פרק י"א – חלק ג'

כ"ה תמוז ה'תשע''ד 07:00

לֹא אֹמַר מֵעִנְיַן הַמִּדּוֹת, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ כָּתוּב בָּהֶם (דברים כה, טז), "תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא פח, ב), "קָשֶׁה עָנְשָׁם שֶׁל מִדּוֹת מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת" וְכוּ', וְאָמְרוּ (שם),

"הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו" וְכוּ', וְכָל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ בְלֹא דַּעַת וְלֹא יֵעָנֵשׁ. כָּל שֶׁכֵּן עֲוֹן הָרִבִּית שֶׁגָּדוֹל הוּא כְּכוֹפֵר בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל חַס וְחָלִילָה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין שמות רבה לא, ו) עַל פָּסוּק (יחזקאל יח, יג),

"בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה", שֶׁאֵינוֹ חַי לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי הוּא וְאָבָק שֶׁלּוֹ מְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב בְּעֵינֵי ה'. וְאֵינִי רוֹאֶה צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה, שֶׁכְּבָר אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
אָמְנָם כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁחֶמְדַּת הַמָּמוֹן רַבָּה, כֵּן מִכְשְׁלוֹתָיו רַבִּים, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נָקִי מֵהֶם בֶּאֱמֶת, עִיּוּן גָּדוֹל וְדִקְדּוּק רַב צָרִיךְ לוֹ, וְאִם נִקָּה מִמֶּנּוּ, יֵדַע שֶׁהִגִּיעַ כְּבָר לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה,

כִּי רַבִּים יִתְחַסְּדוּ בַּעֲנָפִים רַבִּים מֵעַנְפֵי הַחֲסִידוּת, וּבְעִנְיַן שִׂנְאַת הַבֶּצַע לֹא יָכְלוּ לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז הַשְּׁלֵמוּת. הוּא מַה שֶּׁאָמַר צוֹפָר הַנַּעֲמָתִי לְאִיּוֹב (איוב יא, יד-טו), "אִם אָוֶן בְּיָדְךָ — הַרְחִיקֵהוּ,

וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה, כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם, וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא":
וְהִנֵּה דִבַּרְתִּי עַד הֵנָּה מִפְּרָטֵי מִצְוָה אַחַת מִן הַמִּצְווֹת, וְכִפְרָטֵי חִלּוּקִים אֵלֶּה וַדַּאי שֶׁנִּמְצָאִים בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, אָמְנָם אֵינֶנִּי מַזְכִּיר אֶלָּא אוֹתָם שֶׁרְגִילִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם לִכָּשֵׁל בָּהֶם:
וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁגַּם הֵם מִן הַחֲמוּדִים, וְהֵם שְׁנִיִּים בְּמַדְרֵגָה אֶל הַגָּזֵל, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁזָּכַרְתּי לְמַעְלָה (בבא בתרא קסה, א), "רֻבָּם בְּגָזֵל וּמִעוּטָם בַּעֲרָיוֹת".

וְהִנֵּה מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִנָּקוֹת לְגַמְרֵי מִזֶּה הַחֵטְא, גַּם לוֹ תִּצְטָרֵךְ מְלָאכָה לֹא מוּעֶטֶת, כִּי אֵין בִּכְלָל הָאִסּוּר גּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַקָּרֵב אֵלָיו, וּמִקְרָא מָלֵא הוּא (ויקרא יח, ו),

"לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה טז, ב), "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תֹּאמַר, הוֹאִיל וְאָסוּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִשָּׁה, הֲרֵינִי תּוֹפְשָׂהּ וְאֵין לִי עָווֹן, הֲרֵינִי מְגַפְּפָהּ וְאֵין לִי עָווֹן,

אוֹ שֶׁאֲנִי נוֹשְׁקָהּ וְאֵין לִי עָווֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁאִם נָדַר נָזִיר שֶׁלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן — אָסוּר לֶאֱכֹל עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים וּמִשְׁרַת עֲנָבִים וְכָל הַיּוֹצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן,

אַף אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ אָסוּר לִיגַּע בָּהּ כָּל עִקָּר, וְכָל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ מֵבִיא מִיתָה לְעַצְמוֹ" וְכוּ'. וְהַבֵּט מַה נִּפְלְאוּ דִבְרֵי הַמַּאֲמָר הַזֶּה,

כִּי הִמְשִׁיל אֶת הָאִסּוּר הַזֶּה לְנָזִיר, אֲשֶׁר אַף עַל פִּי שֶׁעִקָּר הָאִסּוּר אֵינוֹ אֶלָּא שְׁתִיַּת יַיִן, הִנֵּה אָסְרָה לוֹ תּוֹרָה כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת עִם הַיַּיִן, וְהָיָה זֶה לִמּוּד שֶׁלִּמְּדָה תּוֹרָה לַחֲכָמִים,

אֵיךְ יַעֲשׂוּ הֵם הַסְּיָג לַתּוֹרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁנִּמְסַר בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת לְמִשְׁמַרְתָּהּ, כִּי יִלְמְדוּ מִן הַנָּזִיר לֶאֱסֹר בַּעֲבוּר הָעִקָּר גַּם כָּל דְּדָמֵי לֵיהּ, וְנִמְצָא שֶׁעָשְׂתָה הַתּוֹרָה בְּמִצְוָה זֹאת שֶׁל נָזִיר,

מַה שֶּׁמָּסְרָה לַחֲכָמִים שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת, לְמַעַן דַּעַת שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, וּכְשֶׁאוֹסֵר לָנוּ אֶחָד מִן הָאִסּוּרִין, יִלְמַד סָתוּם מִן הַמְפֹרָשׁ לֶאֱסֹר כָּל הַקָּרוֹב לוֹ.

וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָסְרוּ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל הָעֲרָיוֹת כָּל מַה שֶּׁהוּא מִמִּינוֹ שֶׁל הַזְּנוּת אוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו, יִהְיֶה בְּאֵיזֶה חוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה, דְּהַיְנוּ, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בִּרְאִיָּה, בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בִּשְׁמִיעָה, וַאֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה

.___________________________
לא אֹמר– לא ארחיב בדיבור.מן החמודים– שנפשו של אדם מחמדתן.כל דדמי ליה– כל מה שדומה לו.

 



ביאורים
עד עכשיו דיברנו על ענייני הממון שבהם נכשלים אנשים רבים כי הם חומדים אותו. בגלל אהבתם לכסף הם אינם מרגישים כיצד הם עוברים על איסורים כמו גניבה, גזל והונאה.

כעת עובר הרמח"ל לחלק נוסף של עבירות שבהן נכשלים רבים משום שהם חומדים אותן ומתאווים אליהן – איסורי העריות.
יצר העריות אף הוא יצר חזק מאד באדם, ואין זה סתם. יש לו תפקיד חשוב מאוד כי הוא המקיים את המין האנושי. בלעדיו לא היו אנשים מתחתנים,

מולידים צאצאים, מיישבים את העולם ומפתחים אותו. לשם כך שם בנו הקב"ה בחכמתו טבע חזק כל כך להימשך אל המין השני, כדי להקים משפחה, לפרות ולרבות ולקיים את העולם.
אם כן, יצר העריות הוא אחת התכונות היפות שטבועות בנו, ויש לו חשיבות רבה, אולם כל זה דווקא כשהוא אינו עובר את הגבול אלא מגיע בזמן ובמקום הנכונים – בהקמת המשפחה.

שם יש לו יופי מיוחד. בגלל חשיבותו מוכרח היצר להיות חזק, ודווקא משום כך עלינו להיזהר שלא להתפתות אחריו.
לכן, התורה מצווה עלינו מספר הרחקות, שלא להתקרב כלל אל דברים היכולים לגרות ולעורר את היצר. הרחקות אלה הן לא רק עצה טובה אלא גם איסורי תורה גמורים, ואנשים רבים שאינם מודעים להם, נכשלים.

ההרחקות הן בכל תחומי החיים כפי שנראה בהמשך הלימוד – במעשה, בראייה, בדיבור ואפילו במחשבה.
עלינו להגיע לרמה גבוהה של נקיות באיסורי העריות בכל אחד מתחומי החיים על מנת שלא ניכנע ליצר העריות, אלא נשלוט אנחנו בו.

לשם כך עלינו – א) לדעת מה אסור. ב) להפנים את גודל האיסור בכל פרט, ולראות את הכיעור שבו. ג) ליישם זאת בפועל בעזרת ה'.


 

הרחבות
1. מדוע המלווה בריבית נחשב ככופר בה'?
"עֲוֹן הָרִבִּית שֶׁגָּדוֹל הוּא כְּכוֹפֵר בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל"בספר ויקרא (כה, לז) נאמר: "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם..."
בפסוקים אלו אנו רואים חיבור בין איסור ריבית, אמונה בה' ויציאת מצרים. מכאן למדו חז"ל (ספרא בהר פרשה ה') "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם,

 על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו את מצות ריבית שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות ריבית כאלו כופר ביציאת מצרים"
ופירש המלבי"ם"ללמד שהכופר במצות ריבית כופר באלוה. כי מצווה זו מורה על האמונה והביטחון שמלוה מעותיו בחנם, ובוטח כי יעשרהו ה' מצד השגחתו בדרך פלא.

שהשגחה זו נתייחדה מעת יציאת מצרים, שהפלם (הבדילם) מן הטבע (המציאות הטבעית) אל הנהגה ניסית, והמלווה בריבית כופר בזה (ביכולת ה' לפרנסו בדרך נס), ורוצה להתעשר בנשך ותרבית וסוף נכסיו מתמוטטים הפך הטבע הנהוג".
2. מניין שהנוגע באשת חברו מביא מיתה לעצמו?
"וְכָל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ מֵבִיא מִיתָה לְעַצְמוֹ" –במדרש (שמות רבה טז) לומדים דרשה זאת מסמיכות פרשת סוטה לנזיר. הנזיר הורחק אף מחרצני היין.

מכאן אנו צריכים ללמוד, שעלינו להיזהר מכל מה שקרוב לאיסור אף שאינו האיסור ממש. כך גם אסור לאדם לגעת באישה זרה שמא יגיע לאיסור של גילוי עריות.
אך עדיין לא ברור כיצד מביא מיתה לעצמו. הרי גם אם יגיע לעברה, רק הסוטה נענשת ב"מים המרים". במדרש רבה (נשא ט, לה) מבואר שאם הסוטה מתה עקב שתיית המים, אף הבועל מת בדרך זו.


 

שאלות לדיון
מדוע חמור כל כך להלוות בריבית, הרי הלווה לוקח את הכסף מרצונו?
האם סייגי התורה הם רק אמצעים כדי שלא נעבור על איסור, או שיש בהם רע מצד עצמם?

דרג את הכתבהדירוג כתבה פרק י"א – חלק ג': 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד