מבחן המרשמלו

א' תמוז ה'תשע''ד 07:00

הלכה- מעלת הברכות

לכל נברא ונברא שברא הקב"ה בעולמו יש ייעוד משלו, והוא מגלה פן נוסף מהשפע האלוקי האין סופי, שהרי אין הקב"ה בורא דבר בעולמו לבטלה .

לפיכך לכל פרי ופרי יש ייחודיות משלו. אף על פי שאיננו עומדים על סודו של

כל פרי ופרי, מכל מקום הבורא שבראו יודע את סודו ונתן בו ניצוץ מיוחד, שמכוחו הוא חי וגדל.

כל הנוטל דבר מן העולם בלא רשות, הרי הוא פוגע בהרמוניה הכללית של העולם ונחשב לגוזל, אבל אם הוא מברך ומכיר טובה לקב"ה, הוא נחשב כנוטל רשות .

זהו שאמרו חז"ל: "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – מעל ]...[ וכאילו נהנה מקדשי שמים ."

לעומת זאת אדם שמברך לה', לא רק שאינו פוגע בבריאה, אלא להפך, הברכה נחשבת לגילוי שם ה' במדרגה גבוהה יותר מעצם קיומו של אותו נברא.

הברכה מגלה את שורשו של המאכל, שהקב"ה בראו, וזוהי תכליתו העליונה של כל נברא – שיתקדש על ידיו שמו של ה' בעולם .

(מתוך ‘פניני הלכה', ברכות א, ב)

 


 

דברים שבלב- מבחן המרשמלו

קחו ילד קטן. שימו אותו לבד בחדר, עם מרשמלו. אחד. "אתה יכול לאכול אותו, אם תרצה",

תגידו, "אבל אם תחכה כאן עד שאני אחזור ולא תאכל אותו, אתן לך עוד אחד, ויהיו לך שניים.

זו החלטה שלך". ואז תצאו. זהו מבחן המרשמלו. קלאסיקה של דחיית סיפוקים. טוענים שהוא גם מצליח לנבא הצלחה בחיים.

אלו שמצליחים לדחות סיפוקים בגיל ארבע, עושים זאת גם אחר כך. זה הכול. בסופו של דבר, יש הרבה דברים חשובים בחיים,

אבל ייתכן שהיכולת לא לאכול את המרשמלו תתגלה כאחד החשובים שבהם...

כבר בגיל צעיר מאוד אנחנו לומדים להמתין וליטול ידיים לפני שאנחנו מסתערים על הכריך העסיסי שלנו.

הבוקר שלנו מתחיל גם הוא בהודאה לה' על מה שיש לנו ובתפילה, ולא בריצת אמוק למקרר. גם סעודת השבת דורשת מכל המשפחה המתנה, עד לאחר הקידוש...

אלה הן רק דוגמאות קטנות למה שאנחנו מתחנכים עליו כבר משחר ילדותנו.

כך גם נפתח ספר ההדרכה לאורח החיים היומיומי שלנו – ה'שולחן ערוך': "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". וזוהי התורה כולה על רגל אחת.

זהו גם ההבדל בינינו לבין בעלי החיים; היכולת לדחות סיפוקים.

לומר לעצמי: "בן אדם, עצור שנייה, תחשוב מה אתה הולך לעשות. תתגבר לרגע על המשיכה החזקה שיש לך".

רגע אחר כך אתה כבר תהיה בן אדם אחר. גם אם תחליט שמה שרצית הוא בסדר גמור. האווירה כבר תהיה שונה. אתה אינך משועבד לדחפים שלך.

אתה שולט עליהם. אתה מכוון את עצמך, ולא הדחפים שלך מכוונים אותך.

ממש כמו התוצאה של מבחן המרשמלו בחיי האדם היחיד, כך גם בתרבות שלמה. תרבות שמעמידה במרכז את סיפוק הדחפים המידיים כמה שרק אפשר,

כמה שיותר חזק ובלי הגבלה, היא תרבות שלא תצליח להגיע לשום מקום. זאת תהיה תרבות חייתית, שמה שיוביל אותה יהיה רק ה'כאן ועכשיו'. בלי שום מחשבה על הרגע שאחרי.

לעומת זאת, תרבות שתצליח לדחות את הסיפוק המידי, שתצליח להסתכל קצת יותר קדימה וקצת יותר פנימה, תצליח להגיע רחוק הרבה יותר. זאת התרבות שלנו.

 


 

שו"ת באמונה- יצר טוב או רע?

מה זה בעצם היצר הרע, שמצליח לפתות אותנו לעשות משהו שנתחרט עליו עוד מעט? איך הוא סוחף אותנו למקומות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם ?

היצר הרע הוא כוח הדמיון. כשהדמיון פועל כמו שצריך, אתה לא צריך להשתמש בחושים כדי להרגיש. אתה יכול לראות ולטעום גם מרחוק, כי הכול יושב אצלך בראש.

הדמיון מצייר לנו הכול כל כך מוחשי, עד שהרגש שלנו מתחיל להתעורר ,וממש מתחשק לנו לאכול מה שאסור, לשמוע מה שלא צריך, ולראות מה שיזיק לנו.

היצר הרע גם גורם לנו לדמיין שאנחנו מוכרחים ‘ללכת על זה', כאילו אין לנו יכולת להתנגד. "אוי לדמיון, אויב הרע הזה" (אגרת המוסר', ר' ישראל מסלנט.)

בשלב הזה נכנס לתמונה היצר הטוב, שזהו כוח השכל. את יודעת מה האמת ,ושהיצר הרע עובד עלייך בעיניים.

אתה מבין שהוא טומן לך מלכודת, ושהחטא מכניס זיהום לתוך הנשמה שלך .

הבעיה היא, שכאשר הדמיון משתלט עלינו חזק, השכל נדחק לפינה כמעט ללא יכולת השפעה.

כשאתה ממשש את ההנאה המידית שנמצאת כל כך קרוב ,יהיה קשה מאוד לשכנע את הרגש הלוהט בטיעונים הגיוניים יבשים.

מהיכן נגייס כוחות כדי לעמוד על שלנו, ולא ללכת שולל אחרי השקר המתקתק של היצר הרע? על זה נענה מחר.

דרג את הכתבהדירוג כתבה מבחן המרשמלו: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים

עוד בלימוד 'חופשי בארצנו'

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד