מה נלמד מפרשת תולדות?

א' כסליו ה'תשע''ו 08:00

"לתת לו מתנה? הרי הוא לא עזר לי כאשר אני ביקשתי ממנו עזרה.

כאשר היה לי יום הולדת, גם הוא לא הביא לי מתנה.

אז למה שאני אתן לו מתנה?" חשבתי לעצמי.

 

סיפרתי זאת לאבא שלי.

הוא הקשיב, חשב, ואמר "אני כל כך מבין אותך.

נפגעת ממנו, קיווית שהוא ייתן לך מתנה ליום ההולדת, ציפית שהוא יעזור לך, כאשר אתה מבקש,

אבל כל זה לא קרה! לכן אתה שואל למה לעזור לו? אני לא אגיד לך מה לעשות.

אני מקווה שתמצא את התשובה לבד" אמר לי אבא.

 

למחרת בצהרים, לאחר בית הספר, הלכתי ביישוב שלנו.

לפתע שמעתי צעקה "יהודה, בוא תעזור לי!" זה היה גדי שקרא לי.

"אני רוצה לתלות נדנדה על העץ, ואני צריך עזרה".

"אין לי כוח, אני עייף, ובכלל אין לי מצב רוח" הרהרתי לעצמי.

"אתה בא?" צעק גדי.

"אין לי כוח, בפעם אחרת" – עניתי והמשכתי בדרכי.

ועתה פגשתי באורי חברי. אורי רכב על אופניים,

עצר לידי, ושאל "אולי נרכב יחד? יש לי עוד זוג אופניים בבית, נרכב יחד ונטייל". מאוד שמחתי על ההצעה.

חזרנו לביתו של אורי, לקחתי את האופניים, ויצאנו לטייל במרחבי היישוב.

בדרכנו, עברנו ליד ביתו של גדי. ראיתי ילדים רבים העומדים ליד הבית של גדי, עצרתי לבדוק מה קרה שם.

בין שני עצים היה קשור עץ גדול. עליו הייתה קשורה ספינה גדולה, כמו ספינת הפירטים בלונה פארק.

כולם רצו להתנדנד עליה.

"בו נלך גם אנחנו!" אמרתי לאורי. נעמדנו עם כולם וחיכינו.

לפתע גדי ראה אותי. הוא עצר לרגע, הסתכל עלי בכעס.

הרגשתי רע. הוא צודק, לא באתי לעזור להקים את זה, למרות שהוא ביקש ממני.

 אבל לבוא להתנדנד כן באתי...?!" ראיתי כי גדי חושב מה לעשות, מה להגיד לי.

לפתע הוא פנה אלי "יהודה בוא להתנדנד" הוא קרא לי.

לא הבנתי מה קורה. ניגשתי עליו ולחשתי לו "אתה לא כועס עלי שלא עזרתי לך?",

"אכן כעסתי עליך, אבל אז החלטתי כי אם לא אתן לך להתנדנד, זו תהיה "נקמה",

כי אם אומר לך, 'כמו שאתה לא עזרת לי, אני לא אתן לך להתנדנד – זה נקמה.

לכן החלטתי להתגבר על עצמי, ולהזמין דווקא אותך להתנדנד.

רציתי לשבור את הרצון שלי לנקום, כי אסור לנו לנקום אחד בשני".

ברגע הראשון לא ידעתי איך להגיב.

האם גם אני מסוגל לעשות מה שהוא עשה? להציע לאחד שלא הסכים לעזור, שדווקא הוא יבוא לשחק,

כדי שלא לנקום? אני מקנא בו שהוא מסוגל.

החלטתי לקבל על עצמי לנסות להתנהג כמוהו.

 

ואתה ואת, האם תסכימו לנסות להתנהג כמו גדי?

 

בפרשתנו, מופיע סיפור דומה ושונה.

יצחק אבינו מרגיש כי בקרוב ימות, והוא מבקש לברך את הבכור, את עשיו, לפני מותו.

הוא מבקש מעשיו לצוד ציד, ולהכין לו אוכל טעים. האם באמת מה שחשוב ליצחק זה האוכל?

האם הוא לא יכול לברך את עשיו, גם בלי שעשיו יביא לו אוכל? לי ברור שכן.

יצחק יכול בקלות לברך, האוכל לא באמת חשוב לו.

אבל יצחק ביקש מעשיו אוכל, כדי שעשיו יעשה משהו, שבזכותו הוא יזכה בברכה (כפי שגדי ביקש עזרה ממני).

מכיוון שעשיו ידע בעיקר לצוד, ביקש יצחק מעשיו שיצוד בשבילו.

רבקה חשבה שיצחק טועה, וליעקב מגיעות הברכות, ולכן היא הלבישה את יעקב בצורה שיצחק יחשוב שיעקב הוא עשיו, ושיצחק יברך את יעקב.

רבקה ידעה כי יצחק מכיר טוב את עשיו, הוא יודע שעשיו אדם רשע,

אבל הוא לא רוצה לנקום בעשיו על הדברים הרעים שהוא עשה כל חייו,

ומקווה כי עשיו יוכיח שמגיעים לו הברכות בזכות כיבוד הורים, שהוא הלך לצוד אוכל לאבא.

אבל רבקה, (בניגוד לסיפור שלנו) מבינה כי יצחק טועה.

עשיו הוא רשע, ואסור לתת לו את הברכות, כי יצחק ישתמש בברכות שיצחק מברך אותו כדי לעשות רע לאחרים.

רבקה לא נוקמת בעשיו, היא מפחד ממה שיקרה ברגע שעשיו יזכה בברכות.

אכן סתם לנקום – זה נורא ואיום, ואסור לעשות זאת.

אבל אם אני עושה זאת כדי לעזור, אני לא נוקם, אלא עוזר.

ובכך מקיים מצווה. מי יודע את האמת, האם אני רוצה לעזור או לנקום? רק הקב"ה!

דרג את הכתבהדירוג כתבה מה נלמד מפרשת תולדות?: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים

רעיונות נוספים לפרשות השבוע

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד