פרק י"ט חלק י"ב

ל' אב ה'תשע''ד 07:00

וְהִנֵּה הֶחָסִיד הַזֶּה, מִלְּבַד הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא עוֹבֵד בְּמַעֲשֵׂה מִצְווֹתָיו עַל הַכַּוָּנָה הַזֹּאת, הִנֵּה וַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּצְטַעֵר תָּמִיד צַעַר מַמָּשׁ עַל הַגָּלוּת וְעַל הַחֻרְבָּן,

מִצַּד מַה שֶׁזֶּה גוֹרֵם מִעוּט כִּבְיָכוֹל לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִתְאַוֶּה לַגְּאֻלָּה, לְפִי שֶׁבָּהּ יִהְיֶה עִלּוּי לִכְבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר הַתָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה, "וּמִתְאַוֶּה וּמֵצֵר לִכְבוֹד יְרוּשָׁלַיִם" וְכוּ',

וְיִתְפַּלֵל תָּמִיד עַל גְּאוּלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַשָׁבַת כְּבוֹד שָׁמַיִם לָעִלּוּי. וְאִם יֹאמַר אָדָם, מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי סָפוּן שֶׁאֶתְפַּלֵּל עַל הַגָּלוּת וְעַל יְרוּשָׁלַיִם, הֲמִפְּנֵי תְפִלָּתִי יְכֻנְּסוּ הַגָּלֻיּוֹת וְתִצְמַח הַיְשׁוּעָה? תְּשׁוּבָתוֹ בְצִדּוֹ,

כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ (עיין משנה סנהדרין ד, ה), "לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי — כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יֹאמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם", וּכְבָר נַחַת רוּחַ הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו מְבַקְשִׁים וּמִתְפַּלְלִים עַל זֹאת,

וְאַף שֶׁלֹּא תֵעָשֶׂה בַּקָּשָׁתָם, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַזְּמַן אוֹ מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁיִּהְיֶה, הִנֵּה הֵם עָשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בָּזֶה. וְעַל הֶעְדֵּר זֶה הַדָּבָר הִתְרָעֵם הַנָּבִיא (ישעיה נט, טז),

"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ". וְאָמַר (שם סג, ה), "וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר, וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ". וְאָמַר (ירמיה ל, יז), "צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ", וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין סוכה מא, א),

"מִכְּלַל דְּבַעְיָא דְּרִישָׁה", הֲרֵי כָּאן שֶׁחַיָּבִים אֲנַחְנוּ בָזֶה, וְאֵין לָנוּ לִפָּטֵר מִפְּנֵי מִעוּט כֹּחֵנוּ, כִּי עַל כַּיּוֹצֵא בָזֶה שָׁנִינוּ (אבות ב, טז), "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְאִי אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל הֵימֶנָּה".

וְאָמַר עוֹד הַנָּבִיא (ישעיה נא, יח), "אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים יָלָדָה, וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל בָּנִים גִּדֵּלָה", וְאָמַר (שם מ, ו), "כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה", וּפֵרְשׁוּ

זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין עבודה זרה ב, ב), שֶׁכָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים — לְעַצְמָם הֵם עוֹשִׂים, לְטוֹבַת נַפְשָׁם וְלַהֲנָאָתָם, וְאֵינָם מִתְכַּוְּנִים לַכַּוָּנָה הַשְּׁלֵמָה הַזֹּאת,

וְלֹא מְבַקְשִׁים עַל עִלּוּי הַכָּבוֹד וּגְאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן לְהִתְרַבּוֹת אֶלָּא בִּגְאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבְרִבּוּי כְּבוֹדָם, שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה בֶּאֱמֶת,

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁהִזְכַּרְתִּי, "וּמִתְאַנֵּחַ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעַל כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל".
___________________________
ספון – חשוב. מפגיע – מתפלל. דבעיא – שנצרכת.



ביאורים

אדם גדול נמדד בכך שיודע להשפיע באופן חיובי על הכלל, אך עם זאת יודע גם לחוש את החסרונות של העולם ולהשתוקק לתיקונם.

כמה מאיתנו חשים יום יום את החיסרון של בית המקדש, של הסנהדרין, של מלוכה וקיבוץ גלויות? כמה מאיתנו כואבים באופן תמידי את חילול ה' הגדול שנגרם עקב הגלות?

כמה מאיתנו ממררים בבכי כשרואים את 'השועלים' שהולכים ומבזים את קדושת מקום המקדש? כנראה שיש לנו עוד הרבה לעמול על מנת להגיע למדרגת החסיד.
העניין המרכזי בחייו של החסיד הוא השאיפה לרומם את שם ה' בעולם ומתוך כך להגיע לתיקון העולם בדרכה של התורה. משימה זו לא יכולה להתבצע על ידי אדם פרטי,

אלא רק על ידי אומה שלמה שמעשיה יהיו 'מודל' לחיקוי לכל העולם – זה התפקיד של עם ישראל. רק מתוך בניין מדינה וניהול ממלכה על פי אמות מוסר,

הנהגת חיי החברה הישרים ומשפט צדק ניתן להיות 'מודל' לחיקוי לעמים אחרים. הנהגה עולמית זו לא יכולה להתבסס על חכמה אנושית, שכן לְעולם לא יסכימו כל בני האדם לחוקה אנושית אחת.

הסוציאליסטים יעדיפו את ערך הפרט, והקומוניסטים יטענו שערך הכלל חשוב יותר. לכן דרושה חכמה אלוקית. "עם זו יצרתי לי – תהילתי יספרו" רק מתוך סיפור בתהילתו של ה' שיובילו לאמונה בו,

ניתן לקבץ את כל המין האנושי סביב "מוסר התורה" ולמלא את ייעודו של עם ישראל בתיקון העולם.
עקב הגלות נגדע מהלך זה, "כיון שגלו ישראל ממקומן - אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה עמוד ב'). קיום התורה של עם ישראל נפגע, הממלכה היהודית נהרסה,

ועמה דעך 'המודל' לחיקוי ששימש עם ישראל.
חסרון זה מורגש אצל החסיד, לכן הוא מתאבל על החורבן שמונע מעם ישראל למלא את ייעודו – "לתקן עולם במלכות ש-די".



הרחבות
1. כחה של תפילה
וְאַף שֶׁלֹּא תֵעָשֶׂה בַּקָּשָׁתָם – ישנה מחלוקת בדברי חז"ל האם תפילת האדם מתקבלת תמיד. רב ענן סובר שכן -

"אמר רב ענן אף שערי תפילה אינן ננעלים לעולם דכתיב כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים רבה ואתחנן פרשה ב). החולקים אומרים שאף שהתפילה לא תמיד מתקבלת,

תחינה לפני הקב"ה מתקבלת תמיד – "ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו" (בבא מציעא דף נט עמוד א). החולקים מסבירים את הפסוק הראשון בתפילת הציבור,

כי לתפילת ציבור יש חשיבות גדולה, והיא לעולם אינה חוזרת. לתפילה יש השפעה עליונה, ולכן מלמד אותנו רבנו הרמח"ל שגם אם בעיני הבשר שלנו לא תמיד אנו רואים תוצאה ישירה מהתפילה,

שלא נטעה לחשוב שאין לתפילה השפעה. מאיזו סיבה שאינה נראית לעינינו לא נענתה בקשתנו, אבל התפילה רצויה ומקובלת לפני אבינו שבשמים.
2. ותחזינה עינינו
מִכְּלַל דְּבַעְיָא דְּרִישָׁה – כך ר' יהודה הלוי מסיים את ספר 'הכוזרי', בחשיבות התשוקה לארץ ישראל ולבניין בית המקדש – "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, -

רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה" (ספר הכוזרי מאמר ה אות כז). כפי שזכינו ב"ה לראות את תחילת בניינה של ארצנו,

ועלינו מוטלת החובה להשתוקק להמשיך לבנותה ולצפות לבניין בית המקדש במהרה בימינו.



שאלות לדיון
מהי משמעות הדבר שיש לקב"ה כביכול נחת רוח מתפילת הצדיקים?
מדוע כבוד הקב"ה תלוי בכבוד ישראל?

דרג את הכתבהדירוג כתבה פרק י"ט חלק י"ב: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד