פרק י"א – חלק ח'

א' אב ה'תשע''ד 07:00

וְהִנֵּה דְבַר הַשֶּׁקֶר, גַּם הוּא חֳלִי רָע נִתְפַּשֵּׁט מְאֹד בִּבְנֵי הָאָדָם, וְאוּלָם מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת יֵשׁ בּוֹ. יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֻמָּנוּתָם מַמָּשׁ הוּא הַשַּׁקְּרָנוּת, הֵם הַהוֹלְכִים וּבוֹדִים מִלִּבָּם כְּזָבִים גְּמוּרִים לְמַעַן הַרְבּוֹת שִׂיחָה בֵּין הַבְּרִיּוֹת,

אוֹ לְהֵחָשֵׁב מִן הַחֲכָמִים וְיוֹדְעֵי דְבָרִים הַרְבֵּה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי יב, כב), "תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר". וְאוֹמֵר (ישעיה נט, ג), "שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר, לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה".

וּכְבָר גָּזְרוּ דִּינָם חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מב, א), "אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵינָם מְקַבְּלוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה", וְאַחַת מֵהֶם כַּת שַׁקְּרָנִים. וְיֵשׁ אֲחֵרִים קְרוֹבִים לָהֶם בְּמַדְרֵגָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם כְּמוֹ הֵם מַמָּשׁ,

וְהֵם הַמְכַזְּבִים בְּסִפּוּרֵיהֶם וְדִבְרֵיהֶם, וְהַיְנוּ, שֶׁאֵין אֻמָּנוּתָם בְּכָךְ — לָלֶכֶת וְלִבְדּוֹת סִפּוּרִים וּמַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ וְלֹא יִהְיוּ, אֲבָל בְּבוֹאָם לְסַפֵּר דְּבַר מָה, יְעָרְבוּ בָּהֶם מִן הַשְּׁקָרִים כְּמוֹ שֶׁיַּעֲלֶה עַל רוּחָם,

וְיִתְרַגְּלוּ בָּזֶה עַד שֶׁשָּׁב לָהֶם כְּמוֹ טֶבַע, וְהֵם הֵם הַבַּדָּאִים אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין לְדִבְרֵיהֶם, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פט, ב), "כָּךְ הוּא עָנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹמֵר אֱמֶת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ",

שֶׁכְּבָר הִטְבִּיעוּ בָּהֶם הָרָעָה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָצֵאת דִּבְרֵיהֶם נְקִיִּים מִן הַכָּזָב מִתּוֹךְ פִּיהֶם. הוּא מַה שֶּׁהַנָּבִיא מִצְטַעֵר וְאוֹמֵר (ירמיה ט, ד), "לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ".

וְיֵשׁ עוֹד אֲחֵרִים שֶׁחָלְיָם קַל מֵחֳלִי הָרִאשׁוֹנִים, וְהֵם אוֹתָם שֶׁאֵינָם קְבוּעִים כָּל כָּךְ בַּשֶּׁקֶר, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָחוּשׁוּ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְאִם יִזְדַּמֵּן לָהֶם יֹאמְרוּהוּ, וּפְעָמִים רַבּוֹת יֹאמְרוּהוּ דֶרֶךְ שְׂחוֹק אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּלֹא כַּוָּנָה רָעָה.

וְאָמְנָם הֶחָכָם הוֹדִיעָנוּ שֶׁכָּל זֶה הוּא הֵפֶךְ רְצוֹן הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וּמִדַּת חֲסִידָיו, הוּא מַה שֶּׁאָמַר (משלי יג, ה), "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק". וְהוּא מַה שֶּׁבָּאָה עָלָיו הָאַזְהָרָה (שמות כג, ז),

"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", וְתִרְאֶה שֶׁלֹּא אָמַר, "מִשֶּׁקֶר תִּשָּׁמֵר", אֶלָּא "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", לְהָעִיר אוֹתָנוּ עַל הַהֶרְחֵק הַגָּדוֹל וְהַבְּרִיחָה הָרַבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ מִזֶּה. וּכְבָר נֶאֱמַר (צפניה ג, יג),

"שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית". וְחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שבת נה, א), "חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת".

וּבְוַדַּאי שֶׁאִם הָאֱמֶת הוּא מַה שֶּׁבָּחַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַחְתּוֹ לְחוֹתָם לוֹ, כַּמָּה יִהְיֶה הֶפְכּוֹ מְתֹעָב לְפָנָיו. וְהִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָאֱמֶת אַזְהָרָה רַבָּה וְאָמַר (זכריה ח, טז),

"דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ". וְאָמַר (ישעיה טז, ה), "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת". וְאָמַר (שם סג, ח), "וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ", הָא לָמַדְתָּ שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה. וְאָמַר (זכריה ח, ג),

"וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת", לְהַגְדִּיל חֲשִׁיבוּתָהּ. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כד, א), "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" (תהלים טו, ב) — "כְּגוֹן רַב סַפְרָא" וְכוּ', לְהוֹדִיעֲךָ עַד הֵיכָן חוֹבַת הָאֱמֶת מַגַּעַת.

