• בשביל הנשמה

הלבנת פנים

כ' תמוז ה'תשע''ג
הלבנת פנים

אסור לאדם לצער את חברו בדיבור, ואיסור זה נקרא 'אונאת דברים'. מקורו בפסוק: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלוֹקֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹקֵיכֶם". למשל, אם יבואו ייסורים על חברו, לא יאמר לו: "כנראה אתה חוטא, ועל כן הקב"ה הענישך". אבל מי שיודע שחברו מעוניין לשמוע ביקורת, מצווה שיעיר לו, וכן אמרו חכמים: "אם רואה אדם שייסורין באין עליו – יפשפש במעשיו".

עוון אונאת דברים חמור מעוונו של הגורם לחברו הפסד ממון, שלגבי אונאת דברים הוסיפה התורה והזהירה: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלוֹקֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹקֵיכֶם", מה שלא הזהירה לגבי הגורם לחברו הפסד ממון.

אם הלבין את פני חברו ברבים, הרי הוא כאילו שופך דמים, שמרוב בושה תחילה פניו של האדם מאדימים, ולאחר מכן דמו מסתלק מפניו והוא נעשה חיוור, ופניו נראות כפני מת. ואם הוא רגיל לעשות כך, אמרו חכמים שאין לו חלק לעולם הבא, והוא יורד לגיהנום ואינו עולה.

 

(מתוך 'פניני הלכה' ליקוטים ב' א, יד)

דרג את הכתבהדירוג כתבה הלבנת פנים: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
2 מדרגים

לימודי הלכה נוספים

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד