כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

היה זה ערב קריר

היה זה ערב קריר (הגדל)

היה זה ערב קריר.

לא היה שום דבר מעניין במיוחד.

ליאת וחן ישבו בסלון בנח,ושוחחו.על מה?על שיעורי בית,מבחנים וכל דבר הקשור לבית הספר​

ליאת,הייתה ילדה סקרנית באופן מיוחד,אמרה לפתע ''חן,אני שומעת רעשים מוזרים. מה דעתך לבדוק זאת?'' 

''אני קצת מפחדת,ליאת.זה לא נראה לי כל כך,הסיפור הזה..'' אמרה חן בחשש.

''חשבתי שאת חובבת הרפתקאות,חן יקירתי!!'' 

''נו באמת,ליאת!!את מדברת כמו אישה ושוכחת שאנחנו בסך הכול בכיתה ז'!!אולי נקרא לכמה חברות מהכיתה?''הציעה חן.

''בסדר,אם את מתעקשת...''

-כעבור שעה-

''נעה את מוכנה?''נשמעה לחישה מתוך החושך.

''כ-ן-ן''

''טוב,קדימה חברות!!בואו נצא!!''ליאת אמרה בגאווה מופנית.בתור ה-''מנהיגה''.

-כעבור יום-

-נקודת מבט של יסמין-(אחת החברות)

מה??איפה אני??אני אנסה לפתוח את העיניים.אני עייפה באופן מוזר.

אאוצ'!!איזה אור חזק..מאיפה הוא מגיע?

לפתע קפצה מתוך האור דמות מחשידה.

היא הייתה נראית כמו חביבה אבל ראו עליה שהדבר הוא ההפך הגמור.

אני לא מבינה מה קורה לי..איפה החברות שלי??אולי אני..הוזה??

לא!!לא הגיוני!!הכל נראה כל כך הגיוני!!

לאט לאט אני נזכרת.

יצאנו לבחוץ,לפתע,משהו הפריד ביננו בכח,ראיתי מערבולת בצבעים כחול ושחור ונרדמתי.אני חושבת שאני...

בעולם אחר!!

מתוך קרני השמש הלוהטות,אני רואה את נעה,מעין,ליאת,חן,שירה ומיכל.

כולי המומה,אני רצה אליהן ומחבקת אותן,אך הן,כאילו לא מכירות אותי,דוחקות אותי הצידה ושואלות פה אחד-

''מי את??''

''מ זאת אומרת מי אני??''כולי דומעת. ''אני חברתכן,יסמין!!מה קרה??אתן נראות..מוזר!!''

לפתע אותה הדמות,שורקת לעברנו ואני מתחילה לברוח. מסתכלת אחורה ורואה,את החברות שלי הולכות אחרי הדמות הזו!!

עכשיו אני כבר בטוחה שאני הוזה!!.

מה??אני עייפה פתאום,לא מבינה מה קורה לי..

-נרדמתי-

-לאחר חודש-

''מה??מה קורה??איפה אמא?''אני חושבת לעצמי במלמול.''

אוף.אז אני לא הוזה.חבל.

''רגע!!!'' אני חושבת לעצמי בתרועת ניצחון.''אם היה פתח לפה,כנראה שגם יש יציאה!!''

אני רצה לכיוון שהנני רוא צבע כחול בוהק וגם קצת שחור.כמעט נכנסת אך לפתע מזנקות עליי חבורת נערות 

שנראה שלא התקלחו שבוע והגדולה שבהן צורחת לעבר השאר ''קשרו אותה והביאוהה אל איזבלילנה!!'' (שכעת התברר שהיא אותה הדמות שראיתי)

הדבר היחידי שאני זוכרת הוא שהושלכתי לתא קטן שלא היה בו מקום לזוז,כנראה צינוק.

לא הבנתי מה עשיתי. למה כלאו אותי ככה??ההורים שלי כבר בטוח דואגים שנעלמתי לכל כך הרבה זמן!!

התעוררתי לאור קרני שמש בוהקות שכבר לא זכיתי לראות כמה שבועות תמימים.

ראיתי איך הדלת נפתחת,ניצלתי את הרגע,וזינקתי לעבר הדלת.

למזלי,נשארו לי 10 % בפלאפון. כנראה שכיביתי אותו למשך כל הזמן (חודשיים).

ראיתי 900 הודעות חדשות-

אמא-יסמיןן איפה את??

אמא-יסמין שלי!!כולנו דואגים לך!!לאן נעלמת?

עניתי לה-אמא!!סיפור ארוך.כשאחזור אספר לך.

אבא-יסמין!!תחזרי!!אנחנו מתגעגעים!!

יונתן(אח שלי)-אל תחזרי לעולם!!

מאי (אחותי)-יסמינוש,תחזרי!!אין מי שיעשה לי קוקו!!וימרח לי לק!!

ואלו רק דוגמאות.

500 שיחות שלא נענו.

אמא

אמא

אמא

אמא

אמא

בית 

בית

בית

אבא

אבא

אבא

אבא

אבא

אבא

יונתן

מאי(אחותי)

מאי

ואלו רק דוגמאות :).
מצאתי את החור.

נכנסתי לתוכו בחשש.

יצאתי בבית של ליאת וחן!!

ראיתי אותן שם.

אז אולי כן הזיתי??

רצאתי לאט.

רצתי הביתה,חיבקתי את אמא,אבא,מאי ואפילו את יונתן!!

וסיפרתי את כל הסיפור.

דרג את הכתבהדירוג כתבה היה זה ערב קריר: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
עבור לתוכן העמוד