וּכְבָר אָסְרוּ לְתַלְמִיד חָכָם לְשַׁנּוֹת בְּדִבּוּרוֹ חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים (עיין בבא מציעא כג, ב). וְאֶחָד מִן הָעַמּוּדִים שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלָיו הוּא הָאֱמֶת (אבות א, יח), אִם כֵּן מִי שֶׁדּוֹבֵר שֶׁקֶר כְּאִלּוּ נוֹטֵל יְסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם,

וְהַהֵפֶךְ מִזֶּה מִי שֶׁזָּהִיר בָּאֱמֶת — כְּאִלּוּ מְקַיֵּם יְסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּכְבָר סִפְּרוּ אֹמֶר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין סנהדרין צז, א) מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ זְהִירִים בָּאֱמֶת, שֶׁלֹּא הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שׁוֹלֵט שָׁם,

וּלְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי פְּלוֹנִי שִׁנְּתָה בִּדְבָרֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לְכַוָּנָה טוֹבָה, גֵּרַת בָּהֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת, עַד שֶׁגֵּרְשׁוּהָ מִשָּׁם בַּעֲבוּר זֶה וְחָזְרוּ לְשַׁלְוָתָם. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיְּבוֹ וְהַדַּעַת מַכְרִיחוֹ.

___________________________
כגון רב ספרא – "רב ספרא היה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו, תן לי החפץ בכך וכך דמים,

ולא ענהו מפני שהיה קורא קריאת שמע. כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו, והוסיף. אמר, תנהו לי בכך יותר. לאחר שסיים קריאת שמע אמר לו,

טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה, שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך". פירוש המיוחס לרש"י , בשם שאילתות דרב אחא (מכות כד, א).

 



ביאורים
אדם רגיל היודע שהוא מספר שקר אינו יכול לשמור על ארשת פנים רגילה. הוא יסמיק מעט, יחוויר, לא יוכל להישיר מבט לבן שיחו או שסתם לא יהיה נינוח כבדרך כלל.

שקרן מקצועי כבר קנה לו הרגל רע, לשקר בלי להניד עפעף. יש אחרים שאינם שקרנים מקצועיים כל כך, אבל לפעמים יש להם צורך לספר שקר, כדי לא להיראות טיפשים או כדי להיות מקובלים בחברה.

שקרן נוסף הוא מי שלא יודע בוודאות שהוא מספר שקר, אלא פשוט אינו מקפיד על האמת. דבר זה לא נראה לו רע כל כך.

הוא מספר על מקרה שקרה אתמול ולא שם לב שהוא מערב את דעתו האישית בסיפור המציאות, או את ההבנה שלו למה שקרה. הוא בטוח שהוא מספר את האמת, אבל הוא לא שם לב שהוא אומר שקר.
כדי להיות אנשי אמת, ולהתרחק מהשקר, עלינו לשים לב היטב ראשית כל לקליטת החושים שלנו, ובסופו של דבר לדיבור היוצא מהפה שלנו. אם למשל למדנו משהו,

או קראנו ידיעה בחדשות, עלינו להבין היטב את מה שקראנו כדי שבסופו של דבר נוכל לומר דבר אמת. כדי להיות נקי משקר צריך לעשות מהפך בכל התנהלות החיים שלנו,

ורק בצורה כזו נוכל גם לדבר דברי אמת. אנו יכולים ללמוד זאת מן התפילה שקודם 'פסוקי דזמרה' בתפילת שחרית – "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי,

ומודה על האמת, ודובר אמת בלבבו". אדם שהוא ירא שמיים, לא רק בגלוי אלא גם בינו לבין עצמו ובינו לבין הקב"ה לא משנה לו מה החברה חושבת עליו.

הוא יכול להודות באמת ולרצות בה, ואפילו להיות 'דובר אמת בלבבו', והוא עצמו יהיה איש אמת.


 

הרחבות
1. שרשרת היסטורית של אמת

"חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת" מדברי הרמח"ל עולה שהביאור לאמרה זו הוא שהקב"ה מנהיג את העולם ודן את ברואיו במידת האמת. הוסיף לבאר עוד, רבי יוסף קארו בספרו "מגיד מישרים":

(שעל פי הקבלה נמסר לו ממגיד שמימי) "שאף על פי שיראה לך שיש קצת שקר בהנהגתו, כשתעמוד על חותם העניין, דהיינו סוף העניין תמצא שהכל אמת".

ישנם דברים בהנהגתו של ה' שאינם ברורים לנו ונראים כחסרי צדק כדוגמת השואה. טעות זו נובעת מיכולת ההסתכלות המצומצמת שלנו על ההווה.

אך אם הייתה לנו אפשרות לראות את כל המהלך האלוקי מבריאת העולם עד ימות המשיח, היינו יכולים להבין את תפקידה וחשיבותה של כל חוליה בשרשרת היסטוריית העולם, ושכל פעולותיו של ה' היו ביושר ואמת.
2. האמת נדרשת לסדר החברתי בעולם
"וְאֶחָד מִן הָעַמּוּדִים שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלָיו הוּא הָאֱמֶת" ישנה לכאורה סתירה בין שתי משניות בפרק א' בפרקי אבות. שני תנאים מביאים כל אחד רשימה של שלושה דברים עליהם עומד העולם.
אך רבי עובדיה מברטנורא מבאר שאין סתירה בין שני התנאים, אלא, שיש כוונה שונה לכל אחד מהתנאים. שמעון הצדיק מונהשלושה דברים שהעולם נברא בעבורם וממשיך להתקיים בזכותם : תורה עבודה, וגמילות חסדים.
ואילו רבן שמעון בן גמליאל מונה שלושה דברים שהם הכרחיים לסדר החברה האנושית בעולם , דין, אמת בין איש לרעהו, ושלום בין המדינות ובין אדם לרעהו. אלמלא שלושה אלו,

יהיה חוסר סדר בעולם, ללא יכולת לחיות חיי חברה תקינים.

 


 

שאלות לדיון
מדוע חמור כל כך להגזים או לא לדייק בעת סיפור דברים?
מה הקשר בין שקר למוות ובין אמת לחיים?

דרג את הכתבהדירוג כתבה פרק י"א – חלק ח': 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד