פרק י"ט חלק ח'

כ"ו אב ה'תשע''ד 07:00

וּנְדַבֵּר עַתָּה מֵעִנְיַן הָאַהֲבָה, וַעֲנָפֶיהָ הֵם שְׁלֹשָׁה, הַשִּׂמְחָה, הַדְּבֵקוּת וְהַקִּנְאָה:
וְהִנֵּה עִנְיַן הָאַהֲבָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם חוֹשֵׁק וּמִתְאַוֶּה מַמָּשׁ אֶל קִרְבָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְרוֹדֵף אַחַר קְדֻשָּׁתוֹ, כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף אִישׁ אַחַר דָּבָר הַנֶּחְמָד מִמֶּנּוּ חֶמְדָּה עַזָּה,

עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַזְכָּרַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְדַבֵּר בִּתְהִלּוֹתָיו וְהָעֵסֶק בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ וֵאלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שַׁעֲשׁוּעַ וְעֹנֶג מַמָּשׁ, כְּמִי שֶׁאוֹהֵב אֶת אֵשֶׁת נְעוּרָיו אוֹ בְּנוֹ יְחִידוֹ אַהֲבָה חֲזָקָה,

אֲשֶׁר אֲפִלּוּ הַדִּבּוּר בָּם יִהְיֶה לוֹ לְנַחַת וְתַעֲנוּג, וּכְעִנְיַן הַכָּתוּב (ירמיה לא, יט), "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד". וְהִנֵּה וַדַּאי שֶׁמִּי שֶׁאוֹהֵב אֶת בּוֹרְאוֹ אַהֲבָה אֲמִתִּית,

לֹא יַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ לְשׁוּם טַעַם שֶׁבָּעוֹלָם, אִם לֹא יִהְיֶה אָנוּס מַמָּשׁ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ רִצּוּי וּפִתּוּי לָעֲבוֹדָה, אֶלָּא אַדְּרַבָּא לִבּוֹ יִשָּׁאֵהוּ וִירָצֵהוּ אֵלֶיהָ, אִם לֹא יִהְיֶה עִכּוּב גָּדוֹל שֶׁיִּמְנָעֵהוּ.

הִנֵּה זֹאת הִיא הַמִּדָּה הַנֶּחְמֶדֶת אֲשֶׁר אֵלֶיהָ זָכוּ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, וּכְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים מב, ב-ג),

"כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקִים, צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְאֵל חָי, מָתַי אָבוֹא", וְאוֹמֵר (שם פד, ג), "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'" וְכוּ', (שם סג, ב),

"צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי" וְכוּ', כָּל זֶה מִתֹּקֶף הַתְּשׁוּקָה שֶׁהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמַר הַנָּבִיא (ישעיה כו, ח), "לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ", וְאוֹמֵר (שם פסוק ט),

"נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ". וְדָוִד עַצְמוֹ אָמַר (תהלים סג, ז), "אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה בָּךְ",

בֵּאֵר הָעֹנֶג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁהָיָה לוֹ בְּדַבְּרוֹ בוֹ וּבִשְׁבָחָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָמַר (שם קיט, מז), "וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי", וְאָמַר (שם פסוק כד), "גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעַי" וְכוּ':
וְהִנֵּה זֹאת וַדַּאי שֶׁאַהֲבָה זֹאת צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר, דְּהַיְנוּ, שֶׁיֹּאהַב אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁמֵּיטִיב אֵלָיו וּמַעֲשִׁירוֹ וּמַצְלִיחַ אוֹתוֹ,

אֶלָּא כְּאַהֲבַת הַבֵּן לְאָבִיו, שֶׁהִיא אַהֲבָה טִבְעִית מַמָּשׁ, שֶׁטִּבְעוֹ מַכְרִיחוֹ וְכוֹפֵהוּ לָזֶה, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (דברים לב, ו), "הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ".

וּמִבְחַן הָאַהֲבָה הַזֹּאת הוּא בִּזְמַן הַדֹּחַק וְהַצָּרָה. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (משנה ברכות ט, ה),

"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ" (דברים ו, ה) — "אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ", "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" — "וּבְכָל מָמוֹנְךָ":
אָמְנָם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה הַצָּרוֹת וְהַדּוֹחָקִים קֹשִׁי וּמְנִיעָה אֶל הָאַהֲבָה, יֵשׁ לָאָדָם לְהָשִׁיב אֶל עַצְמוֹ שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת, הָאַחַת מֵהֶן — שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ, וְהַשְּׁנִיָּה — לַחֲכָמִים בַּעֲלֵי הַדֵּעָה הָעֲמֻקָּה.

הָאַחַת הִיא, "כָּל מַאי דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא לְטָב" (עיין ברכות ס, ב). וְזֶה, כִּי אֲפִלּוּ הַצַּעַר הַהוּא, וְהַדֹּחַק הַנִּרְאֶה בְּעֵינָיו רָעָה, אֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת אֶלָּא טוֹבָה אֲמִתִּית,

וְכִמְשַׁל הָרוֹפֵא הַחוֹתֵךְ אֶת הַבָּשָׂר אוֹ אֶת הָאֵבָר שֶׁנִּפְסָד כְּדֵי שֶׁיַּבְרִיא שְׁאָר הַגּוּף וְלֹא יָמוּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּעֲשֶׂה אַכְזָרִי לִכְאוֹרָה, אֵינוֹ אֶלָּא רַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת — לְהֵיטִיבוֹ בְאַחֲרִיתוֹ,

וְלֹא יָסִיר הַחוֹלֶה אַהֲבָתוֹ מֵהָרוֹפֵא בַּעֲבוּר זֶה הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא אַדְרַבָּא — יוֹסִיף לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, כְּשֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ — לְטוֹבָתוֹ הוּא עוֹשֶׂה,

בֵּין שֶׁיִּהְיֶה בְגוּפוֹ, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה בְמָמוֹנוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ מֵבִין אֵיךְ זֶה הוּא טוֹבָתוֹ, וַדַּאי טוֹבָתוֹ הוּא, הִנֵּה לֹא תֶחֱלַשׁ אַהֲבָתוֹ מִפְּנֵי כָּל דֹּחַק אוֹ כָּל צַעַר,

אֶלָּא אַדְּרַבָּא תִּגְבַּר וְנוֹסְפָה בוֹ תָּמִיד. אַךְ בַּעֲלֵי הַדֵּעָה הָאֲמִתִּית אֵינָם צְרִיכִים אֲפִלּוּ לַטַּעַם הַזֶּה, כִּי הֲרֵי אֵין לָהֶם לְכַוֵּן עַצְמָם כְּלָל, אֶלָּא כָּל תְּפִלָּתָם לְהַגְדִּיל כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ,

וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו, וְכָל מַה שֶּׁיִּתְגַּבְּרוּ עִכּוּבִים נֶגְדָּם עַד שֶׁיִּצְטָרְכוּ הֵם יוֹתֵר כֹּחַ לְהַעֲבִירָם, הִנֵּה יֶאֱמַץ לִבָּם וְיִשְׂמְחוּ לְהַרְאוֹת תֹּקֶף אֱמוּנָתָם, כְּשַׂר צָבָא הָרָשׁוּם בִּגְבוּרָה,

אֲשֶׁר יִבְחַר לוֹ תָמִיד בַּמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה יוֹתֵר, לְהַרְאוֹת תָּקְפּוֹ בְּנִצְחוֹנָהּ. וּכְבָר מֻרְגָּל זֶה הָעִנְיָן בְּכָל אוֹהֵב בָּשָׂר וָדָם שֶׁיִּשְׂמַח כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ מַה שֶּׁיּוּכַל לְהַרְאוֹת בּוֹ אֶל אֲשֶׁר הוּא אוֹהֵב, עַד הֵיכָן מַגִּיעַ עֹצֶם אַהֲבָתוֹ:
___________________________
ישיאהו – ימשכהו. כל מה דעבדין מן שמיא, לטב – כל מה שעושים מהשמים הוא לטובה.



ביאורים

האופן השני שהחסיד מבטא במעשיו הוא אהבתו אל ה'. כל רצונו הוא להידבק בה' ובדברי תורתו ודבר זה ניכר במעשיו.
בזמנים שבהם טוב לאדם, קל מאוד להרגיש אהבה לה' על כל הטוב שגומל עמנו, אולם לא תמיד קל להרגיש את האהבה לה',

ישנם זמנים שבהם יש קשיים וצרות לאדם והוא אינו מבין כיצד ה' הרחום והחנון מביא עליו צרות כאלו.
דרך התמודדות אחת היא שהאדם יבין שאולי מגיעים לו ייסורים, יצדיק את הדין ויקבל את הייסורים בשמחה, אך זו אינה דרכו של החסיד. החסיד לא מסתפק בהשלמה עם הרע,

אלא מבין שיש תכלית בהנהגתו הנסתרת של ה' יתברך – כל מה שעושה ה', עושה הוא לטובה (ברכות ס עמוד ב). אף אם ה' מביא פורענות כואבת,

גם היא באה מתוך כוונה טובה כחלק מהמהלך לתיקון העולם, אף אם כרגע קשה לנו להבין זאת. אדם ללא ניסיון ברפואה שייכנס לחדר ניתוח במהלך השתלת לב יתחיל לצעוק ולהשתולל,

כשיראה כיצד הרופאים מוציאים את ליבו הפועם של המנותח! אך אם יישאר עד לסוף הניתוח יראה כיצד הרופאים משתילים לו לב בריא יותר, וסוגרים את צלעותיו.

רק בסוף הניתוח יובן שכל מעשי החיתוך שעשו הרופאים בהתחלה היו לטובה – "מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת" (קידושין לא עמוד א).
אך ישנה גם מידה עליונה יותר, שבה יכולים לנהוג רק אנשים גדולים וקדושים יותר. הקשיים הגדולים נותנים לאדם הזדמנות להראות את עוצמת דבקותו בה',

להראות שאף בזמנים הקשים ביותר הוא אינו מרפה מאהבת ה'. על כן חסידים גדולים יחפצו לזכות לרגעים אלו,

כמסופר על ר' עקיבא שחיכה כל ימיו לקיים את מצוות אהבת ה' במידה הגדולה ביותר – "בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך" (ברכות סא עמוד ב).

 



הרחבות
1. בכל לבבך

עִנְיַן הָאַהֲבָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם חוֹשֵׁק וּמִתְאַוֶּה מַמָּשׁ אֶל קִרְבָתוֹ יִתְבָּרַךְ . "ובזמן שיאהב את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצוות מאהבה.

וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה, יתרה, רבה, עזה עד מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד,

כאלו חולי האהבה שאין דעתם פנויה מאהבת אותה אישה שהוא שוגה בה תמיד... והוא ששלמה אומר דרך משל 'כי חולת אהבה אני'.

וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה ב,ג). כאן אין הפירוש של 'שוגה' – טועה, אלא עוסק.
2. פירוש הפסוק
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג. הפסוק לא מציין פנייה אלינו שנערוג כמו אייל. אייל מציין זכר ונקבה, ומילת "תערוג" היא בלשון נקבה.

כמו שנקבת האיל עורגת ומתאווה למים, כך עלינו להשתוקק ולרצות בקרבתו של הקב"ה.
3. ייסורין של אהבה
שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה הַצָּרוֹת וְהַדּוֹחָקִים קֹשִׁי וּמְנִיעָה אֶל הָאַהֲבָה. "כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו – מדכאו בייסורין" (ברכות דף ה עמוד א). הקב"ה מייסר את מי שהוא אוהב.

הגמרא שם מוסיפה שזה דווקא כשמקבל עליו את הייסורים באהבה. הדבר יכול להימדד לפי דברי חז"ל בגמרא אם הדבר גורם לו לביטול תורה או לחולשה בתפילה חלילה.

כאן הרמח"ל מלמד אותנו כיצד לקבל גם את הקשיים ואת הצרות באהבה ומתוך הסתכלות נכונה ובריאה.



שאלות לדיון
מהו היחס בין אהבת ה' לשאר האהבות שבחיינו?
האם בהבטה על העולם מתוך הבנה ש"הכול לטובה" יש מימד נוסף מעבר להתמודדות עם צרות?
דרג את הכתבהדירוג כתבה פרק י"ט חלק ח': 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד