כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

דרגות באתר 'שמים'

עורך

כתב בכיר

כתב צעיר בכיר

כתב פעיל

כתב צעיר פעיל

כתב

כתב צעיר

טור אישי

טור אישי צעיר

גולש

גולש צעיר

 

 

 

 

 

 

 

לעניות דעתי הקובעת / אריאל קדימה ליותר!

תקציר

ברצוני לגעת בנושא שאינני יודעת מהי שכיחותו בסניפים אחרים אך בסניפי הוא שכיח מאד, ואני מאמינה כי לדאבוני הוא מצוי גם בסניפים אחרים בצורות שונות אך מבחינתי זוהי אותה הגברת בשינוי אדרת ושורש הבעיה משותף לכל האדרות כאחד. אציג את הבעיה כפי שאני מכירה אותה ובלשון נקבה, מכורח הנסיבות, ומכאן ואילך לא נותר לי אלא לסמוך על כישוריך כקורא שתעשה את השינויים כפי שאתה מכירם.
ברצוני לגעת בנושא שאינני יודעת מהי שכיחותו בסניפים אחרים אך בסניפי הוא שכיח מאד, ואני מאמינה כי לדאבוני הוא מצוי גם בסניפים אחרים בצורות שונות אך מבחינתי זוהי אותה הגברת בשינוי אדרת ושורש הבעיה משותף לכל האדרות כאחד.

 

אציג את הבעיה כפי שאני מכירה אותה ובלשון נקבה, מכורח הנסיבות, ומכאן ואילך לא נותר לי אלא לסמוך על כישוריך כקורא שתעשה את השינויים כפי שאתה מכירם.

 

זה קורה בכל שבט באזור גיל 12, הבנות עוברות מ"חממת" בית הספר היסודי שתומך באופן גורף בתנועת אריאל לאולפנות בכל העיר. (התמיכה מתבטאת בכך שבית הספר לא מאפשר אופציה אחרת של תנועת נוער, תומך באופן מהותי ומאפשר יד רחבה לסניף, שממוקם באולם בית הספר.)

 

חלק מהאולפנות תורניות יותר וחלקן תורניות פחות, אך המשותף בין כל האולפנות הוא האוכלוסייה ההטרוגנית שמגיעה אליהן. כשאני אומרת "הטרוגנית" בכוונתי לומר - אינה אחידה בעניין תנועת הנוער שאליה צריכות להשתייך הבנות. אמנם יש אולפנות עם אמירה ברורה בדבר תנועת הנוער שאליה תרצה שהבנות ילכו, אך אין זו אמירה מחייבת וכל אחת פונה לסניפה שבו גדלה והתחנכה בחמשת השנים האחרונות.

 

הבלבול והמתח שנוצר בין הבנות בעניין זה הוא עצום. בגיל זה עדיין אין יכולת להסתכל על המציאות באופן מורכב כמציאות שבה יש כמה תנועות נוער שביחד מובילות תהליכים בעם ישראל, אלא המציאות היא שחור-לבן. כלומר, אם אני באריאל - או שאני הכי טוב, או שאינני שווה כלל ועליי לעזוב.

החיכוכים הנוצרים צפים המון, החל בחולצות סניף עם סמל, בשלטים של מדריכות לגבי שעת פעולה, בחודשי הארגון שאינם חופפים בזמנים, והיד עוד נטויה. וכגודל ההבדלים כך גודל המתחים.

 

בואו ננסה רק רגע להסתכל על הסיטואציה הזו מנקודת מבט של ילדה בכיתה ז'. הטלטלה של מעבר לבית ספר גדול עם מגוון עצום של בנות מכל מיני סגנונות, הרצון להתבלט בייחודיות שעדיין איננה קיימת עקב הגיל הצעיר וחוסר גיבוש זהות עצמית.

 

בהתחלה זה התחיל עם חולצת המחנה החדשה שהיא באה, והילדה החדשה שיושבת לידה לגלגה עליה קצת בהפסקת עשר: "מה?! את באריאל?! מה את דוסית?! את רוצה להגיד לי שאין לכם בנים בסניף?! מה, אז מה אתם עושים בסניף בלי בנים..?!"

 

ואתם מוזמנים להמשיך את השיחה כיד הדמיון הטובה.

 

ילדתנו הקטנה נעמדת מול ההתקפה ולא יודעת את נפשה. מה היא אמורה לענות? אף פעם לא נתקלה בכך קודם, כלומר, ידעה שיש עוד תנועות ואפילו השכנה שלה הלכה לתנועה אחרת, אבל כל חברותיה מהיסודי הלכו לאריאל והיא מעולם לא חשה צורך להסביר את הליכתה דווקא לתנועת נוער זו או אחרת. לשם בית הספר שלח, המדריכה בכיתה ג' דווקא נראתה לה מגניבה, והיא פשוט הלכה.

מאז עברה הרבה פעולות על עמ"י ואהבת חינם ואפילו לאחרונה התחילו לדבר איתן על קידוש שם שמיים, אבל על התנועה? למה היא באריאל, מעולם לא חקרה לעומק.

 

מכאן נחלקות סוגי החניכות ונחלקות בעקבות כך תגובות המדריכות.

 

יש חניכות שיושפעו, יתביישו ולאט לאט ייעלמו כליל מהסניף לטובת הבית. הן לא יחפשו תנועה אחרת אלא פשוט "ינשרו" מהסניף.

 

יהיו חניכות שיעברו לתנועה השולטת בכיתתן מתוך לחץ חברתי ויגררו אחריהן כמה שיותר בנות כדי שיגרמו לעצמן להרגיש בסדר עם ההחלטה.

 

יהיו חניכות שיגדילו לעשות וישאלו את המדריכה "למה אריאל?" ופה אני רוצה לפנות אליכן, מדריכות יקרות מאד! ביום שהחניכה שלכן תצטרך לשאול אתכן "למה אריאל?" תדעו שמשהו באש בעיניים שלכן טיפה לא היה מפוקס.

 

שייכות זו תכונה הכי בסיסית שילד צריך להרגיש, ואם חשבתם שאפשר להשיג תחושה זו ע"י מוראלים מתלהבים שיעלו את גאוות היחידה, צדקתן חלקית. הבסיס חסר!

 

ביום שהחניכות שלכן יבינו למה הן באריאל, הן לא יצטרכו לשאול זאת! הן יהיו חלק ממשהו שברור להן שהן איתו עד הסוף. (בידקו והיווכחו עד כמה רחוק ילדים מסוגלים ללכת עם מה שהם משתייכים אליו.)

ננסה לחזור לסיטואציה - מדריכה שתגמגם כשתשאל שאלה כזו, פוגעת גם בעמידתה היציבה מול החניכה! (כמובן שלא לכל דבר יש לנו תשובה ולפעמים מותר ואפילו חייב לומר לחניכה שהמדריכה לא יודעת, והמדריכה מבררת. אך יש דברים שהם בסיס. ובחירת תנועת נוער שתואמת את אידיאליך להדרכה, זהו בסיס.)

 

בבקשה, תדעו מה לענות לחניכות שלכן, היו בטוחות בתשובות שלכן, ואף יותר - היו בטוחות בדרך שלכן!

 

מדריכות יקרות,

ביום שתבינו את דרככם ותעבירו אותה לחניכות, תקנו להן מסלול בטוח בכל נתיב שבו יפנו. יציבות זוהי עמדה בנפש שמלווה בכל תחום שבו פונים. לחנך להיות מכווני מטרה בכל תחום בחיים! ומכווני מטרה זאת אומרת שצריכים לדעת מה המטרה...

 

אני קוראת בזו לכל המדריכים והמדריכות בתנועת הקודש הזו, אנא, בידקו מה אתם עושים פה. תהיו בטוחים בעצמכם. תבטחו בד'. יש לנו במה להתגאות, אנחנו עובדים את ד' במציאות שלמה יותר! בקדושה יותר!

 

בכל דרך יש קשיים אך הם רק סוללים את הדרך בצורה בטוחה יותר. התאמתו מול הקשיים בבירור הדרך, וד' יהיה בעזרכם.

 

אשריכם ישראל.

בצפייה לבניין אריאל,

אביה.

 

דרג את הכתבהדירוג כתבה לעניות דעתי הקובעת / אריאל קדימה ליותר!: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
9 מדרגים
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. אליסף (כ"א סיון ה'תשע''ב 23:33)

עוד בגיליון סיוון תשע"ג

עבור לתוכן העמוד