פרפקציוניזם

כ"ה סיון ה'תשע''ו

שאלה:

המון פעמים בחיים אני מרגיש תסכול מהפער בין מה שאני רוצה למה שאני עושה בפועל. אמרו לי שזה נקרא פרפקציוניזם – רצון שהכול יהיה בדיוק כמו שתכננתי. אבל מאיפה הרצון הזה מגיע, ואיך מתגברים עליו?

 

"אבל המורה, זה לא פייר. התשובה הזאת הייתה ממש כמעט כמו שרצית".

"מה הוא מתעצבן? כולה קיבל תשעים במקום תשעים וחמש. ביג דיל! ממש מסכן"...

"אבל אתה יודע שירון הוא פרפקציוניסט. הוא חייב לעשות כל דבר בצורה הכי מושלמת, אין אצלו כמעט ואין אצלו בערך".

"כן. ובגלל זה הוא מתוסכל כל כך הרבה פעמים..."

***

"לא, לא. זה לא נשמע טוב כמו שתכננתי. תנגנו את זה עוד פעם, ועם יותר רגש. הפער בין התווים למה שביצעתם עדיין גדול מדי..."

***

"כל כך רציתי שהפעולה הזאת תצליח. עבדתי עליה שבועיים. ובסוף, עם המזל שלי, בדיוק התחיל לרדת גשם, וחצי מהחבר'ה איחרו. זאת הייתה באסה אמתית. הפער בין החלום שלי למה שקרה בפועל פשוט השבית לי את כל המוטיבציה להשקיע..."

***

ממה נובעת השאיפה הפרפקציוניסטית שקיימת בנו? השורש העמוק שלה נובע מן הנשמה. הנשמה היא מקור השלמות שבתוכנו, שדוחף אותנו לשאוף כל הזמן ליותר, לא להסתפק במה שיש. הדחיפה הזאת מביאה אותנו לא פעם למצבים של תסכול וכאב – הרי לא תמיד מה שתכננו מצליח. לא תמיד החלומות שלנו מתגשמים במלואם, ולפעמים אפילו נכשלים כישלונות צורבים וכואבים מאוד.

כתרופה לשאיפה הפרפקציוניסטית שבנו, וכמענה לשאיפה האינסופית של הנשמה לעלות עוד ועוד, ניתנה לנו התפילה. כאשר אנחנו מתפללים אנחנו ניצבים שוב בעולם שלם, מושלם ונטול חסרונות. בעולם הזה אפשר לחלום ולבקש על המצב המתוקן ביותר. לחשוב בגדול. בלי להתפשר על מילימטר. התפילה היא בעצם התרופה לכאב שבנשמה, הכאב שנובע מן הפער בין השלמות האלוקית שאליה היא משתוקקת לבין העולם המוגבל שבו היא נתונה. על ידי התפילה אנחנו בעצם 'מדלגים' על כל המגבלות שקיימות בעולם, וממריאים לעולם הרוחני שבו הכול כבר מתוקן ושלם.

זאת לא רק אשליה מתוקה. על ידי רגעי ההתעלות שממלאים את הנשמה שבנו שלווה ומנוחה, אנחנו מסוגלים לחזור אל העולם המוגבל ולהרים אותו בחזרה לשלמות, אך הפעם – ביתר סבלנות. התפילה מרגיעה את הצורך שיש בנו לראות את הכול שלם 'כאן ועכשיו', ומעניקה לנו כוח ומוטיבציה להמשיך במסע התיקון בנחת.

בקיצור:

השורש העמוק של השאיפה שלנו לשלמות ('פרפקציוניזם') נובע מן הנשמה; הנשמה היא מקור השלמות שבתוכנו, שדוחף אותנו לשאוף כל הזמן ליותר, לא להסתפק במה שיש. כמענה לשאיפה האינסופית של הנשמה לעלות עוד ועוד, ניתנה לנו התפילה. בתפילה אנחנו שואפים אל השלמות, בלי פשרות ובלי אילוצים. על ידי מילוי הצורך הזה בתפילה אנו שבים לתיקון העולם ולהשלמתו בסבלנות ובנחת.

 

 

הלכה יומית

האם יש חובה להתפלל במניין?

תיקנו חכמים לגברים להתפלל במניין ובבית הכנסת. ואמרו חכמים שהשכינה שורה במקום שיש עשרה מישראל שעוסקים בדברים שבקדושה, שנאמר: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ-ל", ועשרה מישראל הם עדה. אמנם גם כאשר אחד מישראל מתפלל או לומד השכינה שורה עמו, אלא שיש בזה מדרגות, והמדרגה הגבוהה היא כאשר עשרה מישראל עוסקים בדבר שבקדושה, שאז הקדושה מתגלה יותר בעולם. על פי זה תיקנו חכמים שכל הדברים שבקדושה ייאמרו במניין של עשרה. בין הדברים שבקדושה: חזרת הש"ץ, ברכת כהנים, ברכו, קדיש וקריאת התורה.

עוד אמרו חכמים על המתפלל במניין שתפילתו נשמעת, ואפילו אם לא כיוון כל כך בתפילתו – כיוון שהתפלל בציבור, תפילתו נשמעת.

נמצא אם כן, שיש שתי מעלות במניין: האחת, שהשכינה שורה עמו, ובזכותו התפילה מתקבלת;

השנייה, שבמניין אפשר לומר את כל אותם דברים שבקדושה שתיקנו חכמים לומר במניין.

(מתוך 'פניני הלכה', תפילה ב, א)

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד