כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

להתחיל מבראשית

להתחיל מבראשית (הגדל)

נולדתי בתאריך מיוחד. ערב יום הכיפורים. חוץ מזה שאף פעם לא הייתה לי מסיבה בתאריך די שיגע אותי שכולם היו 'מרחמות' ואומרות: “הי, זה אומר שאת חייבת לצום בכיפור!"

לדעתי, אין סיבה לרחמים. יש לצום מטרה. ואשריי שאני זוכה לצומו. טוב, ו'בכל זאת', שטו חיי על מי מנוחות. עד ש...

שיחת הטלפון שקבלתי באותו ערב הפתיעה אותי. "יש מצב שאת יורדת עכשיו למרכז לאלדו?" שאלה. הופתעתי. מתחילת החופש לא פגשתי בת מהכיתה, ועכשיו- לבוא?? לחנות?? הגלידה?? הלכתי לשאול את אבי. "עכשיו?" תמה. "כן. בת הרגע התקשרה אלי ו..." "טוב בסדר . תיקחי מפתח!"

חזרתי לשירה. "כן כן אני באה, רק אה מה להביא?"

"------"

"בסדר."

באמת שלא תכננתי לרגע להביא כסף. מה, שאני אקנה גלידה? לא מתאים. במחיר הזה של גביע גלידה ... עדיף שיהיה לנו עשר שקל מאשר גלידה. אם כי, אם הייתה לנו גלידה אין סופית...

"אפשר לשבת פה?" שאלה האישה בנועם. נרעדתי והבטתי בחלון. פספסתי את התחנה! קפצתי ממקומי וירדתי מהאוטובוס.

"פה!"

"שם!"

"באלדו!"

"החנות של יצחק!"

אלו הקולות ששמעתי כשהתקרבתי. הן מנסות להתחרש?

"הי, שרה, אנחנו לא יודעות אם ללכת לגלידה או לחנות הממתקים" פנתה אלי תהילה. "ו..."

"תשתקי!" סננה לאה והחזיקה את זרועה. " היא לא אמורה להיות פה!"

התעלמתי. בשבילי זהו יחס רגיל. לא, אני לא מלכת הכיתה. אולי ההפך. אולי לאה. תודה ששאלתם. באמת תודה.

 

------------------

               

טיולים ליליים? שאלה אמי כשבת צחוק ע ל פניה.

כן, אה לא אולי .וואי אין לי כוח. זה החלום שלי מה לאה עושה פה?

מעניין שדווקא שירה הודיעה לי שהכיתה נפגשת. שירה היא כזאת... לענד"ת. אני אשאיר את זה בתור המבין יבין. זה החלום שלי.

 

------------------

 

כשהייתי צריכה להירשם לכיתה א' ,התלהבתי. אולי כמו כל ילדה, אבל התלהבתי. הייתי הבכורה, והייתי "הבת הגדולה והראשונה שנכנסת לכיתה א'!" בגן חובה היו לי 3 חברות טובות. לא היה אצלי מושג של חברה לא טובה. היו לי ידידות, שהיו שאר הבנות, וזהו. זה היה הלקסיקון שלי.

עכשיו, ידידה זה ביטוי קצת... חורג. עבורי לפחות. על חברה אין על מה לדבר.

וואי, מה זה מוזר לי. אני לא כזאת שמתרפקת על נוסטלגיה, אני מהירה נמרצת ועניינית. כנראה משהו הטריד אותי.

ועכשיו, וואי וואי לא נעים לי כמו שאומרת אימי.

אני שילוב מוזר, אני יודעת. אולי לכן מתייחסים אלי כמו לחייזר.

אולי יותר גרוע.

 

------------------

 

"ובכיפור, קול שופר גדול... יתקע ברעש ובקול.. לו כולנו נקשיב.. ביום הכיפורים...

החזקתי את המחזור שלי בידי שהתכסתה זיעה קרה. הרגשתי כאילו הרגע הייתי שם, בבית המקדש, צופה בכהן הגדול.

"הכהן הגדול.. לבוש בגדי לבן..

לבוש בגדי זהב.. עם חושן ואפוד...

לפתע קלטתי, שהתחילו עמידה.

המשכתי.

"והיה מזה אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלוש..."סלסל החזן

"מזה אחת ואחת.. ומזה אחת ושתיים..

גם אחת ושלוש.. ואחת וארבע...

הלכתי לשירותים, שטפתי פנים, נעלתי את עצמי בתא והלטתי את פני בידי. תמונה ישנה עלתה במוחי: שתי בנות רצות בחצר ואומרות לכולם" אנחנו חברות טובות, חברות טובות, חברות טובות."

מתי התמימות הזו חלפה?

אולי אתמול, ביום בת המצווה שלי?

אולי היום היה רק סמל?

מי יודע?

אולי זה רמז.

להתחיל הכל מהתחלה. מבראשית.

כל הפשעים נמחקים כלא היו.

"והיתה, לשון של זהורית...

 

דרג את הכתבהדירוג כתבה להתחיל מבראשית: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
עבור לתוכן העמוד