להתפלל מבפנים

כ"ט סיון ה'תשע''ו

שאלה: רק התחלתי להתפלל, וכבר המחשבות שלי נדדו למחוזות רחוקים. מה אפשר לעשות כדי להתרכז בתפילה?

***

"נמאס לי! כל פעם אני מתחילה להתפלל, מכוונת קצת, ואז המחשבות נודדות לי למיליון מקומות. בסוף התפילה אני מוצאת את עצמי חושבת על דברים אחרים לגמרי. אם בכל אופן זה תמיד נגמר ככה, אולי עדיף כבר לוותר ולהפסיק להיאבק? מה לעשות???"

***

השאלה הזאת מזכירה לי משל יפה של ה'חפץ חיים' בספרו 'שמירת הלשון'. הוא מתאר שם נערה צעירה שפתחה בסטה בשוק. יום אחד הגיעו שודדים והחלו לשדוד לה את הבסטה. הנערה התחילה לקרוא לעזרה בקול גדול. עובר אורח שראה אותה אמר לה: "מה את צועקת? תנסי גם בכוחות עצמך לתפוס משהו מהסחורה שלך, שלפחות חלק יישאר בידייך".

כמו במשל כך גם אצלנו – היצר הרע רוצה למנוע מאתנו לפנות את המחשבה ולהתפלל. מהרגע שאנו מתחילים להתפלל מתחיל להתנהל מאבק בינינו ובין היצר, שרוצה לחטוף מאתנו את התפילות. אולם גם אם  מצאנו את עצמנו ב'מודים', אחרי שתפילה שלמה תכננו את הפעולה של שבת – יש לנו עוד שתי ברכות שלמות שאפשר להרוויח! הרי כל תפילה שאנו זוכים לכוון בה היא כמו יהלום יקר, ולא יעלה על הדעת לומר שאם גם ככה חוטפים לנו כמה יהלומים נוותר על הכול...

נשק יעיל מאוד במלחמה נגד היצר שחוטף לנו את התפילות הוא להתפלל רק מתוך סידור. קשה מאוד לכוון בעל פה. המחשבות מהירות מאוד ומתחלפות במהירות מאחת לאחרת. כאשר מביטים בסידור מתרכזים בדיוק במילים שמופיעות בו, וכך למחשבות הזרות קצת יותר קשה להיכנס; הרי אי אפשר לחשוב כמה מחשבות בעת ובעונה אחת. לדוגמה: "מודים אנחנו לך" – להביט במילים ולכוון לפירוש הפשוט ביותר שלהן – אנחנו מודים לך ה'. וכן הלאה. אפשר להיעזר בסידורים כמו 'יסוד מלכות', שבו מובא פירוש פשוט מעל כל מילה ממש.

מניסיון, אם תחזיקו את הסידור בידיים ותביטו רק בו ולא בשום דבר אחר, תגלו איך אתם 'כובשים' לאט לאט עוד חלקות בתפילה. הכלל החשוב הזה נכון גם לברכת המזון ולברכת 'אשר יצר' שלפעמים הופכות לסוג של מלמול חסר כל כוונה. לקחת ברכון או לעמוד מול תפילה שתלויה על הקיר ולהתרכז כמה שניות – כל יהלום כזה הוא בעל ערך עצום!    

בקיצור:

חשוב להיאבק על כל רגע של ריכוז בתפילה ולא להתייאש גם אם לא התרכזנו בחלקה. תפילה מתוך סידור מתוך הבנה, מילה אחר מילה, עוזרת מאוד לכוונה.

 

 

הלכה יומית

מדוע צריך להתפלל מיד בתחילת הבוקר?

משעה שעלה עמוד השחר, אסור לאדם לעסוק במלאכתו קודם שיתפלל. זאת מפני שהקודש קודם לחול, וכבוד שמים קודם לצרכיו של בשר ודם. לפיכך צריך להודות תחילה לה' ולהתפלל לפניו, ורק אחר כך לעסוק בצרכיו. ואמרו חכמים (ברכות יד, א): "כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקב"ה עושה לו חפציו".

ועדיף להתפלל ביחידות לפני תחילת העבודה, מאשר להתחיל בעבודה ואחר כך להפסיק ולהתפלל במניין. למשל, מי שצריך להתחיל לעבוד בשעה שש וחצי, והמניין היחיד במקומו הוא בשעה שבע וחצי – מוטב שיתפלל ביחידות לפני תחילת העבודה, כדי שלא יקדים את עבודתו לתפילתו (מ"ב פט, כ).

אבל לפני שעלה עמוד השחר רשאי להתחיל לעסוק במלאכתו, שהואיל ועוד לא הגיע זמן תפילת שחרית, אינו נחשב כמי שמקדים צרכיו לתפילתו. ויקפיד לומר לפני כן את ברכות השחר, שזמן אמירתן הוא סמוך לקימה מהשינה. וכיוון שהתחיל במלאכתו לפני זמן התפילה, רשאי להמשיך גם אחר שעלה עמוד השחר, ובתנאי שיספיק להתפלל לפני סוף זמן התפילה.

(מתוך 'פניני הלכה', תפילה יב, ב)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד