פרק י"א – חלק ט'

ב' אב ה'תשע''ד 07:00

עַנְפֵי חִלּוּל הַשֵּׁם גַּם כֵּן הֵם רַבִּים וּגְדוֹלִים, כִּי הַרְבֵּה צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה צָרִיךְ שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיִתְבּוֹנֵן מְאֹד שֶׁלֹּא יֵצֵא מִשָּׁם מַה שֶּׁיּוּכַל לִהְיוֹת חִלּוּל לִכְבוֹד שָׁמַיִם חַס וְחָלִילָה,

וּכְבָר שָׁנִינוּ (אבות ד, ד), "אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו, א), "הֵיכִי דָמֵי חִלּוּל הַשֵּׁם? אָמַר רַב, כְּגוֹן אֲנָא דְּשָׁקִילְנָא בִּשְׂרָא וְלָא יָהִיבְנָא דָמֵי לְאַלְתַּר.

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, כְּגוֹן אֲנָא דְּמַסְגִּינָא בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין". וְהָעִנְיָן שֶׁכָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וּלְפִי מַה שֶּׁהוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי הַדּוֹר, צָרִיךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן לְאִישׁ כְּמוֹתוֹ,

כִּי כְפִי רְבוֹת חֲשִׁיבוּתוֹ וְחָכְמָתוֹ כֵּן רָאוּי שֶׁיַּרְבֶּה זְהִירוּתוֹ בְּדִבְרֵי הָעֲבוֹדָה וְדִקְדּוּקוֹ בָּהּ. וְאִם אֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה כֵן, הֲרֵי שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל בּוֹ חַס וְחָלִילָה. כִּי כְּבוֹד הַתּוֹרָה הוּא שֶׁמִּי שֶׁמַּרְבֶּה הַלִּמּוּד בָּהּ יַרְבֶּה כְּמוֹ כֵן בְּיֹשֶׁר וּבְתִקּוּן הַמִּדּוֹת,

וְכָל מַה שֶּׁיֶּחְסַר מִזֶּה לְמִי שֶׁמַּרְבֶּה בְּלִמּוּד גּוֹרֵם בִּזָּיוֹן לַלִּמּוּד עַצְמוֹ, וְזֶה חַס וְחָלִילָה חִלּוּל לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בָּהּ לְהַשִּׂיג עַל יָדָהּ שְׁלֵמוּתֵנוּ:
וְהִנֵּה גַם שְׁמִירַת הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים רַבָּה הִיא, כִּי הַמִּשְׁפָּטִים רַבִּים, וְכֵן אָמְרוּ (שבת יב, א), "הִלְכְתָא רַבָּתִי לְשַׁבָּת", וַאֲפִלּוּ דִבְרֵי הַשְּׁבוּת, אַף עַל פִּי שֶׁמִּדִּבְרֵי חֲכָמִים הֵם, עִקָּרִים הֵם. וְכֵן אָמְרוּ (חגיגה טז, ב),

"לְעוֹלָם אַל תְּהִי שְׁבוּת קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי סְמִיכָה שְׁבוּת הִיא וְנֶחְלְקוּ בָּה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר". וְאוּלָם פְּרָטֵי הַדִּינִים לְמַחְלְקוֹתָם מְבֹאָרִים הֵם אֵצֶל הַפּוֹסְקִים בְּסִפְרֵיהֶם, וְכֻלָּם שָׁוִים לְחוֹבָתֵנוּ בָּם וְלַזְּהִירוּת הַמִּצְטָרֵךְ.

וּמַה שֶּׁקָּשֶׁה עַל הֶהָמוֹן שְׁמִירָתוֹ, הוּא הַשְּׁבִיתָה מִן הָעֵסֶק, וּמִדַּבֵּר בְּמַשָּׂאָם וּבְמַתָּנָם, וְאוּלָם הָאִסּוּר הַזֶּה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא (ישעיה נח, יג), "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר".

וְהַכְּלָל הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסוּר בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ, אָסוּר לְהִשְׁתַּדֵל בַּעֲבוּרוֹ, אוֹ לְהַזְכִּירוֹ בְּפִיו. וְלָכֵן אָסְרוּ (טור או"ח סי' שו) לְעַיֵּן בִּנְכָסָיו — לִרְאוֹת מַה צָּרִיךְ לְמָחָר, אוֹ לֵילֵךְ לְפֶתַח הַמְּדִינָה — לָצֵאת בַּלַּיְלָה מְהֵרָה לַמֶּרְחָץ.

וְאָסְרוּ לוֹמַר (שם סי' שז), "דָּבָר פְּלוֹנִי אֶעֱשֶׂה לְמָחָר", אוֹ "סְחוֹרָה פְּלוֹנִית אֶקְנֶה לְמָחָר", וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:וְהִנֵּה עַד הֵנָּה דִבַּרְתִּי מִן קְצָת הַמִּצְווֹת מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁבְּנֵי הָאָדָם נִכְשָׁלִים בָּהֶם עַל הָרֹב,

וּמֵאֵלֶּה נִלְמַד לְכָל שְׁאָר הַלָּאוִין, שֶׁאֵין לְךָ אִסּוּר שֶׁאֵין לוֹ עֲנָפִים וּפְרָטִים, מֵהֶם חֲמוּרִים וּמֵהֶם קַלִּים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת נָקִי, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מִכֻּלָּם וְטָהוֹר מִכֻּלָּם, וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים רבה ו, ו),

"שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים" — "מָה רָחֵל זוֹ צְנוּעָה וְכוּ', בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, שֶׁלֹּא הִקְדִּים אֶחָד מֵהֶם תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לִתְפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁאִלּוּ הִקְדִּים לֹא הָיָה מֹשֶׁה מְשַׁבְּחָן וְלֹא הָיוּ יוֹצְאִים מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם",

וְכֵן אָמְרוּ יְרוּשַׁלְמִי (עיין הגהות מיימוניות הלכות תפילה פ"ז הי"ב), "הַמְסַפֵּר בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר — עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה", הֲרֵי לְךָ עַד הֵיכָן צָרִיךְ לְהַגִּיעַ הַדִּקְדּוּק וְהַנְּקִיּוּת הָאֲמִתִּי בַּמַּעֲשִׂים.
__________________________
אנא דשקילנא בשרא ולא יהיבנא דמי לאלתר – אני שאקנה בשר ולא אשלם למוכר כסף מיד. דמסגינא – שאלך. הלכתא רבת י – הלכות מרובות. סמיכה – סמיכה על ראש הקורבנות ביום טוב.


 

ביאורים
יש עברות שבהן לא מקפידים להיזהר בפינות הקטנות בגלל נגיעות אישיות, כמו שלמדנו בתחילת הפרק. כעת עובר הרמח"ל לדבר על פרטים שאיננו שמים לב אליהם מסיבה הפוכה לחלוטין,

והיא שאנחנו לא מספיק מרגישים את הקשר אלינו. ילד לא מבין בדיוק איך פועלת המכונית. הוא עולה לרכב ואביו מסיע אותו. כשהוא מתחיל ללמוד נהיגה לפתע הוא מבחין בפרטים שונים – יש דוושות גז ובלם,

יש מעצור יד, הילוכים, מד מהירות ועוד שלל פרטים קטנים שחשוב מאוד לשים לב אליהם בעת הנהיגה. רק כאשר מרגישים את הקשר ואת השייכות, אפשר להבין את החשיבות של כל פרט ולשים לב אליו.
במהלך השגרה היומיומית, לצערנו, לא תמיד אנחנו מרגישים את הקרבה לקב"ה בצורה חזקה מספיק. לא תמיד אנחנו חשים את הקשר אליו בצורה טובה, ואנחנו יכולים למצוא את עצמנו מתפללים,

מברכים ואפילו לומדים תורה בלי שנשים לב בצורה אמיתית שאנו מקיימים בכך את רצון ד'. התרגלנו להיפגש עם כל דבר דרך החושים. הקב"ה לעומת זאת לא מופיע לעינינו בצורה חזותית,

ולכן לא מצטיירת בדמיון שלנו הקרבה שאנחנו רגילים אליה כל כך.
זה מה שיכול להוביל אותנו לא לשים לב למעשים שאנחנו עושים במצוות כמו שמירת שבת או בחילול השם. גזל ולשון הרע הם דברים שאנחנו יכולים להבין, הם נתפשים בשכל,

ואפשר לראות את הנזק שהם גורמים. אבל שבת היא משהו פחות קרוב אלינו וממילא פחות מובן. כך, לפעמים, גם איננו שמים לב שאנחנו עושים מעשה שיש בו חילול שם שמיים.

לכן אומר הרמח"ל שעלינו להיות נקיים גם בדברים הללו שאינם מורגלים אצלנו מספיק. נשים לב אליהם, ועל ידי כך נוכל לשמור גם בהם על נקיות.


 

הרחבות
1. חילול ה' באדם חשוב

"הֵיכִי דָמֵי חִלּוּל הַשֵּׁם?" הדוגמאות שמביא הרמח"ל בשם הגמרא אינם מעשי עבירה, אלא מעשים היכולים לגרום לזלזול בתורה ובמצוות.

כשאדם חשוב קונה בהקפה, יש חשש שיחשדו שהוא ישכח לשלם וילמדו ממנו לזלזל בגזל. וכאשר תלמיד חכם מתבטל אף לרגע מהתורה, גורם לרואים ללמוד ממנו שאין חשיבות גדולה ללימוד התורה.

מעשים אלו הם חילול השם, כיון שגורמים לפשוטי העם לזלזל בתורה כאילו הייתה חס וחלילה דברי חול.
2. קדושתם של ישראל
"שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים " בגרסה זו של מסילת ישרים לא הובא המדרש המלא ויש קושי בהבנתו. לכן ראינו צורך להביא את החלק החסר.

"שניך כעדר הרחלים, מה רחל זו צנועה (שמקום הערווה שלה מכוסה בשונה משאר החיות), כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין.

ר' הונא בשם ר' אחא אמר שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחם, ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר שהיו צדיקים ביותר ".
המדרש בא להודיע את קדושתם הגדולה של ישראל. "שיניך", הם גיבורי ישראל שנוגסים וטוחנים את אויביהם. וכמו שהרחל נבדלת משאר החיות בצניעותה,

כך הלוחמים שנלחמו במדין היו צנועים וקדושים ולא חטאו עם נשות מדין, בשונה משאר העמים שרגילים להיות פרוצים בעת המלחמה. לוחמים אלו היו דקדקו אף בפרטי המצוות ולא היה אחד מהם שהקדים תפילין של ראש לתפילין של יד.


 

שאלות לדיון
מדוע אין הבדל בין שוגג למזיד בחילול ה'?
מדוע ככל שהאדם לומד יותר תורה כך הוא נדרש יותר לתיקון מידות? האם דרישה זו היא רק מצד "מה יאמרו הבריות"?

דרג את הכתבהדירוג כתבה פרק י"א – חלק ט': 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד