לרעות אמונה

ט' תמוז ה'תשע''ו

שאלה: למה בעצם צריך לקיים את כל הפרטים הקטנים במצוות ובהלכה, הרי ה' רוצה רק שנהיה קרובים אליו, וזה מה שחשוב באמת – העיקר האמונה, לא?

 

לקחנו את הגיטרות, כמה סיגריות, ויצאנו ליער להתחבר עם אבא שבשמים. היה פגז. אחרי כמה שאכטות טובות התחילה לזרום המוזה. צעקנו שם מכל הלב, שרנו שירי נשמה והדלקנו נרות. אבל אז מנחם נזכר פתאום שעוד מעט ערב ולא הנחנו בכלל תפילין היום. אז אמרתי לו: "מנחם, עזוב, בקטנה, אנחנו באמצע שיחה בין-לאומית ישירה לשמים, ואתה מדבר אתי על תפילין?! אבא ירחם עלינו, הוא רואה שאנחנו מתאמצים". הוא הסכים והמשכנו לשיר ולרקוד. היה פשוט מדהים. אני לא זוכר התעלות כזאת כבר מזמן...

***

כל עדר צריך רועה. הרועה מוביל את העדר שלו ושומר עליו. למדנו על כוח האמונה ועל טבעיותו בנפש; אבל כמו כל כוח גדול – גם הוא צריך ניתוב. דוד המלך אומר בתהילים: "בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה", כלומר, גם האמונה צריכה רועה! מה הכוונה?

אמונה בלתי מעובדת היא כמו תאווה בלתי מנותבת. ההשתוקקות לקרבת אלוקים עלולה להוביל אותנו למעשים בעייתיים מאוד, מעשים שהם רחוקים מלהיות רצון ה'. כך, מסביר הרמב"ם, נולדו חלק מהעבודות הזרות שקיימות בעולם.

שאיפת הדבקות בה' מחייבת הקשבה אמתית לרצון ה'. דווקא בזמן כמו שלנו, שבו מתחילות להתעורר משיכות רוחניות חופשיות 'ניו – אייג'יות' לעבודת ה' בלי חוקים ובלי הגבלות, צריך לזכור יסוד חשוב שמלמד אותנו ר' יהודה הלוי. בפתיחת ספרו 'הכוזרי' הוא מספר על מלך. למלך, שהיה אדוק בדתו, נגלה בחלום מלאך, שאמר לו: "כוונתך רצויה בעיני האלוה, אך מעשך אינו רצוי". לאחר שחלום זה חזר כמה פעמים יצא המלך למסע רוחני עד שפגש ביהדות.

ה' התגלה במעמד הר סיני לעיני כל ישראל. המעמד הזה חקק בנו לדורות את ההתגלות האלוקית, את ודאות האמונה, אך גם הציב יחד עם זה גבול ברור: לא כל מעשה הוא רצוי! יש כוונה – תחושת אמונה, אך יש גם ציווי – מצוות 'עשה' ו'לא תעשה'. כוונה בלבד איננה מספיקה. לכן רצה ר' יהודה הלוי להדגיש זאת כבר בפתיחת הספר, ללמד אותנו שהציווי האלוקי מעניק את הדיוק והסדר שדרכם באה האמונה לידי ביטוי נכון ואמתי.

"וטהר לבנו לעבדך באמת".

בקיצור: ההשתוקקות לקרבת אלוקים עלולה להוביל אותנו למעשים בעייתיים מאוד, מעשים שהם רחוקים מלהיות רצון ה'. לכן ה' ציווה עלינו בתורה כיצד לחיות את האמונה בצורה הנכונה והטהורה, על ידי המצוות. לא מספיקה רק כוונה נכונה, צריך שיהיה גם מעשה נכון. 

 

 

 

הלכה יומית

האם נשים חייבות בלימוד תורה? – המשך

על אף שאין מצווה שאישה תעסוק בלימוד התלמוד בעיון עם המפרשים הראשונים והאחרונים, מכל מקום ברור שלאישה המעוניינת ללמוד תורה לשם שמים מותר ללמוד גמרא בעיון, תוך התעמקות בשיטות השונות. ואף אמרו חז"ל שאם עשתה כן יש לה זכות, למרות שאין היא מצווה על כך. וכן היו נשים מפורסמות בישראל שנודעו כתלמידות חכמות בעלות שיעור קומה.

אבל לכל שאר הנשים, שאין להן חשק מיוחד להתעמק בתורה, ההדרכה הכללית של חז"ל היא שלא להעמיק בפלפול השיטות, אלא ללמוד בבהירות את סיכום ההלכות המעשיות וטעמיהן, ולהעמיק ביסודות האמונה והמוסר.

אמנם היו דורות שבהם היה די לנשים בלימוד פשוט מאוד של הלכות הקשורות לבית ולמשפחה ומעט דברי מוסר, ולימוד זה הספיק כדי ליצור בנפש את ההזדהות והמסירות הרצויות לקיום התורה והחיים היהודיים. אבל בדורות האחרונים, עם התפתחות ההשכלה הכללית וההתמחות המקצועית של נשים בתחומים שונים, ברור שהנשים צריכות ללמוד הרבה יותר תורה מכפי שלמדו בעבר, הן מצד ההתעניינות בשאלות הכלליות, והן מצד האחריות המוטלת על הנשים.

 (מתוך 'פניני הלכה', ליקוטים א')

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד