"אשטיקלא" משיח

י"ד אב ה'תשע''ו

" ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום " ( דברים ד,ד)

כל זמן שאתם דבקים בה' אלוקיכם, בכל יום ויום יש דבקות מיוחדת ותחיה,

ודבקות בה' היא סוד אריכות הימים.

 


 

"אשטיקלא" משיח

בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, הקימה קבוצת עולים מצ'כיה, טרנסילבני'ה מושב חדש ליד לוד על שרידי כפר ערבי נטוש.

אחד התושבים ר' שאול ישראלי שהיה יהודי אמיץ וחכם, נולד וגדל בעיירה קטנה בהרי הקארפטים.

 

אביו הרב נחום היה שוחט ובודק ומנהיג בקהילתו.

כמדי שנה, בחודש אדר נהג סבא שאול לקנות לו נעליים חדשות ,לכתוב על הסוליה "המן" כדי למחות את זכר עמלק, וכן להזמין שיניים תותבות חדשות לפסח.

פעם סיפר לי את סוד מנהגו המשונה וכך אמר :"כשהייתי צעיר לא היה לי מה לאכול ,היום כשהזדקנתי יש לי מה לאכול אבל אין לי איך לאכול.

לכן אני משלם מכספי השילומים שאני מקבל מגרמניה ונוקם בהם לקיים "אף אתה הקהה את שיניו."

 

לקראת יום הולדתו ה90 אמר לי ר' שאול :" אם השנה לא בא המשיח אני לא מזמין יותר שיניים ולא קונה יותר נעליים, גמרתי עם "העולם הזה".

לא הבנתי את פשר דבריו והוא הסביר: "בגיל שש בתשעה באב ישבתי לרגליו של אבי הרב נחום על רצפת בית הכנסת ובידי נר שעווה דולק.

תוך כדי קריאת מגילת איכה נכוויתי בידי מטיפות השעווה והתחלתי לבכות.

כשהרמתי את עיני לראות את פני אבי ראיתי דמעות גם בעיניו ושאלתי :"אבא, גם אתה נכוות? ",

והוא ענה : "לא בני ,אני בוכה על החורבן ועל כך שעוד לא בא משיח".

 

היום אני מתקרב לגיל תשעים ועדיין מחכה.

אם לא יבוא עד אז אני לא בא יותר לבית הכנסת ואני ברוגז עם הקב"ה למרות שאני אוהב אותו כל כך ומכיר לו תודה.

שמונים וארבע שנה אני מחכה לו ,מגיל שש,

כמה אפשר לחכות? ".

כשהגיע יום הולדתו התשעים , התאספו ילדיו וכל צאצאיו , כמאה עשרים נפש בלע"ה ,שבט!! הביאו לו מתנות שונות ומשונות ,אך נכדו נחום הגדיל לעשות.

הוא היה בטיול תרמילאים בהרי הקארפטים ונקלע עם חבריו לעת ערב לעיירה קטנה.

במרכז הקניות הצטיידו בכל הנדרש להם להמשך המסע והתגלגלה שיחה ביניהם לבין בעל המכולת.

כשנודע לו שהם ישראלים האיר להם פנים ושלף מאחת המגירות ארגז עץ קטן וישן וסיפר להם שסבתו שמרה עליו מכל משמר כסגולה למזל טוב.

כשפתח המוכר את הארגז ראה נחום בפנים טלית ישנה ודהויה, פמוט בעל שני קנים מנחושת וקופסת טבק מכסף שכבר הוריק.

נחום הבחין באותיות עבריות החרוטות על קופסת הכסף.

כששאל את המוכר מניין לו הארגז התברר לו שבעבר הייתה שם נגריה ולפני כן בית כנסת.

נחום שאל אם יש במקום יהודים והמוכר ענה: "פעם היו , היום יש רק בית קברות".

 

נחום ביקש לקנות את הארגז מהמוכר והציע לו סכום נכבד. המוכר היסס אך לבסוף אמר " קח את זה, סבתא שלי האמינה באמונות טפלות, אני כבר לא".

 

למחרת בבוקר הלך עם חבריו לפקוד את בית הקברות ולחרדתו גילה בין המצבות את מצבת סבא רבא שלו, "נחום יזרעלביץ" שהוא קרוי על שמו,

וכך התברר לו שזוהי עיירת הולדתו של סבא שאול בן התשעים.

כשחזר לארץ צחצח את הפמוט ואת קופסת הטבק וגילה שהאותיות החרוטות הם שמו של הסבא רבא , "נחום יזרעלביץ".

 

בידיים רועדות קיבל סבא שאול את המתנה מנכדו , פרץ בבכי של שמחה והתרגשות וקרא בקול: "ריבונו של עולם ,אני מוחל לך.

הפמוטים של אמא וקופסאת הטבק של אבא וכל השבט שלי פה לפני.... עוד לא נבנה בית המקדש , ועוד לא בא המשיח אבל

"אשטיקלא משיח כבר ממש פה ".

דרג את הכתבהדירוג כתבה "אשטיקלא" משיח: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
5 מדרגים

עוד ב"סיפורי סבא"

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד