עושים שינוי

א' תמוז ה'תשע''ו

שאלה: איך אדע שהתפילה שלי הייתה באמת מעומק הלב ולא סתם התרגשות חולפת?

***

אמרה מפורסמת של אחד מאדמו"רי החסידות טוענת: "אם יצאת מן התפילה כמו שנכנסת ממנה, למה נכנסת?" – אז אולי זה קצת קיצוני, אבל לפעמים עולה לנו שאלה: "איך אדע אם התפללתי כמו שצריך? איך אדע אם אני לא מדמיינת דבקות, שמחה והתפעלות בתפילה?"

אז קודם כול – השאלה במקום. לא כל חוויה היא בהכרח חוויה אמתית. על ידי מוזיקה, אווירה מתאימה וריקוד אפשר להגיע להתרגשות של ממש גם משטויות, אבל האם התפילה היא רק התרגשות וזהו?

ההבחנה הזאת בין דמיון לאמת בתפילה חשובה מאוד, קודם כול מפני שמדובר בתוכן שממלא את חיינו. כמו שאכילת ג'אנק-פוד אינה משאירה בבטן מקום למזון הבריא, כך גם כאן; אם נתמלא בדמיונות – נמלא את הנפש בשובע מזויף.

העצה להבדיל בין אמת לזיוף נמצאת בפסוק: "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד". דבר אמתי נמדד בהיותו קבוע; האמת היא הקביעות, השקר הוא חוסר הקביעות. ישנה תופעה רפואית שנקראת "היריון מדומה". האישה חווה את כל סימני ההיריון: בחילות, בטן שהולכת וגדלה עד לחודש התשיעי, ואפילו צירי לידה; אך כשמגיע שלב הלידה, מתברר שלא היה שם כלום! לא עובר ולא היריון. רק דמיון של היריון. נקודת המבחן היא – מה נולד. הדבר שנולד מעיד על מה שהיה מלכתחילה – אם מה שנולד הוא רוח, סימן שמלכתחילה לא הייתה שם אלא רוח. גם בתפילה הכלל הזה תקף – ערכה האמתי של התפילה אינו נמדד בכמה צעקתי או התנועעתי, ואפילו לא בכמה התרגשתי, אלא במה שנשאר לאחר סיום התפילה. כאשר התפילה נוגעת במקום אמתי בתוכנו, היא איננה חולפת כלעומת שבאה. התרגשות אמתית צריכה וחייבת להשאיר עקבות. הסימן לכך שנשאר בתוכנו רושם מן התפילה הוא האם משהו השתנה בתוכנו. אם כן, זו ראיה לכך שהיה כאן משהו אמתי ולא רק דמיונות.

לדוגמה: תפילה שעשתה רושם אמתי בנפש צריכה להפוך אותנו לרגישים וסבלניים יותר. אי אפשר אחרת. היחס להורים ולחברים צריך להשתנות; נתרכך יותר, ונהיה סלחנים ועדינים יותר. אם לפני התפילה כעסנו, עכשיו נהיה שלווים. אלה דוגמאות קטנות לשינוי שאמור להתרחש בנפש בעקבות התפילה.       

בקיצור:

התרגשות באה והתרגשות חולפת כלא הייתה. לעומת זאת, תפילה אמתית מותירה רושם באדם שהתפלל. מי שהתפלל מעומק הלב יוצא אחרת מהתפילה. קצת יותר עדין ורך.

 

 

 

הלכה יומית

 

מהו הלבוש הראוי לתפילה?

צריך אדם ללבוש בגדים מכובדים בעת התפילה, כדי שלא יהיה כבוד שמים פחות מכבוד בשר ודם, וכמו שאדם מקפיד להתלבש באופן מכובד לפני שהוא נפגש עם אנשים חשובים, כך לפחות עליו להקפיד להתלבש לקראת התפילה. ואמנם אדם שהולך פעם בחייו להקביל את פני המלך – לובש את בגדיו היפים ביותר, ואילו זה שפוגש בכל יום את המלך – מקפיד על בגדים מכובדים לפי תפקידו ומעלתו, אבל אינו מתלבש בכל יום בבגדיו המכובדים ביותר. וכך אנו בתפילה, הרי אנו כמי שבאים לפני המלך בכל יום שלוש פעמים, שלובשים בגדים נאים, אבל לא את המכובדים ביותר, שבהם אנו מתלבשים בחגים ובשבתות ובשמחות של מצווה.

הכלל הוא שהולכים לפי מנהג המקום והאדם. יש קהילות שכולם רגילים לילך בהם בכל אירוע חשוב במגבעת ובחליפה, וממילא גם לתפילה צריכים לבוא במגבעת וחליפה. ובמקום שאין מקובל לבוא בפני אנשים חשובים בסנדלים בלא גרביים, ממילא גם לתפילה צריך לבוא בגרביים. אבל במקומות שרגילים לילך בהם בסנדלים בלא גרביים ובלא חליפה ומגבעת, וכך נוהגים גם בפני אנשים חשובים – אינם צריכים לשנות את לבושם בתפילה.

(מתוך 'פניני הלכה', תפילה ה, ד)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד