למה לא מאחדים את התנועות?

שאלה:

 

שלום

!הרבה זמן אני תוהה לעצמי מה המטרה של התנועה כיום- קראתי באתר את התשובה של דביר עמיאור לגבי הפילוג מבני עקיבא והוא ענה שהתנועה שלנו שונה באופן מהותי- אידיאולוגי מבני עקיבא. כלומר, שתנועת אריאל שמה בראש מעיניה את ענין תורה ללא פשרות וכו''..

עכשיו, אני חושבת שהתנועה שלנו שונה מבני עקיבא רק בקטע של סניפים נפרדים לגמרי ולא מבחינה אידיאולוגית. אנסה להסביר: תנועת בני עקיבא קראה לעצמה בשם זה כדי להדגיש מה היא רוצה! ר'' עקיבא גדל כידוע עד גיל 40 ללא השכלה תורנית ולכן עבד קשה כדי להגיע עד למצב של הגדלות הרוחנית בה הוא היה.

כאן זה ענין העבודה כמדומני. עבודת המידות. יכול להיות שחיברו עוד אידיאלים פשוטים לרעיון הגדול.
יש כל מיני סוגי עבודות בחיים: עבודת בית המקדש, עבודת המידות,וכו'..
ר' עקיבא ניראלי לא ענה להגדרה של חיי תורה עם פשרות. כידוע ר'' עקיבא נהרג על קידוש ה' על לימוד התורה. אחד מעשרת הרוגי מלכות. לכן אינני מבינה מה רע באידיאל הגדול כ"כ ששמו להם בנ"ע..

בנוסף, אני לא רואה את ההבדל הגדול בין תורת חיים בעוז לבין תורה ועבודה! שניהם שואפים לאותו עתיד גדול של מציאות מתוקנת! יכול להיות שבפועל יש סניפים שחיים את האידיאל בצורה לא מתוקנת, בצורה מעורבת, אבל יכול להיות שזה לא מלכתחילה אלא שזאת היתה המציאות המקובלת בעבר ומכיוון שהתרגלו לכך, ראשי בני עקיבא לא יכלו להתרגל למצב אחר. מה שאני אומרת- זה שמטרות התנועות זהות .השוני הוא רק בצורה המתנהלת בשטח. בצורה מעורבת או לא.

ואם זה כך -אין סיבה שלא נתחבר לבני עקיבא. דביר עמיאור כתב באחד התשובות שלו שבנ"ע לא הסכימו להתאחד. מכיוון שמתחלפים כל 4 שנים בערך המזכ"לים, יכול להיות שצריכים להשתדל יותר בענין הזה.. אשמח שתסבירו לי מה לא נכון בראיה שלי,ואם זה נכון-אז למה מחכים?

תודה רבה!


תשובה:

 

לפני הכל..

מה מטרתן של תנועות הנוער- לגדל את הדור הבא..

ואנחנו צריכות לברר לעצמנו מזה ל"גדל דור" ואיפה אנחנו רוצים לגדל אותו?

דרכה של התנועה בגידול דור הוא לשאוף אל עבר האידיאל השלם ולא לרדת ממנו. התנועה, ובתוכה אנחנו, מאמינים שכדי לגדל אנשים אידאלים אנחנו חייבים תמיד לשאוף אל עבר הטוב ביותר בכל תחום, ולא יכולים להרשות לעצמינו חינוך לבינוניות. אני מאמינה שכל תנועת נוער באשר היא מאמינה שהיא מגדלת דור.. זהו, כל אדם יכול לבחור איך הוא רוצה לגדל את הדור שלו.

 בדור שבכל מקרה מחונך הרבה לבינוניות אל לנו ליפול לאותו מקום. למרות שזה לא פופולארי והרבה פעמים יותר קשה. בסוף מי שישאף לעשות הכל בצורה האמיתית והקדושה ביותר הוא זה שיצליח יותר לעזור לגדל דור של אנשים אוהבי ה' יראי אלוקים אנשי אמת זרע קודש בה' דבקים.

אנחנו לא מתקנים מבפנים אלא נהיים מתוקנים עם עם ישראל כולו בלי חלוקות לפנים ולחוץ.

אני לא נכנסת למה היו המטרות של כל תנועת נוער אלא מה כרגע קורה בשטח, מה כרגע ההנהגה משדרת ודואגת שיבוא לידי יישום. העובדה שצורות ההנהגה שונות בתכליתן היא שמשנה את פני התמונה.

תנועת אריאל רואה את עצמה במקום מאד מאד חשוב של הוספת קדושה בעם ישראל. לחפש איפה השלב הבא אליו אנחנו יכולים לעלות. זה התחיל בהפרדת הסניפים, התקדם לדיונים על מרכזיות התורה, על המאבקים למען ארץ ישראל, הצטרפות לתנועת ההחזרה בתשובה וחשוב מאד - בעוז.

כל מה שאנחנו עושים זה בלי לגמגם ובלי להתפשר אלא מתוך רצון להביא ולקיים אמת ולכן חשוב לנו כתנועה שמעבירה מסר להגיד ולקיים את האמונות שלנו בלי להתקפל.

מפה תוכלי בטח להבין את הסיסמא של "תורת חיים בעוז" את כל תחומי החיים בהם אנחנו רוצים לחיות בדרכינו הקדושה אנחנו רוצים לחשוף ולדבר אותם לשם כך נחוץ העוז. בלי להתקפל ובלי להתפשר. תנועת נוער זה המקום לפתח ולהפיץ אידאולוגיות חשובות. דווקא במקום כזה חשוב לקיים את החיים בצורה הנכונה המקסימלית וזה מה שאנחנו פועלים ושואפים לקיים דרך תנועת אריאל.

אנחנו מאמינים ורואים בעיניים כי שדברים נאמרים באמת ובלי גמגומים הם גם נכנסים ויוצרים מציאות חדשה. ופה מגיעה ההשפעה שלנו על כלל עם ישראל.

 

עצם זה שהצבנו רף גבוה ושאנחנו עמלים על לקיים אותו בצורה הכי מקסימלית שלו בדרך התורה, גורם לעוד ועוד חלקים מעם ישראל לראות שזה ייתכן - זה אפשרי, התורה היא לא המלצה אלא תורת חיים כל עם ישראל יכול לחיות לפיה בלי התחמקויות והתקפלויות.

 

יש אמירה ידועה של אלירז פרץ- "צריך לתת הכל. אם אתה אוהב אז אתה אוהב עד הסוף,אם אתה חבר,אז אתה חבר עד הסוף,ואם אתה בצבא,אז אתה שם ונותן את הכל, וגם אם כל אלו באים על חשבונך האישי.אם זה על יצאות בשבת מהצבא ואם זה לא לישון ולהתקמצן קצת לגבי עצמך בשביל שיהיה לך כסף לקנות משהו לחברה.זה מה שנקרא במילים גבוהות ולא יודע אם אתה תאהב את זה- מסירות נפש - וזה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכח שלך, מהכסף שלך, מהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה!!

והמיוחד ביותר זה שאתה לא - עושה את זה ידי פעם, אלא כל הזמן מידי יום ביומו, דקה דקה..." מסירות נפש בדורנו זה היא על התורה.

 

בקום המדינה עיקר הדגש היה על החומר וכעת, בעיקבתא דמשיחא עיקר הדגש הוא על הרוח- רוח בלי פשרות, בלי בערך, בלי התרפסות! ואם נגיד מה אבל יש מקומות שבהן לא יעבוד אחרת..

הרי לנו מלאכת החינוך- אם רוצים- אפשר ואף בעז"ה כך יהיה - תהיה פה מדינה על פי תורה והלכה! כשמשיח מגיע למי הוא פונה- לאריאל- לתנועה שכל מהותה ודרכה היא להביא את אריאל על הצד הטוב ביותר למציאות. להיות ארי-אל- להלחם על שם ה' פה במציאות בכל רגע נתון..

ולשמוח בדרך בעוז!

 

בברכה,

איטה חלמיש, תחום בנות

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד