כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

והילד הזה הוא...

והילד הזה הוא... (הגדל)

 

אתמול המדריך שלי הודיע בסניף שנפתחה ההרשמה למחנה! שנה שעברה היינו יומיים במחנה והשנה אנחנו גדולים בשבט דביר אז אנחנו נהיה שלושה ימים! ''וכמובן- מי שצריך בקשת הנחה יכול לבקש באתר התנועה עד מוצ''ש''.

חזרתי הביתה בהתלהבות וסיפרתי לאבא וכמובן- לא שכחתי להוסיף שמי שצריך הנחה יכול לבקש באתר. ידעתי מה אבא יגיד אחר כך '' מה פתאום לבקש הנחה? לתנועה הזאת בקושי יש כסף והם משקיעים בכם כל כך ולנו יש מספיק כסף ובקושי אנחנו משלמים להם, לפחות את זה ניתן להם''.

גיחכתי לעצמי. 'בקושי משלמים להם', אני יודע שאבא תורם לתנועה כל חודש שלוש מאות שקל. עמיצור, חבר שלי מהשבט, תמיד מבקש הנחה ופעם אחת איפלו שמעתי אותו אומר למדריך שלי '' אני לא יוצא למחנה כי נתנו לנו הנחה רק 100 ש''ח''. רק? איזה חוצפן! שיתרום לתנועה קצת כסף ושיפסיק לבקש כל הזמן ולקבל, שיתן קצת! ועוד נתנו לו הנחה של 100 ש''ח!


אה, שכחתי לספר לכם, קוראים לי אלישיב ואני ממש לפני שבועיים גמרתי כיתה ו'. אני גר בווילה גדולה בשכונת מנחת בירושלים- שכונה מאד יוקרתית. לכל אחד מהילדים במשפחה יש חדר פרטי , מחשב ,דמי כיס- 30 לשבוע וחשבון בנק ששמור לו לחתונה - עם מלא כסף! לפני שנתיים קנו לי משקפיים- הלכנו לחנות הכי יוקרתית בעיר וקנו את המשקפיים הכי יפות והכי יקרות ויש להם את כל השכלולים- כשיש שמש הם הופכים למשקפי שמש, במים הם הופכים למשקפת מים, וכשאני רוצה להסתכל למרחוק יש ליד העדשה הימנית מין ידית שמסתובבת וממקדת את המשקפיים כמו טלסקופ! אני חושב שאנחנו נקראים עשירים.

אבל בעצם אני לא כל כך מדייק- כי כל מה שתיארתי עד עכשיו היה לי עד לפני כמה שעות. לפני כמה שעות אבא נכנס לחדר שלי בשעה שהייתי רכון על המחשב שקוע במשחק מלהיב. בהתחלה לא שמתי לב שהוא נכנס. ''אלישיב'', הוא התיישב על המיטה '' בוא שב לידי''. הייתי ממש באמצע ועמדתי לעלות שלב וממש לא התחשק לי לעצור באמצע אבל יש לי כבוד לאבא. עצרתי את המשחק והתיישבתי.

'' אלישיב, הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך זה שיש לך עוד עשר דקות לשחק במחשב. בעוד עשר דקות אני מגיע לכאן ומעביר את כל הקבצים שלך לשולחן העבודה ולוקח מכאן את המחשב....'' ''מה?'' התפרצתי לדבריו ''לא יהיה לי מחשב בחדר?''. הוא סימן לי להשתתק והמשיך לדבר. '' הדבר השני שאני רוצה לבשר לך הוא שעוד שבוע אתה עובר לחדר של אחיה ואותו דבר עושה גם צבי יהודה. הוא הסכים לישון על מזרון על הרצפה אז אתה תישן על המיטה הנפתחת שנמצאת בחדר של אחיה. והדבר השלישי הוא שמעכשיו אתה לא מקבל דמי כיס.''

הוא בחן את פני כדי לראות את תגובתי. '' ומי יגור בחדר שלי?'' . הוא נראה מהסס לא ידע אם לענות לי. ''כנראה שאנחנו מחלקים את הבית לשני חלקים, חלק אחד אנחנו מוכרים וחלק אחד ישאר שלנו.'' ''אבל למה?'' הזדעזעתי. ''תבין, אלישיב, אין לנו כסף. בזמן האחרון נכנסנו קצת לחובות ובעזרת ד' זה יסתדר, אבל בנתיים זה נצרך. אה כן, שכחתי, אתה לא תוכל לצאת למחנה השנה, אני מצטער. ביקשנו הנחה ונתנו רק 100 ש''ח , אני מצטער.''

כשהתישבתי ליד המחשב כבר לא התחשק לי לשחק ופתאום נזכרתי איך שכעסתי על עמיצור שהוא מתלונן ככה שלא נתנו לו הנחה והנה, עכשיו גם לי קרה בדיוק אותו דבר. ובעצם, עמיצור לא התלונן בכלל אלא רק אמר זאת בפשטות למדריך ואפילו נראה היה שהוא קיבל זאת בשמחה ואני, ככה מתעצבן ומתלונן. אני כל כך מעריך אותו!

דרג את הכתבהדירוג כתבה והילד הזה הוא...: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. פסיה ברכה מילר (ז' חשון ה'תשע''ו 05:00)
עבור לתוכן העמוד