מה נלמד מפרשת בשלח?

ט' שבט ה'תשע''ה 22:30

יצאתי למשחק לילה. ההורים לא כל כך רצו שאלך למשחק, אבל לי זה היה חשוב.

מאוד רציתי לשחק, אבל לא פחות, רציתי להראות לכולם שאני גדול, ואני לא מפחד.

רציתי שכולם יעריכו אותי, ואהפוך להיות המנהיג של הכיתה.

האמנתי כי יש לי את היכולת להיות המנהיג של הכיתה, וציפיתי לכבוד שנותנים למנהיג.

 

התחלקנו לשתי קבוצות, קבוצה אחת הלכה לצד אחד של היישוב שלנו, וקבוצה שנייה הלכה לצד השני.

המשחק היה "שני דגלים". כל קבוצה סימנה בצד שלה מעגל, ובתוכו היה מונח דגל.

התפקיד של קבוצה היה לנסות לחטוף את הדגל של הקבוצה השנייה, ולחזור אל חצי המשק ששייך לה.

התחלנו את המשחק. הלכתי עם שניים מחברי דרך השיחים במטרה להתקרב לשטח של הקבוצה השנייה בלי שירגישו בנו.

פתאום שמעתי צעקה לידנו. זו הייתה צעקה של ילד מהקבוצה השנייה. נדמה לי שזה היה דני.

"מה אעשה? האם אגלה אותנו, ולא ננצח במשחק? או אולי נמשיך לשחק, כי בטח לא קרה לו כלום?".

פניתי בלחש ליצחק שהיה איתי. ושאלתי אותו מה דעתו? יצחק לא ענה.

החלטתי לחכות עוד דקה, ולשמוע האם דני יצעק שוב. היה שקט, אבל אז שמעתי את דני נאנח מכאב.

לחשתי, או ליתר דיוק אמרתי בקול נמוך "דני אתה בסדר?". נשתרר שקט. "דני תענה!" המשכתי לנסות.

יצחק סימן לי שאשתוק. "אתה הורס את המשחק, בטח דני סתם נפל או נשרט, זה לא סיבה להרוס את המשחק לכולם!".

"אני לא מסכים איתך!" אמרתי. "גם אם רק אולי קרה לדני משהו, אני חייב לבדוק שהוא בסדר, גם אם בגלל זה נפסיד במשחק!".

קראתי לדני עוד פעם, והפעם בקול חזק יותר, אבל דני לא ענה. החלטתי לחפש אותו. פתאום שמעתי את דני לוחש מתוך בור "תזהר שלא תיפול.

נפלתי לתוך בור, ונפצעתי. אני לא מסוגל לזוז, אני מרגיש שאני הולך למות, אני אפילו בקושי מסוגל לדבר" אמר דני והשתתק.

התחלתי לחפש את הבור, לפתע גיליתי אותו. זה היה בור די עמוק, ואני לא יכולתי להיכנס פנימה לעזור לדני. א

מרתי לדני, "אל תדאג, אני יודע שאתה שומע אותי, אל תדאג. עוד כמה דקות נוציא אותך החוצה. הכל יהיה בסדר!".

בלב לא ידעתי איך יהיה בסדר, הרי אני לא מסוגל לעזור לו.

רצתי לבית של הרופא שלנו, והתחלתי לדפוק על הדלת בחוזקה. "אתה חייב לעזור לי להציל את דני" צעקתי.

"תירגע" ענה לי הרופא. "הוא נפל לתוך בור עמוק, ואני מפחד שהוא איבד את ההכרה" המשכתי לצעוק.

"אבל אם תצעק, זה לא יעזור! צריך לחשוב בצורה רגועה!" אמר הרופא.

"אתה צודק", עניתי.

"אני קורה לאנשי כיבוי האש, להם יש סולמות ארוכים. נזעיק כמה חברה בוגרי יחידות מובחרות בצבא, והם בטח יודעים איך להוציא אותו."

"יפה מאוד, תתקשר למי שאמרת. אני אזעיק כבר אמבולנס לפינוי, וחובש קרבי שיודע איך להוציא פצועים מבורות, שיעזור לי" אמר הרופא.

לאחר 5 דקות כבר הגענו כולנו לבור. ולאחר 5 דקות נוספות, דני היה בחוץ, בריא ושלם.

"אתה כל כך הרגעת אותי" אמר לי דני. "אבל אני כל כך חששתי! ידעתי כי עלי להרגיע אותך, ומצד שני לרוץ ולחפש עזרה!".

 

ממי למדתי להתנהג כך? ממשה רבנו. בני ישראל צועקים למשה למה הוציא אותם ממצרים, הנה המצרים יהרגו אותם, ואין להם לברוח, כי לפניהם הים!

משה אומר להם "ה' ילחם לכם", אבל מה עושה משה בעצמו?

נלמד ממה שהקב"ה אומר לו "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו!".

משה לא נשאר רגוע, הוא צועק את הקב"ה, ומבקש שיקרה נס.

אבל את הפחד שלו, הוא מסתיר ולא מראה לבני ישראל, כדי שירגעו.

כך מתנהג מנהיג או אדם טוב. מרגיע את האחר, אבל בעצמו עושה הכל כדי לעזור!

דרג את הכתבהדירוג כתבה מה נלמד מפרשת בשלח?: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים

רעיונות נוספים לפרשות השבוע

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד