קטעים יפים ליום ירושלים

לב האומה

מדינה צריכה נשק ומשק,

מדינה צריכה שפה וארץ,

אך מעל הכל היא צריכה לב, רוח, נשמה.

ירושלים היא לב האומה.

ירושלים היא התורה והנבואה, הכהונה והמלכות.

לכן, הרבה יש לחשוב על ירושלים וללמוד על ירושלים,

להרגיש את ירושלים, ולחלום על ירושלים.

כאשר אנו נפגשים עם ירושלים,

הננו נפגשים עם התוכן היותר עמוק שבאומה.

 

(הרב שלמה אבינר)

 


 

ערכה של ירושלים לא ניתן להימדד ולא להשקל ולהספר, כי אם יש לארץ נשמה - הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל."

 

(דוד בן גוריון)

 


 

הנביא ישעיהו אומר לעם ישראל: "נחמו נחמו עמי, יאמר אלוהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אליה..." (ישעיה מ', א-ב) כאשר אדם מרגיש לא טוב, בודק הרופא קודם כל את הלב. אם הלב תקין, קל יותר לטפל בשאר האיברים. אם יש בעיה בלב, מצבו של האדם הוא קשה. האינדיקציה למצבו של עם ישראל היא "לב ירושלים". באיזו מידה קשור עם ישראל לירושלים. כל עוד פועם הלב היהודי ומתגעגע לירושלים - "נחמו נחמו עמי". יש תקווה. המציאות ההיסטורית מוכיחה, שכל קהילה בגולה, שהיתה קשורה בתפילותיה, בסמליה, לירושלים, הצליחה לטפח חיים של תורה, והחזיקה מעמד גם במצבים הקשים בגלות, למרות הריחוק הגיאוגרפי מירושלים.

 

(מתוך דברים שנאמרו בפגישת מחנכים עם הרב מאיר לאו - בכ"ו באדר ב' תשנ"ז)

 


 

צנחנים כובשי הכותל- מוטה גור

כאשר נכבש הר הבית על ידי היוונים, שחררוהו המכבים. במחריבי הבית

השני נלחמו הקנאים ובר-כוכבא.

כאלפים שנה היה הר הבית אסור ליהודים.

עד אשר באתם, אתם הצנחנים, והחזרתם אותו לחיק האומה. הכותל

המערבי - אליו פועם כל לב - שוב בידינו.

יהודים רבים שמו נפשם בכפם, לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו, על מנת

להגיע לירושלים ולחיות בה.

שירי געגועים לאין ספור הביעו את הכמיהה העמוקה הפועמת בלב היהודי

כלפי ירושלים.

במלחמת השחרור נעשו מאמצים עצומים להחזיר לאומה את לבה-העיר

העתיקה והכותל המערבי.

בידכם נפלה הזכות הגדולה להשלים את המעגל, להחזיר לעם את בירתו

ומרכז קודשו. צנחנים רבים, מחברינו הותיקים והטובים ביותר, נפלו

במערכה הקשה. היה זה קרב עז ונמרץ, בו פעלתם כגוף המועך כל אשר

לפניו מבלי משים לפצעיו הוא .

לא טענתם, לא התאוננתם, לא צווחתם. רק קדימה חתרתם - וכבשתם.

ירושלים היא שלכם לנצח.

 

מוטה גור (יוני 1967)

 


 

נצטרך להחליט מה באנו לעשות פה. זה יהיה זמן מעניין, העניין הזה של הזהות. יש לי ניחוש, זאת תיהיה ארץ יותר ויותר ים-תיכונית, כמו בארצלונה, מארסיי, פיראוס…והיא תיהיה חילונית עד העצם. כבר היום היא ככה, קולנית, נהנתנית, חומרנית מאוד, ממולחת, גם מרושעת וגם טובת לב…העתידנות היא ההווה, היא תל-אביב, היא שפלת-החוף. אני חושב שהשפלה כבר ניצחה, וירושלים תיהיה עיר שאנשים נוסעים אליה מישראל כמו לחוץ-לארץ, כמו לראות את העבר.ובמלחמה בין ירושלים לתל-אביב אני כולי לצד תל-אביב – שפיות, חילוניות והווה. זה דבר חולה שחברה חיה רק בעבר ובעתיד. זה מסוכן נורא, זה הורג אנשים…

 

(מוסקונה-לרמן, בילי. בזכות הבגידה : ראיון עם עמוס עוז. מעריב, סופשבוע, 6 באוקטובר 1995, עמ' 18־23)

 


 

- רק ירושלמים, כששואלים אותם איפה הם גרים, לא אומרים את שם העיר, אלא את שם השכונה, כי אין עיר אחרת.

- רק ירושלמים עדיין קובעים להיפגש לנסיעה בכניסה לעיר למרות שלעיר לפחות 5 כניסות כבר שלושים שנה.

- רק ירושלמים - כששואלים אותם איך להגיע עונים באמצעות מקומות מהעבר (תעבור את הכנסת הישנה תמשיך לאיפה שהיה המגרש של ביתר, אל תפנה לתחנת הרכבת הישנה).

- רק בירושלים כל אדם שני עובד במשרד ממשלתי ולכל אחד מהם גם קרוב שעובד בעירייה.

- רק בירושלים 4 בתי רפואה בעיר אחת.

- רק בירושלים קוראים לפיתה עירקית אשתנור.

- רק בירושלים קוראים לסוכריה על מקל - מציצה.

- רק בירושלים קוראים לשק קמח אביויו.

- רק לסל מיץ בתרכיז הירושלימי קוראים פטל ולכן יש פטל אננס, פטל תות.

- רק בירושלים שואלים: אבל מאיפה בירושלים? כשאתה אומר שאתה גר בעיר.

- רק בירושלים יש רחובות: הגננת, המורה, המזרחן, המחנך, המחנכת, והיה רחוב הגידם ששינה את שמו לרח' טרומפלדור.

- רק בירושלים מציינים מקומות לפי פיגועים שהיו שם.

- רק הירושלמים קוראים לאחד הרחובות הראשיים רח' המלך קינג ג'ורג' ולא מתבלבלים מהכפילות.

- רק בירושלים יש קניון לכל מגזר: מלחה- ללא דתיים, סנטר 1- לדתיים ורב שפע לחרדים.

- רק בירושלים הנוף שנשקף מבתי המלון הוא בנייני הממשלה.

- רק בירושלים, בגינות סחרוב אין גינה.

- רק בירושלים מקום כמו יד ושם יכול להיות יעד תיירותי.

- רק בירושלים קוראים לבית כנסת "החורבה".

- רק בירושלים סופרים מאה מא-אתי-ים.

- רק בירושלים יודעים מה ההבדל בין קטמונים לקטמון.

- רק בירושלים יודעים איזה שר חוץ מבקר בארץ לפי הדגלים שתלויים לאורך כביש מס' 1.

- רק בירושלים נתניהו גר בעזה.

- רק בירושלים יש בכל צומת שלט לכיוון ת"א.

- רק בירושלים שלט שמסביר- רח' המדרגות ע"ש המדרגות ברחוב (נחלאות).

- רק בירושלים יורדים מהרובע לכותל ומבינים את המושג "השכינה שורה".

- רק ירושלמים שלא גרים בירושלים כבר שנים- עדיין קוראים לעצמם - ירושלמים.

 


 

ירושלים או תל אביב?

עיר הבירה שלי? תל אביב

הוויכוחים על עתידה של ירושלים, ששוב עלו לכותרות השבוע בעקבות פגישת אובמה ונתניהו, צצים מעל פני השטח מדי כמה חודשים. כל יוזמה מדינית חדשה, פסגה דיפלומטית או מפגש בכירים בדרג כזה או אחר, מחזיר את הדיון בסוגיה הישראלית-פלסטינית אל שאלת מיליון הדולר: מה יהיה עם ירושלים?

בדיון הזה תמיד חוזרים על אותם דברים - אותן שורות, אותן נימוקים. "בירת ישראל לנצח נצחים", אהב לומר רה"מ לשעבר, אריאל שרון. "בירתנו הנצחית לעולמי עד", מצהיר רה"מ נתניהו היום בפני כל דורש, עד שנדמה שמדובר באקסיומה שהונחתה עלינו משמיים. אך האם ירושלים אכן ראויה לתואר עיר הבירה האמיתית שלנו? האם רוב העם באמת מחובר אל "עיר הנצח-שלנו-לדורי-דורות-נגעתי-באדום"?

נדמה לי שמישהו צריך לשים את הדברים על השולחן: כבר הרבה זמן שירושלים היא בעיקר שם גדול ומפוצץ, כותרת ראשית מעולה למאמרים מימין, מרכיב הכרחי בכל נאום מדיני באשר הוא, אך לא הרבה מעבר. פרט להיותה שריד ארכיוני וסמל היסטורי יהודי-דתי בעיקרו, ירושלים היא היום בירה בזמן עבר. גבירותיי ורבותיי, אני מצהיר בזאת חגיגית: עיר הבירה שלי היא תל אביב.

נכון, ירושלים היא העיר הכי גדולה בישראל. אלא שבקצב ההגירה השלילית ממנה, לא בטוח שהיא תישאר העיר היהודית הכי גדולה. רק אתמול פורסם כי בעוד 26 שנים בלבד - לא בדיוק נצח בשום קנה מידה - מחצית מתושבי הבירה שלנו צפויים להיות ערבים. עדיין "בירת העם היהודי" לעולמי עד?

עיר בירה אמורה לרכז את מרבית מוסדות השלטון המרכזיים, מתוך רצון לקרב את השלטון לעם ואת העם לשלטון. אז עם יד על הלב - כמה מכם ביקרו אי פעם בכנסת, בית המחוקקים שלנו? כמה מכם באמת חזו מקרוב בעבודת המליאה, התארחו בבית הנשיא או אפילו קפצו לביקור בבית המשפט העליון? מבטיח לכם שלא הרבה, ובטח שלא הרבה פעמים. עכשיו רק דמיינו את משכן הכנסת בתל אביב. עם שיווק נכון וצעיר, כפי שיודעים לעשות כאן, במקום מוסד מיושן וארכאי, צעירים עוד יחלמו להיות ח"כים.

אבל עזבו רגע את הנתונים והעובדות היבשות - כל ילד יודע שבתל אביב פשוט הרבה יותר מעניין. צעירים מירושלים הודו בכך בפה מלא בפני ראש העירייה שלהם, בכתבת חדשות 2 בשבת. חיי הלילה בעיר העברית הראשונה הפכו בשנים האחרונות לשם דבר לא רק בביצה הלבנטינית שלנו, אלא בעולם כולו. תל אביב מהווה את המרכז התרבותי והכלכלי הגדול של ישראל, ובעוד מעמדה הבינלאומי של ירושלים הולך ונשחק, מעמדה של תל אביב רק מתחזק.

אין כאן שום ויכוח: העיר הזאת שייכת לנו, היא מעוצבת בדמותנו והיא מי שאנחנו - היום, לא לפני עשרות שנים. להבדיל מהבירה הפרה-היסטורית הנוכחית, המורמת מעם, תל אביב שלי מייצגת את הציונות האמיתית, הנוכחית, הרלוונטית והבועטת. היא מציגה התחדשות תרבותית, פלורליזם, קידמה ופתיחות, אל מול הסגירות החרדית והכפייה הדתית שמבצבצת לה תחת כל אבן ירושלמית.

אני אוהב את ירושלים. נוף ההרים שלה יפהפה בעיניי, אתריה העתיקים נפלאים, ורחובותיה וסמטאותיה לא פחות מקסומים. אני גם מעריך מאוד את המורשת שלה, ומכיר בחשיבותה ההיסטורית עבור העם הזה. אלא שאין לכך קשר לשאלה האם עליה להמשיך ולשמש כעיר הבירה שלנו או לא. הגיע הזמן להתקדם הלאה, להפנים את רוח התקופה ולהחליט בהתאם. דווקא ביום ירושלים מתבקש לומר זאת - הבירה האמיתית של ישראל צריכה להיות תל אביב. עיר בלי הפסקה, למדינה בלי הפסקה.

דרג את הכתבהדירוג כתבה קטעים יפים ליום ירושלים: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
17 מדרגים
עבור לתוכן העמוד