עוד תלמד לתת...

כ"ה סיון ה'תשע''ד 07:00

הלכה- הלכות שמיטה

שאלה : אני יודע שהשנה היא שנת שמיטה. מה הן ההלכות שאנו מחויבים לקיים בשנה הזאת?

תשובה:  שנת השמיטה היא שנה של עצירה מעבודת האדמה וחיזוק האמונה והנשמה שלנו. בשנת השמיטה מלבד האדם, גם האדמה שובתת ממלאכה.

לשביתה זו ניתנו טעמים רבים, שאחד מהם הוא הקדושה המיוחדת שבאדמת ארץ ישראל. אדמת ארצנו איננה סתם אדמה רגילה, זוהי אדמת קודש, אדמה שנתקדשה בידי ה' וניתנה במיוחד לנו- עם ישראל.

הקדושה המיוחדת שיש בארץ מתבטאת באיסורים שאנו נוהגים בהם במלאכות הקשורות בארץ בשנת השמיטה.

מן התורה נאסרו ארבע מלאכות בשמיטה: זריעה, זמירה (הסרת ענפים כדי שהאילן יגדל טוב יותר) , קצירה ובצירה . מלאכות אלו אסורות בשנת השמיטה בכל מקרה.

מלבד המלאכות הללו שנאסרו בשמיטה מן התורה , אסרו חכמים לבצע כל פעולה הגורמת להצמיח את גידולי הארץ . לכן אסור להשקות, לנכש עשבים שוטים (מהשורש),לכסח (בלי השורש),

לזבל (לדשן את הקרקע), לסקל (לפנות אבנים לצורך הכנת הקרקע) וכדו . 'מלאכות אלו, שנאסרו מדברי חכמים, הותרו בשמיטה רק במקרה שאם לא נעשה אותן הצמחים ימותו.

(רמב"ם, הל' שמיטה ויובל, פ"א ה"ב; 'קטיף שביעית' עמ ' 39 44 )

 



דברים שבלב - עוד תלמד לתת...

חסיד אחד, דל ואביון, החל לעסוק במסחר, ולימים התעשר עושר רב. ראה רבו שיש ממון רב בכיסו וביקש לגייסו לטובת עזרת הציבור, אך החסיד העשיר התחמק ולא נענה לבקשה.

הרב ביקש ממנו לבוא אתו לביתו. משהגיע, הזמין אותו להביט בעד החלון. "מה אתה רואה?", שאל הרבי.

"אני רואה את אנשי הרחוב עוברים ושבים", השיב העשיר.

לקח אותו הרבי והעמיד אותו לפני הראי. "ספר לי, מה אתה רואה עכשיו?".

 "עכשיו", מיהר לענות החסיד העשיר, "עכשיו אני רואה את עצמי".

הביט בו הרב ואמר: "החלון שקוף הוא, משום כך רואים בו את העוברים והשבים. הראי מצופה כסף, משום כך אדם רואה בו רק את עצמו..."

 

***

מה גורם לכך שלפעמים אנשים ש'יש להם' נעשים קמצנים ולא מוכנים להעניק לאחרים, בעוד שאנשים שאינם עשירים במיוחד, הרבה פעמים לבם רחב והם מוכנים לחלוק עם אחרים מרכושם?

הסיבה לכך, כמו שנזכר בסיפור על החסיד שהתעשר, היא שהכסף הרבה פעמים גורם לאדם להיות שקוע בעצמו.

על ידי רכושו וממונו חש האדם כמה הוא גדול ועשיר, וכך לבו נאטם אט אט לסובבים אותו והוא שוכח מי הוא הנותן לו את כל החיל (הכסף).

מהי התרופה ל'מחלה' הזו? התרופה היא פשוט לתת, לוותר – להעניק משלנו לזולת.

מצוות הצדקה היומיומית מסייעת לנו לקנות את מידת הוותרנות; עוד פרוטה ועוד שקל, ולאט לאט אנחנו מתרגלים לתת, לא להיות שקועים בעולמנו האגואיסטי.

אך נראה כי לשיאה של מידת הוותרנות אנו מגיעים בשנת השמיטה.

בשנה זו אנו לא רק נותנים מעט מרכושנו, אלא אנו ממש מפקירים את רכושנו לכל עובר ושב,

אפילו לבעלי החיים: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ  תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל".

רק תחשבו מה מתחולל בנפשו של מי ששנה שלמה מעניק מרכושו לכל מבקש, כמה לבו וידו הקמוצים נפתחים וכמה הוא מבין שמה שיש לו איננו שייך לו בלבד,

אלא זוהי ברכת ה' שניתנה לו כדי להיטיב בה גם לאחרים. שנת השמיטה היא שנה של עבודה מעשית בנושא מידת הוותרנות. אחרי שנה כזאת, כל החיים עשויים להיראות לגמרי אחרת.

מקורות: ויקרא כה , ו–ז; ספר החינוך פד

 


 

יש לך מושג- הפרוזבול

כתוב בתורה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ]...

[נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך " (דברים טו, ט–י).

התורה מתארת התלבטות של אדם שכאשר מתקרבת שנת השמיטה – "קרבה שנת השמיטה",

חושב לעצמו, "למרות שחברי זקוק להלוואה, אני חושש שעד סוף השנה הוא לא יוכל להחזיר את חובו, והחוב יישמט ויימחק",

ולכן מגיע האדם למסקנה שעדיף לא להלוות, כדי לא לקחת סיכון מיותר.

חשש זה הפך למציאות עוד בזמנו של הלל הזקן, ולמרות שה' הבטיח ברכה בכל מעשך ובכל משלח ידך, החששות האישיים של מרבית האנשים ניצחו, ורבים הפסיקו להלוות כספים לנזקקים.

בשל כך, נוצר מצב הפוך מן הרצוי – במקום שיתעורר רצון לסייע זה לזה ולתמוך זה בזה, לקראת שנת השמיטה נוצר פחד וחוסר אמון גדול בין האנשים.

אנשים השתמטו מן הנזקקים והפסיקו להלוות כסף. הלל הזקן זיהה את המצב הזה ותיקן תקנה שתאפשר להגן על המלווה, ששנת השמיטה לא תגרום לחובות שיש לאחרים כלפיו להישמט .

לתקנה זו קרא פרוזבול. משמעות המילה היא 'פרוז' – תקנה, 'בול' – עשירים, דהיינו תקנה לעשירים, כדי שימשיכו להלוות לעניים.

דרג את הכתבהדירוג כתבה עוד תלמד לתת...: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים

עוד בלימוד 'חופשי בארצנו'

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד