דבר תורה

בפרשתנו אנו רואים היטב שאברהם אבינו היה ענק, "האדם הגדול בענקים". יש מידה אחת מאד מיוחדת שבולטת אצל אברהם אבינו וזו היא מידת הכנסת אורחים.
לאהוב צדיקים זה לא כל כך מיוחד, לא מגיע "יישר כח" על אהבת אנשים טובים. מה שמיוחד זה לאהוב גם אנשים שלא בדיוק כמוך ואפילו ההיפך ממך רשעים, למרות שהם - רשעים אנו רואים את הטוב שבהם ואוהבים אותם. וזה לא סתם אלא לתת להם חיבוק, אני אוהב אתכם!, זה אהבה של מסירות נפש! אברהם אבינו, מתוך שאהב את הקב"ה אהב את בריותיו של הבורא. אהבה זו מתגלה בשיאה – בהכנסת האורחים של אברהם.
אבל, בפרשה שלנו כתוב שגם לוט הכניס אורחים, וזהו לא כל כך מיוחד. מדוע? מה ההבדל בין אברהם אבינו לבין לוט? נבין זאת בסיפור הבא..
מספרים על רב גדול, שהלך בדרך ארוכה עד שהגיע לאחת העיירות בשעה מאוחרת והוא לא מצא בית מלון. אז הוא
דפק על הבתים של היהודים בלי לספר שהוא הרב. אחד העשירים שהרב דפק על הדלת שלו כעס וצעק עליו שילך.
בסוף הכניס אותו יהודי פשוט ועני לביתו. מהר מאוד שמעו כולם שהרב הגדול הגיע לעיר! רצו כל העיר אל הבית שבו הרב ישן, כדי לקבל אותו. בין האנשים שהגיעו הגיע גם אותו עשיר שצעק עליו כשהוא לא ידע שהוא הרב.
כשהוא ראה אותו הוא מיד קרא: "רבי, בוא אלי ואתן לך חדר גדול ומרווח". כשהוא היה יהודי הנראה פשוט העשיר - גירש אותו, אבל כשידע שהוא הרב פתאום הזמין אותו.
זה ההבדל בין אברהם אבינו לבין לוט. אברהם אבינו הכניס אנשים הביתה ואילו לוט הכניס מלאכים אליו הביתה. מה יותר קל להכניס? מלאכים בודאי נעים וכדאי להכניס, הם חשובים מאד, מכובדים מאוד. אבל אברהם אבינו הכניס אנשים, אנשים שלא ממש נעים וקל לארח אותם ולדאוג לשלומם, ולפעמים אפשר להשתגע מכך!
ובדיוק כאן בולטת האנושיות, ההגינות, הצדקות, כלפי אנשים פשוטים. זה היה המידה המיוחדת של אברהם אבינו שעליו אנו חותמים את ברכת אבות: "מגן אברהם"
בעז"ה שנזכה גם אנחנו להדבק במידותיו וביניהם מידת הכנסת האורחים והאהבה אל כל אדם בסניף ומחוצה לו.
(על פי שיחות הרצי"ה זצ"ל וירא)
שבת שלום!
עבור לתוכן העמוד