כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

דרגות באתר 'שמים'

עורך

כתב בכיר

כתב צעיר בכיר

כתב פעיל

כתב צעיר פעיל

כתב

כתב צעיר

טור אישי

טור אישי צעיר

גולש

גולש צעיר

 

 

 

 

 

 

 

טור אישי:דברים שרואים משם..- כאב של לוחמים

השירים ימשיכו להתנגן ברקע... עת הוא יעמוד דום וישתוק.
משהו יציק בסופו של דבר, משהו ידגדג לו את המצפון, אבל הוא ישתוק.
מולו יעמוד אדם אחר, להוט יותר, אחד שלא עושה פרוצדורות מדברים שאין בהם צורך, חותך.
השירים יפסיקו להתנגן..

זאת בסך הכול סיטואציה שקוראת כמעט בכל מקום , כמעט בכל מקום שמרוכזים בו קצת יותר משני סהרוריים וכלב, כשבני אדם נפגשים אז הם נפגשים.
אתה יכול להחליק, לזכור יפה שיעור קצר על קירוב רחוקים ולהחליט לבד שלמען האידיאל הגדול הזה, ובעיקר כי אין לך כוח, אתה תבליג.
השירים יכולים להמשיך ולהישמע, גם אם הם לא בדיוק מה שאתה שומע בבית, מה שאתה מחנך עליו, אתה תמשיך ותבליג, תשתוק.
זה לא מה שאתה מראה לחניכים שלך, לא מה שאתה דוגל בו, זה אפילו הורס לך קצת..
אבל מול החבב"ניק הזה אתה לא תעמוד, הוא ימשיך להנחיל את המורשת שלו בצורת שירים על אהבה למשל.. ונניח שמדובר באהבה..
וזה עוד נחמד עד שירדו על חבר שלך לשבט, גם אז תפחד לעמוד מולם, ולעצור. אתה לא תסכן את המעמד שלך בשביל חבר שמקבל ירידות לפרצוף, גם לא כשישלימו ציוד מסניף אחר במחנה...
כלום..
את לא תאמרי כלום כשמישהי בשבט של תהפוך רק למספר באנשי קשר של המדריכה, לפחות בעיניי החניכות.
את תעדיפי לא להתערב.
כשמישהו אחר ינהל את הענייניים, יעשה בהם כבתוך שלו, יקרב את קרוביו וירחיק אחרים, כשאחר יצחק על מה שחשוב לכם...
על מה שאתם בו, וחורתים על דגל..
כמישהו בעצם יהפוך אתכם ל... סמרטוטים.. סליחה שזה ככה... אבל המציאות כואבת, מאוד.
וככה נבנות חברות מושחתות, חברה רקובה, חברה בה הכאב יכאיב בסופו של דבר
וזה כואב..

לעיתים הלוחם ישב בשקט, אבל יעמוד בבגרות על שלו ועל של חברים, הוא לא יכנס אף פעם בגסות בהוא שמולו, הוא לא יכפה את דעותיו, הוא תמיד ייתן מקום, אבל בבגרות, ועם המון אמונה ועצמה...
הו יתקן, לא ישאיר מאחור, הוא לא יעשה פרובוקציות, לא ישאיר את הראש בקיר וידע גם לכבד רצונות שונים, אבל תמיד יזכור.... שרצונות באים בזוגות, וצריך לדעת לכבד את שניהם, תמיד.

ככה נבנים מנהיגים, כאלו שמרכיבים את התמונה, מסדרים אותה. בונים מציאות מתוקנת.
כאלו שלא מפחדים להסתכל לאמת בעיניים ולהגן גם על חבר שקשה לו או שמקשים עליו..

נכון, כאב של לוחמים.
כי זה לא קל, זה לא פשוט לעמוד על שלך כשזה נגד הרבה סיכויים וזרם,
אבל לוחם יודע להילחם גם כשזה כואב לו.
כל אחד ואמונתו, כל אחד והדברים בהם הוא מאמין ושחשובים לו, כל אחד יכול וחייב להגן על הדברים שחרט בעצמו על הדגל, כי בלי זה... ואיבדנו את הכל..
זה לא קשור להלכה, גם לא לתנועה שלנו, זה קטע מוסרי שדברים שאתה מצדד בהם, גם תשמור עליהם, כמו גבר..

והשירים יפסיקו להתנגן...

דרג את הכתבהדירוג כתבה טור אישי:דברים שרואים משם..- כאב של לוחמים: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
6 מדרגים

עוד בגיליון תשרי-חשוון תשע"ג

עבור לתוכן העמוד