מה נלמד מפרשת תרומה?

כ"ט שבט ה'תשע''ה 22:15

"והיו הכרובים פרשי כנפים למעלה... ופניהם איש אל אחיו". (פרק כ"ה)

 

אני כל כך מפחד, נשארתי לבד בבית.

זה לא נורא, אבל הבית הזה הוא בית בודד בתוך היער.

מה אעשה? אמרתי לעצמי שזה לא נורא, יש טלפון, יש אפילו מחשב עם אינטרנט, כך שאוכל לדבר עם המשפחה והחברים.

אבל ברגע שהדלקתי את המחשב, התברר כי האינטרנט לא עובד, כאשר רציתי להתקשר בטלפון, באמצע השיחה, השיחה נותקה.

מאז כבר לא היה לי טלפון.

 

מה אעשה לבד? התפקיד שלי הוא לרשום כל רכב העובר ביער.

כדי שיחליטו האם להחליף את הכביש לכביש רחב יותר.

אבל אני מפחד, מה אעשה? רגע, מה אני שומע? הדלת נפתחת! מי זה? מה הוא רוצה לעשות?

התחבאתי בחדר פנימי, והצצתי מבעד לדלת.

ראיתי נער עם תרמיל גדול על הכתף, כולו מזיע ומלוכלך.

"יש פה מישהו?" הוא שאל. פחדתי לענות.

"אני רעב, אין לי מים" הוא הוסיף ואמר. החלטתי לצאת אליו. הוא כל כך נבהל ברגע הראשון, אבל מיד כל כך שמח.

נתתי לו מים וקצת אוכל שהיה לי, אבל אז התחלתי להרגיש ריח של אש. מיהרתי החוצה, ואני רואה עצים עולים באש.

מה נעשה, לאן נברח? אין לנו אפילו טלפון להודיע כי אנו בצרה!  "רק רגע, הנה מגיע אופנוע!" הוא עצר לידינו.

 "שאחד מכם יעלה" צעק הנהג.

"תעלה אתה" צעקתי לחיים. "תעלה אתה" ענה חיים.

"אני אשם שיצאתי לטייל למרות שהורי אסרו עלי. מגיע לי עונש. אתה באת לעשות את התפקיד שלך, אתה צריך להישאר בחיים" ענה חיים.

"שאחד יעלה, אם לא, שניכם תישארו כאן!!!" צעק הנהג.

"תעלה אתה" צעקתי. "תעלה אתה" צעק לי חיים. אבל הנהג כבר לא חיכה... הוא נסע ונעלם.

"למה לא עלית?" שאלתי. "למה אתה לא עלית? שאל אותי חיים. האש הלכה והתקרבה.

"זה הזמן להתפלל", אמרתי. זה הזמן להרטיב את סביבות הבית, כדי לנסות למנוע את שריפת הבית" ענה חיים.

מי צודק? מה יותר חשוב? התפילה או מלאכת הכיבוי? "בא נתחלק.

אני אתפלל, אתה תרטיב את העצים, ובע"ה בעזרת שני הדברים יחד, נינצל" עניתי. 

התחלתי להתפלל, וחיים לקח צינור והרטיב את העצים, לפתע שמענו מטוס עובר, הוא שפך חומר אדום, והאש כבתה.

 "הכל בזכות התפילה שלך" צעק חיים. הכל בזכות שעשינו הכל ביחד, בלי להתווכח, בלי לריב.

 רק אז הקב"ה שמע לתפילתנו, כי הוא ראה שיותר חשוב לנו להציל אחד את השני, מאשר להציל את עצמנו" עניתי.

 

כאשר סיפרנו זאת לרב כאשר חזרנו הביתה, הוא אמר "התנהגתם כמו הכרובים.

האמנתם בקב"ה שיפרוס כנפיים עליכם, בזכות שהסתכלתם אחד על השני, כמו הכרובים, הקב"ה באמת הציל אתכם" אמר הרב לשנינו.

דרג את הכתבהדירוג כתבה מה נלמד מפרשת תרומה?: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים

רעיונות נוספים לפרשות השבוע

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד