מה נלמד מפרשת בהעלותך?

י"ח סיון ה'תשע''ה 11:40

אני לא מאמין! כל כך התאמצתי, כל כך ניסיתי, השתדלתי, ועכשיו הם באים,

וכל מה שהם יודעים לעשות זה רק לחפש מה לא היה הכי טוב בעולם, רק כדי שיוכלו להגיד שלא הצלחתי!

אני ממש לא מבין אתם.

הכל התחיל כאשר המורה ביקשה מתנדב לארגן קומזיץ, ולדאוג שיהיו בו משחקים ואוכל.

אני הסכמתי לעשות זאת. הלכתי וביקשתי מאבא שיעזור לי להעביר משטחים מעץ מהמפעל לידינו

(כן, המנהל הסכים לתת לי אותם חינם), הלכתי לבעל המכולת וביקשתי שיתרום לנו כמה ק"ג תפוחי אדמה,

לחבר של אבא של יש בית חרושת לנקניק, והוא הסכים לתת לנו נקניקים.

ישבתי ערבים שלמים והכנתי משחקי חברה שיהיה נחמד בקומזיץ.

 

הגיע הערב, מגדל העצים עמד מוכן, מחכה לכולם שנדליק אותו.

המשחקים היו בתוך התיק, והאוכל מוכן בארגזים ליד המדורה.

הילדים התחילו להגיע אחד אחד, המורה כבר הגיע והדלקתי את המדורה.

הוצאתי שירונים, ורציתי להתחיל בשירה.

אבל אז קפץ אחד הבנים ואמר "מי צריך לשיר? זה סתם משעמם!" וכמובן אליו הצטרפו מיד כל הבנים.

"אז מה זה קומזיץ? לא שרים בקומזיץ?" שאלתי.

"אנחנו לא!" הם ענו. הוצאתי את המשחקים, ניסיתי להתחיל משחק אחד,

ואז אחת הבנות צעקה שזה משחק לא צודק, והוא בכלל משעמם ולא יפה.

הרגשתי מיואש. מה עשיתי? למה אני כל כך מתאמץ, ושום דבר לא טוב להם?

החלטתי לעבור לאוכל, "בטח אוכל זה דבר שכולם אוהבים, אולי נתחיל בדבר שכולם אוהבים,

ואז תהיה אווירה טובה והם כן ירצו לשיר ולשחק", חשבתי לעצמי.

הוצאתי את הנקניקיות, ושמתי אותם על האש. הילדים התלהבו, אני שמחתי.

כאשר הן היו מוכנות הוצאתי אותם מהאש וחילקתי לכולם. 

"מה לא הבאתה קטשופ?" הם שאלו. "מי אוכל נקניקיה בלי קטשופ?"

לא יכולתי לסבול יותר. "רק תלונות יש לכם, שום דבר לא טוב לכם, האם מישהו מכם בא להציע לי עזרה?

האם מישהו שאל מה התוכנית? כדי שיוכל לתת עצות? אתם רק מתלוננים!

בטח זה הדבר הכי קל להגיד "למה עשית את זה?

או למה לא הבאת את זה? נראה אתכם מארגנים קומזיץ!" צעקתי וברחתי מהמדורה.

המורה קראה לי, וביקשה ממני סליחה בשם כל הילדים. "למה זה קרה?" שאלה המורה את כולנו.

"למה שהוא יחליט לבד הכל? למה הוא קובע לנו מה נשיר, ואם נשיר, מה נשחק ומה נאכל? הוא יודע הכל?!" ענו חלק מהתלמידים.

"אבל עשיתי הכל כדי שיהיה כיף ונחמד, עבדתי קשה, למה זה לא טוב?" שאלתי.

"כי גם לאחרים יש זכות להגיד מה הם רוצים" הם ענו.

"אז מה? האם כל הכיתה יכולה לארגן ערב כזה? זה יהיה רק סתם בלגן" עניתי.

"ואולי לא?" שאלה המורה. אולי בפעם הבאה נקים ועדה שתארגן את הערב.

שיחשבו ביחד מה לעשות, ויחלקו את העבודה בין כל התלמידים.

עצרנו את הקומזיץ, ישבתי עם וועדה שהוקמה, וחשבנו ביחד מה לעשות עם מה שהבאתי.

פתאום כולם שיחקו, ושרו ונהנו מאוד. ברגע שמישהו ניסה להגיד שזה לא טוב,

מיד ענו לו שהועדה החליטה, ובפעם הבאה שיצטרף לוועדה, ויעזור להחליט.

לא האמנתי עד כמה זה יכול לעזור כאשר את ההחלטות לא מחליטים לבד, אלא קבוצה מחליטה ביחד.

כי אז כולם הרבה יותר מקבלים אותם. אנחנו לא אוהבים שאדם אחד מחליט בשבילנו!

 

גם בפרשתנו, כאשר העם מתלוננים ורוצים בשר, משה אומר לקב"ה "עוד מעט וסקלוני" – אני מפחד.

ותשובת ה' – "אספה לי 70 איש..." תאסוף אליך 70 אנשים שאתה יודע שבני ישראל אוהבים אותם וסומכים עליהם.

תדבר איתם. ברגע שבני ישראל ידעו שיש איתך עוד הרבה אנשים שהם אוהבים, הם יתלוננו הרבה פחות...

אומנם בפרשה שלנו, זה לא מועיל, כי משה לא צריך אותם, הוא עושה את דבר ה'.

אבל הקב"ה אומר לו לעשות זאת, זה סימן שלנו זה כדאי!

 

לנו כדאי לקבל החלטות בקבוצה שחושבת ביחד, יהיו יותר רעיונות, ומה שנחליט, האחרים יקבלו יותר בשמחה!
דרג את הכתבהדירוג כתבה מה נלמד מפרשת בהעלותך?: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים

רעיונות נוספים לפרשות השבוע

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד