כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

זה היה יכול להגמר אחרת

זה היה יכול להגמר אחרת (הגדל)

נטע, את באה? קראה אמא מהאוטו, כן, צעקתי אל אימא ומיהרתי אל האוטו. התיישבתי ליד אמא וחגרתי, התחלנו לנסוע ואמא אמרה תפילת הדרך. יצאנו מהישוב לכיוון נחשונים, לפתע ראיתי מרחוק רכב משתולל על הכביש כשהתקרבנו הבחנתי שזהו רכב של ערבים. כשחלפנו ליד הרכב ערבי אחד זרק משהו לעבר האוטו שלנו. אני לא זוכרת מה קרה אבל אני זוכרת שפתאום היה לי מאד חם והיה לי נורא קשה לנשום. הבנתי שהערבי זרק עלינו בקבוק תבערה והאוטו שלנו עולה באש. הכרתי התערפלה. לפתע ראיתי שבועז באוטו. אזרתי כוח שחררתי את החגורה ויצאתי מן האוטו הבוער. מיהרתי למושבים האחוריים. ראיתי את בועז מנסה לצאת מהאוטו אך הוא לא הצליח לשחרר את החגורה שלו. פתחתי את הדלת האחורית, תפסתי את בועז בשתי ידי ומשכתי אותו החוצה. בועז השתעל במשך כמה שניות ואז נדם. בדקתי לו דופק, הבנתי שהוא עדיין חי ורק איבד את הכרתו. עלמה ואמא לא היו באוטו, נבהלתי. חיפשתי את הפלאפון של אמא, מצאתי אותו זרוק על הכביש ליד האוטו, חייגתי מהר והזמנתי אמבולנס. לפתע ראיתי את אימא מוטלת על הכביש ועלמה לידה בקושי נושמת.

 

רכב חלף על פני במהירות, לפתע הרגשתי כאב חד בכתפי, והרגשתי ששורף לי בגוף, רצתי אל אמא ועלמה. עלמה לא הייתה שם, נלחצתי. אמא ראתה אותי ומילמלה בכוחותיה האחרונים: ערבי..ם.. ז..רקו ....ע..למה...שם..... ואז התעלפה. הסתכלתי לעבר הכיוון שאליו הצביעה אמא וראיתי ערבי מחזיק את עלמה המעולפת בידיו. הוא קפץ לעבר הרכב שלהם עם עלמה. התחלתי לרוץ כמו משוגעת אחרי הרכב הכי מהר שרצתי אי פעם בחיי. ראיתי את הרכב מתרחק במהירות, שמעתי סירנה מרחוק ואז התעלפתי.

 

התעוררתי לאחר שבוע בבית החולים תל השומר בבלבול מוחלט, לא הבנתי איפה אני ולמה אני לא ישנה במיטה שבחדר שלי. מיששתי את גופי, הוא היה עטוף בתחבושות. בתחילה לא הבנתי למה ואז במעומעם התחלתי להיזכר. נזכרתי בערבים, בפיגוע... ונזכרתי באימא, עלמה ובועז ובאמבולנס שבא לעזרתנו. אבל איפוא כולם? ראיתי אחות במרחק כמה מטרים, קראתי לה, לפתע היא הסתובבה וצעקה: היא התעוררה! היא התעוררה!!! פתאום הבנתי שהיא מדברת עלי. לפתע הופיעו רופאים ואחיות מכל פינות המחלקה ומיהרו אלי, נבהלתי מהרעש, מישהו צעק לקרוא לראש המחלקה, וכולם התקרבו אלי. ראש המחלקה ביקש מכולם להתרחק והתקרב אלי, הוא התיישב על כיסא בצמוד למיטה שלי ושאל אותי מה שמי ומה שם המשפחה שלי ועוד כמה שאלות עניתי לו. הוא שאל מי היה ברכב, ואמרתי לו אני אמא בועז ועלמה. הוא התלחש כמה רגעים עם הרופאים ואחר כך שאל מה הגילאים שלי של אחי ושל אחיותי אמרתי לו: אני בת 12, בועז בן 4 ועלמה בת שנה וכמה חודשים. הוא שוב התלחש עם הרופאים ואני הרגשתי שמשהו לא טוב קורה.

שאלתי את ראש המחלקה איפא עלמה, הוא לא ענה לי, חשבתי שהוא לא שמע אותי אז שאלתי אותו שוב ,גם הפעם הוא לא ענה לי, הרגשתי שמשהו ממש רע מתרחש, אז שאלתי את האחות שקראתי לה איפוא עלמה, בתחילה לא ענתה ואז אמרה בשקט, מצאנו אותה על הכביש במרחק כמה מטרים מהאוטו הבוער, כשהיא בתוך שלולית דם. איפוא היא עכשיו? שאלתי בבעתה, בניתוח מסובך מאד, המשיכה, גם אמך ואחיך הקטן מאושפזים אך הם במצב טוב יותר.

 

לאחר כמה שבועות מספרת נטע: זה היה ממש נס הצלה, לי לאמא ולבועז יש הרבה כוויות ותהליך שיקום ארוך, ולעלמה היה בקע גדול בראש והיא עברה ניתוח מאד מסובך וברוך השם שרדה אותו ומשתקמת לאט לאט. בכל יום אנו מודים לה' על הנס הגדול שאירע לנו.

דרג את הכתבהדירוג כתבה זה היה יכול להגמר אחרת: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
2 מדרגים
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. 
סיפור יפה מאד! כל הכבוד!!
שמואל (ח' חשון ה'תשע''ו 01:53)
2. 
וואו! סיפור מדהים!
יאיר (כ' אדר ה'תשע''ז 22:54)
עבור לתוכן העמוד