השקדיה פורחת?!

ח' שבט ה'תשע''ד 13:05
זכריה גלזמן, הכותב
זכריה גלזמן, הכותב

"ויצעק אל ה' ויורהו עץ... וישלך אל המים וימתקו המים".

הראהו סוד המתקת הדינים בידי שמיים התלוי במעשי האדם. כשיד האדם בעשייה באה משמים ההמתקה והישועה. וכן הכתוב אומר

"ויאמר אם שמוע תשמע בקול השם וגו'... והישר בעיניו תעשה וגו'... כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים אליך כי אני השם רופאך" ופירשו "ואם אשים, אני השם רופאך". כלומר אם תהיה ראוי לא אשים עליך חולי, ואם אשים אני השם רופאך.

 


 סיפור לט"ו בשבט

ב1936 תרצ"ו הוקמה "שכונת התקווה" כהתנחלות במזרחה של תל אביב. השכונה הוקמה בין נחל איילון (ואדי מוסררה) לבין הכפר הערבי "סלמה" שהיה קן צרעות והטיל חיתתו על הישוב היהודי.

המנדט הבריטי היה אמור להגן על התושבים היהודים אך אלו נאלצו להגן על עצמם בנשק בלתי לגאלי שהיה ברשותם.

הורי ז"ל הקימו את ביתם הצנוע בשכונה, שהיה מוקף גינה ופרחי נוי ובמרכז החצר לבלב עץ שקד נאה.

הייתי ילד רך בשנים, חליתי בגרענת, עיני היו נפוחות ומודלקות, ולא יכולתי לפוקחן. ייעצו לאמי ע"ה להניח קומפרסים של חלב עיזים חם על עיני - ואכן הונחו עליהם פיסות צמר גפן רוויות בחלב עז טרי וחם שנחלב במיוחד מעיזת שכנתנו התימניה. והנה הגיע ט"ו בשבט, באה אמא ואמרה "ראו השקדייה בחצר פורחת, כולה מכוסה פרחים יפים ולבנים". אני התינוק פרצתי בבכי מר- השקדייה פורחת ואני לא אראה?! הדמעות והחלב המסו את המוגלה וב"ה תיכף עיני נפקחו...

 

לפני שנים אחדות הזדמנתי לשכונה. זיהיתי את בית הכנסת שהוקם ב1934, שאבי היה בין מקימיו, והוא עודנו קיים ומתפקד. לידו ניצב מגדל המים העגול שכיום הינו חלק המשולב במבנה דירות נאה. כשנכנסתי לחצר קידם את פני זקן תימני מופלג בשנים, ששאלני "מי אתה ומה תבקש?". אמרתי כי אני יליד השכונה ואף נקבתי בשם הורי. "אני סעדייה" הוא שמח "שכן של בית הוריך".

סוער ונרגש הלך לחדרו במגדל העגול וחזר עם צרור מסמכים ויומנים מימי היווסדה של השכונה. בידו הרועדת פתח את אחד היומנים והראני תיעוד של פעולות הנשקייה והסליק של ההגנה שהיה בבית הורי, מתחת לערסתי. "אמך טובהל'ה עליה השלום היתה אחראית הנשקייה. היא חלקה למגיני הישוב את הנשק הבלתי לגאלי ואספה אותו בחזרה לאחר הפעילות". עוד הוסיף הזקן כי עגלת התינוק בה נהגה אימי להושיבני היתה בעלת דפנות כפולות ובתוכה היו מעבירים את התחמושת.

 

לימים נבחר ר' סעדיה ליקיר תל אביב, ותעודות ממוסגרות על קירות ביתו העגול מעידות על פועלו הרב. כששמע כי אני גר באלקנה, ההתנחלות המודרנית, לחץ את ידי בחום ואמר "עכשיו תורכם". הוא הוסיף וסיפר כי בחצרו גידלו עיזים שנתנו חלב לבן ומתוק. "שמע" אמר לי, "חלב העז שלי ריפא את עינך...". נרגש נכנסתי לבית הכנסת העתיק שבשכונה וקיבלתי רשות לקחת עימי ספר מאוצר הספרים העתיק שבמקום, עדות לסיפורי.

כששבתי לביתי, הבחנתי בשקדיות הפורחות בצידי הכביש. שנים עוברות וחולפות, אבל השקדיות תמיד פורחות...

עוד על פרשת בשלח

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד