לגלות את האוצר

ד' תמוז ה'תשע''ו

שאלה: הרבה פעמים ניסיתי להבין ולברר מהי ה'אמונה'; האם היא משהו שלומדים? היא משהו שנולדים אתו? או שזאת הרגשה כזאת? ואולי בכלל אמונה היא משהו אחר לגמרי, ששונה מכל מה שאנחנו מכירים? בקיצור: מה זאת אמונה?

 

נפגשנו שנינו לקראת ראש השנה, בבית חב"ד בהודו. גידי, מנכ"ל חברת היי טק מצליחה, תושב רמת השרון, בן 32, נשוי פלוס ילד; ואני, חייל גולני שזה עתה השתחרר משירות חובה ורצה קצת לראות עולם ולנקות את הראש. הוא ענה לתואר 'מסודר' מכל הבחינות שהכרתי, וניסיתי להבין מה מביא בן אדם כזה להודו. אחרי ארוחת החג ישבנו על כוס קפה בבית חב"ד ודיברנו.

"אז מה הביא אותי לפה... בעצם גם אני חשבתי בראש שלך פעם. אתה יודע, האמונה והדת זה איזה סם כזה להמונים. חשבתי שאנשים מסודרים עם משפחה, כסף והכול לא צריכים את כל השטויות האלה. כשהתעוררו אצלי קצת שאלות בתיכון הסבירו לי שהאמונה היא אחד משניים: או רעיונות שהרגילו אותך אליהם מהבית, ולכן נוח לך לחשוב ככה בשכל; או איזו התלהבות רגשית חולפת, משהו שבא והולך. אז אמרו לי שאין לי מה להתרגש, ושזה לא אמור להדאיג אותי כי זה לא משהו רציני שצריך להתייחס אליו. ואז עברתי את הצבא, עם הרבה רגעי התלבטות, בירורים ומחשבות. כאילו משהו בפנים, שלא הבנתי מהו, לא הרפה ולא הניח לי. השתחררתי וחשבתי שאם אני אהיה מסודר כלכלית ואקים משפחה, הקולות הללו סוף סוף יניחו לנפשי ואוכל להמשיך הלאה. אבל לא. כמו שאתה רואה הסתדרתי, ברוך ה', לא היה חסר לי כלום בחיים, והדבר הזה בפנים המשיך להציק.

החלטתי עם אשתי שאנחנו לוקחים פסק זמן של חודשיים מהחיים ויוצאים לטיול בהודו. כמו שאומרים, לפעמים צריך לנסוע רחוק כדי לגלות את האוצר שנמצא 'מתחת לאף'. פגשנו שם זוג דתי מקסים שהקים 'בית יהודי'. ישבנו אתם ערב אחד ושאלתי את מה שישב לי על הלב. שם הבנתי לראשונה בחיי, אחרי לימוד מתוך מאמר של הרב קוק, שהאמונה היא בכלל לא שכל וגם לא רגש. השכל והרגש הם רק כלים שמבטאים אותה, או דרכים להתחבר אליה, אבל היא ממש כמו איזה חוש עצמאי שקיים בנו. כמו טביעות אצבעות שאלוקים השאיר בנו ומזכירות לנו תמיד שיש משהו מעבר לכל מה שסובב אותנו. מעבר ל'כאן' ול'עכשיו'. פתאום הבנתי שחוסר הסיפוק שהרגשתי תמיד בסופו של יום, למרות הכסף והכבוד, נבע רק מהנקודה הזאת. ומהנקודה הזאת התחלתי לגלות את עצמי מחדש".

 

בקיצור: אמונה היא לא שכל וגם לא רגש. השכל והרגש הם רק כלים שמבטאים אותה או דרכים להתחבר אליה. האמונה היא ממש כמו חוש עצמאי שקיים בנו. כמו טביעות אצבעות שאלוקים השאיר בנו, ומזכירות לנו תמיד שיש משהו מעבר לכל מה שסובב אותנו.

 

 

 

הלכה יומית

מדוע חשוב כל כך ללמוד תורה?

המצווה החשובה ביותר בתורה היא ללא ספק מצוות תלמוד תורה. חז"ל אמרו ששקולה מצוות תלמוד תורה כנגד כל שאר המצוות, וכן אמרו ששכרה של מצוות תלמוד תורה שקול כנגד שכרן של כל המצוות.

למעמדה העליון של מצוות תלמוד תורה ישנן שתי סיבות עיקריות. ראשית, בלא לימוד אי אפשר לקיים את המצוות. שנית, מעלתה הרוחנית היא למעלה מכל שאר המצוות. ונבאר יותר:

דבר ברור הוא שללא ידיעה ברורה של כללי המצוות ופרטיהן אי אפשר לקיים את מצוות התורה, ועל כן ישנו הכרח שכל יהודי ידע את כל יסודות המצוות. זהו שאמרו חכמים: "גדול התלמוד שמביא לידי מעשה".

נוסף על כך, לימוד התורה הוא המצווה הרוחנית ביותר, ועל כן מעלתה למעלה מכל שאר המצוות. האדם מורכב מגוף ונשמה. כל המצוות המעשיות שבתורה מתקיימות בגוף וקשורות לדברים שבעולם הזה, הגשמי. לעומת זאת מצוות תלמוד תורה נעשית במחשבה, ועל כן היא המצווה הרוחנית ביותר, ובאמצעותה באה הנשמה לידי ביטוי מלא.

(מתוך 'פניני הלכה', ליקוטים א')

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד