במחתרת- פרק שלישי

ב' אב ה'תשע''ג 09:00
במחתרת- פרק שלישי

לפרק הקודם

 

את הדרך חזרה משכונת בית ישראל שלוקחת בדרך כלל כחצי שעה, עשה שלמה בעשר דקות. ליבו עדיין הלם בחזקה והדם שזרם בעורקיו במרץ רב מן הרגיל, הדף אותו קדימה, כמעט בצעדי ריחוף. השיחה עם הבחור הגבוה ההוא מן המחתרת- ישראל, הייתה עדיין צרובה בו היטב ושפתיו מלמלו כל הדרך את מילות הפרידה של האיש ממנו: "עלה מעלה והמשך לעשות חיל, לוחם חירות ישראל".

זהו. הוא לוחם חירות ישראל. היום קיבל לכך אישור רשמי.

הוא נכנס לביתו והתחיל להתהלך בסלון החשוך בצעדי ריקוד, עיניו ברקו באושר ואצבעותיו עדיין רעדו בכל פעם שנזכר ברגע שהניח ישראל יד כבדה וחמה על שכמו ורמז לו בניד ראש להתלוות אליו בדרכו הביתה.

היה זה כשלושה שבועות לאחר הצטרפותו ל"ברית חשמונאים", שלמה ציפה בקוצר רוח שכבר יגייסו אותו למחתרת. עכשיו הרגיש שזוהי השיחה הגורלית לה ציפה עד היום.

בהתרגשות מוסווית, פסע לצד הבחור הגבוה בשתיקה, עד שעצר ישראל ושאל בקול מוזר: "למה התכוונת שלמה, כשאמרת בדיון שהתקיים היום שמוטב להם, לבריטים, שיצאו מפה מהר לפני שיגורשו מפה בכוח הזרוע"?

שלמה הישיר אליו מבט בהיר: "למה שאמרתי" הודה בכנות. "אני באמת חושב שכדאי להם לצאת, לפני שאנחנו נגרום להם לעשות זאת. אי אפשר לתת למצב להימשך כמות שהוא. צריך להילחם בבריטים עד לגירושם הסופי מן הארץ, ואז להקים פה מדינה בעלת ריבונות יהודית."

ישראל הנהן בראשו, בשתיקה המשיכו השניים ללכת.

"ומה אתה חושב שצריך לעשות בשביל זה?" לחש ישראל.

 "כל דבר" ענה שלמה בלהט. "כל דבר שיעזור להחיש את זה."

ישראל חייך. "ומה אתה מוכן לעשות למען המטרה? לפחות ברמת העיקרון"

"לא ברמת העיקרון" תיקן שלמה, "להילחם, לפעול, להראות להם. איני בוחל בשום דרך. כל מה שצריך לעשות אני מוכן. אני נמצא פה לשירות האומה."  

הם המשיכו ללכת וישראל שתק. שלמה חש כיצד השקט הזה קורע אותו מבפנים.

 לבסוף אמר לו ישראל: "אתה מבין את ההשלכות של מה שאמרת?" מבטו חמור הסבר ננעץ בשלמה. שלמה הרכין את ראשו. הוא הבין טוב מאוד על מה מדבר ישראל. מעצרים, מאסרים ואולי גם מוות...הוא לקח זאת בחשבון כשהחליט להצטרף למחתרת, ראשו הורם בתנועה החלטית

"אני מבין." השיב. "זה לא מרתיע אותי".

ישראל לא הרפה "שלמה, איננו מכניסים חברים למחתרת בטרם ידעו היטב מה עשויי לקרות להם. עליך להבין, מעתה חייך אינם יישארו כפי שהיו. אסור לך לשתף אף אחד מקרוביך וחבריך במה שעובר עליך, ייתכן שתאלץ בתקופות מסוימות להתרחק מביתך ולחיות בתנאים לא פשוטים כלל. הבריטים אינם משחקים איתנו, את מי שהם מצליחים לתפוס הם אוסרים ומענים ולפעמים לצערנו גם תולים. האם אתה מסוגל לעמוד בכך?"

"כן" השיב שלמה בנחישות, "אינני מתחרט על רצוני להצטרף למחתרת למרות כל הסכנות הכרוכות בכך." 

ישראל טפח על שכמו "אתה מבין לבד שזה נשאר ביני לבינך, כן? מחר בשש בערב תתכנסו כל נערי התא שלכם לקבלת תדרוך ראשוני." 

"תא?" שלמה כיווץ את גבותיו.

"כן. אנחנו מחלקים את קבוצות הפעולה השונות. כל קבוצה אנו מכנים בשם תא, כל אחד מהתאים פועל בנפרד".

שלמה קפא על מקומו "אז...התקבלתי?" שאל בשקט, קולו נחנק מהתרגשות. 

"כן" ישראל חייך אליו חיוך מהיר וקצר. דקות ארוכות המשיכו השניים לגמוא מרחקים בשתיקה, נותנים לאוויר הלילה הקריר לצנן את פניהם הלוהטות. ואז אמר ישראל את משפט הפרידה: "עלה מעלה, והמשך לעשות חיל, לוחם חירות ישראל". הוא לחץ את ידו בחום ונעלם בין צללי הגן שמאחוריו. שלמה נשאר שם עוד דקות ספורות עד שהצליח לזוז ממקומו ואז פרץ בדהרה, עד שהגיע לביתו, מתנשף כולו. בכל שעות הלילה שעברו עליו, מקרוב לחצות ועד לשבע בבוקר, לא הצליח לעצום את עיניו, משחזר כל העת את שיחתו עם ישראל.

למחרת בבוקר קם, כאחוז תזזית, התארגן במהירות ויצא מן הבית לתפילה. רק כאשר התקרב לבית ספרו, הלמה בו המחשבה שלהסתיר את דבר הצטרפותו למחתרת מיצחק יהיה קשה במיוחד. צעדיו נעשו איטיים יותר, מנסים לכלוא בתוכם את ההתרגשות, אולם משהגיע לכיתה- היכו בו עיניו הבורקות של יצחק. באחת הסב את גבו לחברו הטוב, קומץ את ידיו. גם יצחק קיבל אמש את בשורת הצטרפותו למחתרת, הדבר היה ברור לו כשמש.

גם יצחק קיבל אזהרה לשמור זאת בסוד, וכך תהיה שמירת הסוד קשה כפליים, לשניהם. בשיעורים ישב שלמה זקוף, פיו חתום, שומע ולא שומע את דברי המורה. בהפסקות הקצרות העדיף להישאר בכיתה, הרחק מיצחק.

 

18:00
אל החדר החשוך קמעא, נכנסו בזה אחר זה כל חמשת נערי התא החדש. מרדכי, המדריך האחראי עליהם, כבר המתין להם שם, מקבל כל אחד מהם בחיוך גאה וטפיחת שכם חזקה.

"שבו" הורה להם והצביע בידו על הרצפה. הם התיישבו, נרגשים ושלמה לחץ בהתרגשות מהולה בחוסר אמון את ידו של יצחק חברו.

"דבר ראשון נצמיד לכם כינויים. בפעולות, תדרוכים וכל מה שקשור למחתרת- השם המקורי שלכם כאילו לא קיים. אף אחד לא צריך לדעת מהו, מובן?" 

הוא בחן אותם בעיניים חודרות כאשר הנהנו בראשם.

"אתם לא מדברים מעבר לנצרך בזמן הפעולות  עם אף אחד מחברי התא שלכם, בין אם אתם מכירים אותו ובין אם לא. מובן? בין פעולה לפעולה אני אוסר עליכם לדבר ביניכם על הפעולות הקודמות ועל אלו שיבואו" 

הנערים הנהנו בראשם בהבנה.

"ובנוסף- שימו לב לא למשוך תשומת לב מיותרת: אל תגררו לוויכוחים פוליטיים ובמיוחד אל תעצרו בהתקהלויות מעוררות חשד ברחוב. לגבי כרוזים- אתם יודעים מה זה נכון? אל תעמדו ברחוב כדי לקרוא אותם" 

מרדכי בחן כל אחד מהם בעיניו, מוודא שאכן ההוראות הובנו.

"טוב" הוא המשיך "יחזקאל" הצביע על שלמה "שים לב! זהו שמך מעתה" 

מרדכי עבר בין חברי התא, מעניק לכל אחד מהם כינויי מחתרתי. 

ליבו של שלמה פעם בחזקה 'זהו, עכשיו אני חבר מחתרת מן המניין באופן סופי' , הוא החליף מבט מהיר עם יצחק שקיבל את השם "משה". יצחק חייך, עיניו הכהות נוצצות.

"חברים, נפגשים מחר בשעה חמש לפנות בוקר להדבקת כרוזים, אמר מרדכי בקול חרישי, מסר להם את פרטי המקום ומיהר לפזרם מן החדר בהפרשים של 5 דק' כל נער.

 "עלו מעלה ועשו חיל, לוחמי חירות ישראל" ברכם מרדכי בברכה שהדהדה בתוכם עוד זמן רב לאחר מכן.

 

לפרק הבא

דרג את הכתבהדירוג כתבה במחתרת- פרק שלישי: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
26 מדרגים

פרקים נוספים

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד