כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

סתם עוד יום...?

סתם עוד יום...? (הגדל)

זה התחיל כמו כל יום, קמתי צחצחתי שיניים ונמסתי מחום על הספה תוך שאני מתכתבת בפלאפון עם חברות. אחרי חופש שלם של בילויים, נתתי לעצמי זמן להימרח ולא לעשות כלום...

איתן ישב מול המחשב ושיחק.

"אני הולכת למשרד" הודיע לנו אמי, "תשמרי על אחיך הקטן", פנתה אלי

"בסדר בסדר", עניתי בלי להקשיב ואימי יצאה. אבי מוקדם יותר הלך לעבודתו, ונותרנו רק אני, אחי הבינוני בן ה-10 איתן ואחי הקטן בן ה-5 שי.

שי ישן עדין ואין סיבה מיוחדת לדאוג לו כרגע, חשבתי לעצמי ובדיוק ראיתי איש קטן נכנס לסלון.

"אני רוצה להיות על המחשב, עכשיו!" הלך שי לאיתן והודיע לו ושוב כמו כל בוקר רגיל הם התחילו לריב.

"אני עכשיו על המחשב, אז לך!" צעק איתן.

-"לא רוצה היית הרבה, עכשיו תורי!"

-"לא נכון, הייתי קצת"

-"כן נכון!"

-"לא נכון!"

"די!" התעצבנתי ופניתי לאיתן "תן לו, הוא יותר קטן..."

"מה הקשר?" התעצבן איתן "בגלל שהוא הכי קטן אז כל הזמן יש לו הקלות!"

"זוז" הוזזתי אותו והדלקתי לשניהם סרט וכן, הצלחתי לגרום להם להיות בשקט ולראות את הסרט.

חזרתי לספה וניסיתי להדליק את הפלאפון, לבדוק אם יש הודעות חדשות אבל נגמרה הסוללה והוא נכבה. לקחתי מטען חיברתי לשקע ואז קרה דבר מוזר...

המחשב נכבה וכל האורות בבית גם. מיהרתי להוציא את המטען אבל כמו ששיערתי זה לא שינה את המצב.

"אבאלה" ניבהל שי ואיתן כמובן עזר לו להרגע: "אולי רוחות רפאים כיבו את החשמל" אמר איתן ושי רץ אלי.

"די איתן, תפסיק כבר!" התעצבנתי.

"אבל זה הוא התחיל!" התעצבן גם איתן.

2

"לא נכון, אתה!" ענה שי.

"איתן אני יודעת שאתה התחלת" עמדתי לצידו של שי.

"את תמיד לטובתו" ענה איתן ושוב פעם התחלנו לריב.

"טוב, די די" הפסקתי את הריב "בואו נחשוב מה לעשות".

"תתקשרי לאמא" הציע איתן.

"בואו נראה טלויזיה" הציע שי.

"אתה לא מבין כלום" החזיר איתן.

"אני כן" התעצבן שי.

"די תפסיקו לריב, שי הטלויזיה לא עובדת כמו שהמחשב לא עובד, הבנת?"

שי הינהן בהסכמה ואני המשכתי: "החשמל כנראה נפל, אין מה לעשות, בואו לגג נשחק שם תופסת, טוב?" הצעתי להם.

עלינו לגג ושיחקנו, אבל זה העסיק אותנו רק לרבע שעה, התחלנו לרדת במדרגות, כשלפתע שמענו קול מוזר ונעצרנו.

הדלת של הבית נפתחה ומישהו נכנס.

"מי זה יכול להיות?" שאל איתן

"לא אבא ולא אמא, הם יחזרו רק בערב" עניתי בלחש.

"אבאלה" ניבהל שי.

"רד לבדוק, אתה הגבר ביננו..." אמרתי לאיתן.

"לא רוצה" ניבהל גם איתן.

בלית ברירה המשכתי לרדת במדרגות ,מתקדמת לעבר הסלון. כל צעד וצעד שעשיתי הלחיץ אותי יותר ויותר ממה שעלול להתרחש, התקדמתי בצעדים שקטים עד לדלת הסלון והצצתי מעט כדי לראות ואכן ראיתי מראה לא נחמד, איש במסכה אוסף את רכושנו ומכניס לשק. זיהיתי בשק את הפלאפון שלי וגם את השרשרת זהב של אמי. עליתי במהירות ובשקט חזרה לאחיי וסיפרתי להם את שראיתי.

"אוי לא!" נילחץ שי "השארתי בסלון את הלגו שלי, הוא יקח לי!" לא יכולתי להתאפק וצחקתי.

"מה עושים?" הפסקתי לצחוק ושאלתי

"בואו, יש לי רעיון" ענה איתן. עלינו אחריו חזרה לגג.

"הבנתי" חייכתי לאיתן, מבינה את מזימתו.

הגג שלנו צמוד לחצר של השכנים, מה שצריך לעשות זה לרדת בזהירות על האבנים ואז לקפוץ על הספה שיש להם צמוד לאותו קיר. שמענו את הפורץ מתחיל לעלות במדרגות.

הרמתי את שי, ירדתי עד סוף האבנים ואז הורדתי אותו בזהירות לאיתן, שירד כבר וחיכה לנו.

איתן תפס אותו והוריד ובינתיים גם אני ירדתי.

השכנים קראו למשטרה והפורץ נתפס.

יום לא רגיל, שהתחיל כמו כל יום...

דרג את הכתבהדירוג כתבה סתם עוד יום...?: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
עבור לתוכן העמוד