פרק י"ט חלק ה'

כ"ג אב ה'תשע''ד 07:00

וְהִנֵּה דִבַּרְנוּ עַד עַתָּה מִן הַהַכְנָעָה וּמִן הַבֹּשֶׁת. וּנְדַבֵּר עַתָּה מֵעִנְיַן הַכָּבוֹד. הִנֵּה, כְּבוֹד הַמִּצְוָה וִיקָרָהּ כְּבָר הִזְהִירוּנוּ עָלָיו חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָמְרוּ (עיין שבת קלג, ב),

"זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) — "אֶתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְווֹת — צִיצִית נָאָה, תְּפִלִּין נָאֶה, סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה, לוּלָב נָאֶה" וְכוּ'. וְכֵן אָמְרוּ (עיין בבא קמא ט, ב),

"הִדּוּר מִצְוָה עַד שְׁלִישׁ, עַד כָּאן מִשֶּׁלּוֹ מִכָּאן וְאֵילָךְ מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". הֲרֵי דַעַת שִׂפְתוֹתֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּרוּר מִלֵּלוּ, שֶׁאֵין דַּי בַּעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה לְבַד,

אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְכַבְּדָהּ וּלְהַדְּרָהּ, וּלְהוֹצִיא מִמִּי שֶׁלְּהָקֵל עַל עַצְמוֹ יֹאמַר, "אֵין הַכָּבוֹד אֶלָּא לִבְנֵי הָאָדָם הַמִּתְפַּתִּים בַּהֲבָלִים אֵלֶּה,

אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָזֶה כִּי הוּא מְרוֹמָם מִדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְנִשְׂגָּב מֵהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית לַאֲמִתָּהּ דַּי בָּזֶה". אָמְנָם הָאֱמֶת הוּא, שֶׁהָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא (תהלים כט, ג)

"אֵל הַכָּבוֹד", וְאָנוּ חַיָּבִים לְכַבְּדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ וְלֹא כְּבוֹדֵנוּ חָשׁוּב וְסָפוּן לְפָנָיו, וּמִי שֶׁמְּמַעֵט בָּזֶה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַרְבּוֹת, אֵינוֹ אֶלָּא חוֹטֵא.

הוּא מַה שֶּׁהַנָּבִיא מַלְאָכִי מִתְרָעֵם עַל יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר ה' (מלאכי א, ח), "כִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע... הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ".

וְאוּלָם חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִזְהִירוּנוּ לְהִתְנַהֵג הֵפֶךְ זֶה בָּעֲבוֹדָה וְאָמְרוּ (סוכה נ, א) בְּעִנְיַן מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ שֶׁלֹּא יְסַנְּנֵם בִּמְסַנֶּנֶת, מִטַּעַם, אֵימוּר דְּאָמְרֵי לְהֶדְיוֹט,

לְגָבוֹהָ מִי קָאָמַר, לֵית לֵהּ "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ". רְאֵה נָא מַה חִסָּרוֹן יֵשׁ בַּמַּיִם שֶׁנִּסְתַּנְּנוּ, וּכְבָר מֻתָּרִים הֵם לְהֶדְיוֹט,

וַאֲפִלּוּ הָכִי אֲסוּרִים הֵם לְגָבוֹהָ מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ דֶרֶךְ כָּבוֹד. וְאָמְרוּ עוֹד בַּסִּפְרֵי, (עיין ספרי דברים סח), "וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם" (דברים יב, יא), דְּהַיְנוּ,

שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר. וּכְבָר מָצָאנוּ קַיִן וְהֶבֶל, הֶבֶל הֵבִיא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן, וְקַיִן מִן הַפְּסֹלֶת — מִפְּרֵי הָאֲדָמָה, כְּפֵרוּשָׁם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כב, ה),

וּמֶה עָלָה בָהֶם — "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד, ד-ה). וְאוֹמֵר (מלאכי א, יד), "וְאָרוּר נוֹכֵל, וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר, וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַה' כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי".
___________________________
משל הקב"ה – ה' ישיב לו שכר הוצאותיו. לפחתך – למושל העיר. מים שנתגלו – ויש חשש שנחש הטיל בהם ארס. אימור דאמרי וכו'

במים שנתגלו אמרנו שסינון מועיל לשתיית בני אדם אך לצורך ניסוך במזבח לא יועיל, וכי למושל העיר היה נותן מים אלו?! משחת – בהמה בעלת מום.


 

ביאורים

אתמול למדנו על החלק הראשון במעשי היראה של החסיד – מתוך ההכרה בקטנות האדם מול גדולתו של הבורא, מקיים החסיד את המצוות בהכנעה לפני אדוניו.

היום אנו ממשיכים ללמוד על מעשי יראתו של החסיד המתבטאים באופן נוסף. מתוך הכרתו ברוממות ה' ותורתו הוא נוהג בכבוד והדר בכל מעשיו.

הכבוד לא נובע מתוך חשיבה שה' זקוק לכבוד או נהנה ממנו. החסיד מכבד את התורה ואת מצוותיה כיוון שהוא יודע שהוא נפגש עם דבר גדול.
כשאדם נותן מתנה לשר חשוב, חוץ מהזמן שהוא ישקיע בחיפוש המתנה הראויה, הוא יקפיד מאוד על האסטטיקה החיצונית.

הוא לא יקנה חס ושלום מתנה פגומה אפילו לא במעט, נייר העטיפה ייחתך למידה המתאימה ויודבק בידיים מקצועיות בצורה ישרה, ומכתב הברכה ייכתב על נייר יפה ומעוטר.
החסיד העובד את ה' מתוך הכרה בכבוד ה', משתדל לקיים את מצוותיו בכבוד ובהדר. הוא ישקיע זמן רב בחיפוש אחר אתרוג נאה ותפילין נאות,

יקשט את סוכתו כיאה לבית שהמלך ציווה לבנותו וכשעומד בתפילה לפני אדונו, יקפיד על בגדים נאים ומסודרים כאילו הוא עומד לפני מלך גדול.
הכבוד והיראה אינם מתנגדים, אלא משלימים זה את זה. היראה באה מתוך הכרה בקטנות האדם והכבוד נובע מתוך הבנת הגדלות האלוקית.


 

הרחבות
1. מורא שמים כמורא בשר ודם

כִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ...הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ. פירוש הפסוק הוא – אם תקריבו למזבח בהמה עיוורת, צולעת או חולה,

האין זה רע? הרי זה נובע מזלזול! הנביא מציע בחינה לדבר – הבה ונראה אם תביאו מתנה כזו לפני אדם גדול כמו מלך, האם ישמח בה?

האם ישמח במי שהביא אותה? הקב"ה אינו צריך שנכבד אותו, אך מצידנו עבדות ה' יכולה להגיע מתוך זלזול או מתוך כבוד.
2. כל אדם נמדד לפי מעשיו
הֶבֶל הֵבִיא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן, וְקַיִן מִן הַפְּסֹלֶת — מִפְּרֵי הָאֲדָמָה. חז"ל לומדים מן התורה שקין הקריב לפני הקב"ה את הפסולת שבתבואתו.

לא די שלא נאמר בכתוב שהביא מראשית פרי אדמתו אלא גם לא נאמר שהביא פרי, שמשמעותו – נאה ומשובח. קין הביא "מפרי האדמה" מהתבואה המיותרת שנשארה.

ההבדל בין קין להבל הוא לא שהבל הבין שצריך להקריב לקב"ה דווקא בהמה, ואילו קין הביא תבואה שאינה עולה כקרבן.

ההבדל הוא בכוונה ובאופן המעשה, קין הביא מן הפסולת ואילו הבל הביא "מבכורות צאנו ומחלבהן" – מהמשובחים שבהם.

ה' יתברך אינו מעדיף אדם אחד על פני חברו, ואינו נושא פנים למישהו מחמת שהוא מוצא חן בעיניו יותר מחברו. האדם נמדד לפי מעשיו ולפי כוונתו.


 

שאלות לדיון
האם ההידור במצווה הוא בשביל הקב"ה או בשביל האדם?
מדוע הקדים המחבר לדבר על ההכנעה והבושת לפני הכבוד?

דרג את הכתבהדירוג כתבה פרק י"ט חלק ה': 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד