על ידי כך חיים לעולם, שכן חיי העולם וכל אשר בו תלויים בקשר של העולם אל הבורא, מקור החיים. הרי שבכל ברכה שאנו מברכים נוצר צינור של שפע, שדרכו יורדים טללי ברכה וחיים אל העולם.

(מתוך 'פניני הלכה' ברכות א, ג)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד