מה נלמד מפרשת ויקהל פקודי?

כ"ב אדר ה'תשע''ה 08:20

זו הייתה תקופה מאוד קשה, הכריחו אותנו לעבוד ביערות, בקור העז. מהשכם לפנות בוקר, ועד ללילה.

יום אחר יום יצאנו לחטוב עצים, כמעט ללא אוכל. רק כאשר חזרנו בערב, קיבלנו ארוחה שהייתה אמורה להיות חמה, אבל לרוב היא כבר הייתה קרה.

גם בשבתות וחגים הכריחו אותנו לעבוד. רבים שיצאו בבוקר לעבודה, לא חזרו, כי נפלו באפיסת כוחות, ומתו מהקור.

יום אחד הגיע אסיר חדש למבנה שלנו. הוא לחש לי כי היום שבת, וצריך לעשות קידוש. הוא השתגע, אמרתי לעצמי.

מי שנתפס כאן מקיים מצוות – ישר הורגים אותו. "קוראים לי יצחק, ואסור לנו לפחד! נעשה קידוש, יש לי קצת צמוקים, נבשל אותם במים, וזה יהיה כאילו יין.

אני מאוד פחדתי, אבל האמונה שלו שיהיה בסדר – נתנה לי תחושה של ביטחון.

הוא לקח כמה זרדים, קופסת שימורים שהייתה זרוקה בחוץ, שטף אותה במים, ובישל לכמה דקות את הצימוקים.

עכשיו היה לנו יין חם. הוא התחיל לשיר "שלום עליכם" ו"אשת חייל מי ימצא". הרים את הכוס ועשה קידוש.

עצמתי את עיני ודמיינתי את עצמי בבית, יחד עם המשפחה, שולחן ערוך, שרים שירי שבת, אומרים דברי תורה, מספרים מה קרה השבוע ...

אבל התעוררתי למציאות הנוראה, לבית שיש בו מינוס 30 מעלות.

(הידעתם כי בהקפאה בבית יש מינוס 18 מעלות. זאת אומרת שבתוך ההקפאה היה הרבה יותר חם מהבית שגרנו בו).

יצחק חייך אלי, ובירך אותי בשבת שלום. הרגשתי כי כבר אינני בכלא בסיביר, אלא הרגשתי בן חורין.

יצחק אמר לי כי בקרוב אשתחרר. "אתה באמת משוגע" אמרתי לו. "יש לי כוונה לברוח מכאן. בוא איתי!" הוא אמר.

"יש לי עוד תנאי אחד" הוסיף יצחק. "אם נצליח לברוח, אם הנס הזה יקרה, נספר אותו לכמה שיותר אנשים.

נקיים מצוות בלי לפחד שיתפסו אותנו, נראה לקב"ה כי אנו מאמינים בו, סומכים עליו שיעזור לנו, ואוהבים אותו!".

"על מה אתה מדבר?" שאלתי. "מה אתה כבר חושב על מה נעשה אחרי שנברח, כאילו זה כל כך ברור וקל?" שאלתי בפליאה.

"אם לא נאמין ונראה לקב"ה שאנחנו באמת סומכים עליו, ובאמת אנו נקיים מצוות, למה שהקב"ה יעזור לנו?

אנחנו צריכים להראות לקב"ה שאנחנו מאמינים וסומכים רק עליו! תחשוב על השבתות היפות והשקטות שיהיו לנו, על התפילות וקריאת התורה.

תחשוב על לקום בבוקר וללכת לתפילה בלי לפחד, לקנות אוכל, ולברך עליו ברחוב בלי לפחד שיענישו אותך.

לתקוע בשופר בראש השנה ברחוב, כך שכולם יוכלו לשמוע." הכל היה נראה לי מוזר, לא אמיתי, בלי סיכוי שאכן זה יקרה.

יצחק קטע את מחשבותי, ושאל "אתה מוכן לבוא איתי, ולספר את הנסים שלנו לכולם, ולקיים מצוות ללא פחד?"

"אני מוכן!" השבתי. באמצע הלילה קמנו מהמיטות, יצאנו לכיוון השירותים. זחלנו לגדר.

יצחק הביא מספרים החותכים ברזלים. חתך במהירות את הגדר, ורצה לצאת מהפתח. אבל בדיוק אז עברו השומרים לידינו.

אחד מהם ראה את הפרצה בגדר, אבל לא ראה אותנו. הוא העיר על הפרצה לשני, והשני ענה שלא נורא, נודיע שיתקנו את זה מחר, והמשיך ללכת.

אנחנו נשמנו לרווחה. ניצלנו! לאחר הרבה מאוד נסים הצלחנו לברוח גם מהמדינה ולהגיע לארץ ישראל.

התחתנתי, נולדו לי ילדים, והם לא הבינו למה אני כל כך מתרגש מתפילה, מלשיר שלום עליכם ואשת חיל.

למה אני כל כך מאושר וגאה לברך בקול על כוס שתיה בחנות, ולשתות. כל החלומות ב"ה התגשמו.

ואכן את אשר אמרתי – עשיתי. אני משתדל לספר את הנסים שעשה לנו הקב"ה, ואת הגאולה האמיתית,

שאני יכול לשמור את התורה בלי פחד, לקיים מצוות בגלוי, לספר את גדולת הקב"ה לכל אחד.

בפרשת החודש, הקב"ה מצווה את בני ישראל – עוד לפני שיצאו ממצרים, איך לקיים את הפסח במצרים,

ואיך יקיימו את הפסח בדורות הבאים. לבני ישראל זה היה חלום. אומנם הם ראו כבר את 9 המכות (מכת בכורות – המכה העשירית עוד לא הייתה),

אבל קשה להאמין כי יזכו לצאת, וכבר הם מקבלים את המצווה לספר את סיפור יציאת מצריים, והנסים שהקב"ה עשה לנו במצריים.

החלום של בני ישראל אכן התגשם! הם יצאו ממצריים. ולנו נותר לספר על נס יציאת מצריים,

ולהודות לקב"ה שזכינו להיות בני ישראל בארץ ישראל. להיות בני חורין. וזוהי מצוות "והגדת לבנך" – לספר את סיפור יציאת מצריים,

בכל יום בתפילה ובקידוש, להודות לקב"ה על "נסיך שבכל יום עמנו".

דרג את הכתבהדירוג כתבה מה נלמד מפרשת ויקהל פקודי?: 3 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
3 מדרגים

רעיונות נוספים לפרשות השבוע

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד