שנה בשביל מי?

כ"ט סיון ה'תשע''ד 07:00

הלכה- איך מתייחסים לפֵּירות בשנת השמיטה? – המשך

אתמול למדנו על כך שאסור להפסיד פֵּירות שביעית. כלל זה מורכב משני חלקים:

א. שאריות פרי: קודם כול, חשוב להקפיד לאכול את הפרי עד הסוף ולא לזרוק חלקים ממנו לאשפה. את השאריות שלא אוכלים בדרך כלל מותר לזרוק לפח רגיל.

כדאי להכין כלי מיוחד שבו יושלכו השאריות שבהן יש חלקים של הפרי או הירק, בכך אנו מתייחסים אל הפֵּירות והירקות בצורה מיוחדת. כשהשאריות הללו לא יהיו ראויות

עוד למאכל אדם יהיה מותר לזרוק אותן לפח הרגיל. אם אין כלי מיוחד כזה, אפשר להכניס את השאריות לשקית נפרדת וכך להשליך אותן לפח הרגיל.

יין הקדוש בקדושת שביעית דורש יחס מיוחד ואין לשפוך אותו בהבדלה כפי שנוהגים בדרך כלל, כי בכך אנחנו מפסידים בכוונה פֵּירות שביעית.

ב. דרך האכילה: כלל נוסף הוא שכל פרי צריך להיאכל בשנת השמיטה בדרך רגילה ולא בדרכים משונות. לכן כל אכילה או שתייה שרגילים לסוג הפרי בכל שנה מותרים גם בשמיטה. ,

למשל לימון שסוחטים אותו כל שנה מותר לסחוט גם בשמיטה. אך אם זוהי לא הדרך הרגילה לשימוש בפרי – אין לעשות זאת בשמיטה

 


 

דברים שבלב- שנה בשביל מי?
זלמן, זה לא אתה!
הנה תראה, שנת שמיטה,
השדה מלבלב בלי עזרתך,
אתה לא אדמתך,
אתה פשוט – זלמן...

(זלמן, זה לא אתה, קובי אוז)

 

***

זלמן: אני לא מצליח להבין, השמיטה היא בשביל בני האדם או בשביל הארץ?

קלמן: גם וגם. זה לא סותר.

זלמן: מה לא סותר, הרי הארץ לא צריכה מנוחה, הארץ שייכת לאדם, לא?!

קלמן: זהו, שזה לא מדויק. זה נכון לגבי שאר הארצות, אבל ארץ ישראל היא לא כמו יתר הארצות. מבין?

זלמן: לא מבין. פרשן לי בבקשה. סיבכת אותי.

קלמן: תראה, זה פשוט מאוד. כל דבר קדוש צריך זמן מסוים של מנוחה. המנוחה היא עדות לכך שיש בדבר הזה מעלה שלא נובעת ממה שעושים בו.

נניח, אם תיקח זהב ותעשה ממנו תכשיט, אז זה יהיה תכשיט מזהב. אבל גם אם לא תעשה אתו כלום, הזהב יישאר בעל ערך. פלסטיק, לעומת זאת, ללא פיתוח ועיבוד לא שווה כלום.

זלמן: פלסטיק? זהב? תגיד לי קלמן, מה נסגר אתך? דבר אתי ברור. אני כבר לא מבין מה אתה רוצה ממני. שאלתי על שנת שמיטה, ואתה מדבר אתי על תכשיטים?!

קלמן: תירגע, אחי. מה שניסיתי לומר הוא ששנת השמיטה מעידה על כך שבארץ שלנו יש קדושה. לכן ישנה שנה שבה מפסיקים לעבוד בה.

הפסקת העבודה היא הוכחה לכך שבארץ הזאת יש ערך גם אם לא עושים בה כלום. בקיצור, היא שווה בזכות עצמה ולא בגלל מה שאתה עושה בה.

הסיבה לכך היא שהארץ הזאת שייכת לה': "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי...".

זלמן: או קיי, עכשיו אני חושב שאני מתחיל להבין קצת. אז חוץ מזה ששנת השמיטה מלמדת אותנו ערכים שונים של ותרנות, צדקה ועוד דברים חשובים, שנת השמיטה היא גם ביטוי לקדושה של ארץ ישראל.

קדושה שמתבטאת בכך שגם כשלא נוגעים בה בכלל, הקדושה קיימת בה.

קלמן: בדיוק! ממש כמו שלנו, עם ישראל, יש שבת, ובשבת אנחנו נחים ובכך מתגלה המעלה שלנו,

הקדושה שלנו, כך גם השבת של הארץ – השמיטה, זוהי השנה שבה אנחנו מגלים שקדושתה של הארץ עומדת בפני עצמה, ולא רק בגלל מה שאנחנו עושים בה. בקיצור – זלמן, זה לא אתה. זאת הארץ בעצמה!

מקורות: ויקרא כה, כג; ספר החינוך פד; מהר"ל, דרך חיים פרק ה, משנה יא

 


 

תולדות חיים וסיפורים, הרב ישראלי זצ"ל- לימוד תורה במסירות נפש

הרב שאול ישראלי זצ"ל, שממנו ומדבריו נלמד בחוברת זו בכל סוף שבוע, נולד בשנת תרס"ט (1909) בעיר סלוצק שברוסיה. לנו כיום קשה להבין זאת, אך ברוסיה של אותם ימים

שלט המשטר הקומוניסטי, שגזר שאסור ליהודים ללמוד תורה! אביו של הרב ישראלי, הרב בנימין איזראעליט, המשיך ללמוד תורה במסירות נפש למרות שהדבר נאסר, ולכן נשלח

בידי השלטונות ברוסיה לסיביר. מאז אבד הקשר עמו. אמו של הרב ישראלי נרצחה בידי הנאצים ימ"ש במלחמת העולם השנייה. למרות תנאי החיים הקשים המשיך הרב ישראלי

בעצמו ללמוד תורה במסירות בסלוצק, העיר שבה נולד, ולאחר שהשלטון ברוסיה סגר גם את הישיבה שם עבר לעיר מינסק ובה המשיך בלימודיו. באותו הזמן נגזרה גזרה שרק

מי שהוא בעל מקצוע רשאי להישאר בעיר, ולכן למד הרב ישראלי את מקצוע הסנדלרות בעוד שבמחשבותיו המשיך כל העת לעסוק בתורה. לאחר מכן הצטרף לחבורת נערים

שבאו ללמוד במחתרת אצל הרב אברהם מייזס בבית הכנסת בעיר. בשנת התר"צ (1930), לאחר שהמצב ברוסיה הפך לבלתי נסבל, החליט הרב ישראלי לעבור

לעיר מוסקבה ולקבל בה אישור לצאת מברית המועצות (רוסיה). ניסיונותיו אלה כשלו, והוא החל לתכנן יציאה בלתי חוקית עם שניים מחבריו ללימודים –

הרב דוד סלומון והרב אברהם שדמי.
דרג את הכתבהדירוג כתבה שנה בשביל מי?: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים

עוד בלימוד 'חופשי בארצנו'

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד