מערך כוחה של התקשורת (פעולה ראשונה)

מערך כוחה של התקשורת (פעולה ראשונה)
נושא: תרבות ופנאי
תת נושא: תרבות, אינטרנט
קטגוריה: פעולה
גיל: נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות-: עמוקה
התקשורת כלי להעברת מידי ולעיצוב דעת קהל- זה טוב או רע?
פעולה על כוחה של התקשורת, פעולה ראשונה מתוך מערך.
מתאים ל: יום חול

 

 

עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:

אל תסתכל בקנקן (פעולה)

היו יוצרים!(פעולה)

 

 

זוהי פעולה ראשונה מתוך מערך-

לפעולה שניה- גולשים ברשת

לפעולה שלישית- בונים תקשורת חיובית

 

 

רקע:

התקשורת נועדה ליצור חיבור בין אנשים שונים- אם ע"י קשר ישיר ביניהם, ואם ע"י מסירת מידע לכל חלקי האוכלוסיה. מטרת התקשורת היא א"כ להיות כלי למסירת מידע בנושאים שונים.

לתקשורת יש כוח והשפעה גדולים על תהליכים שקורים בעולם. התקשורת יכולה להעלות לסדר היום נושאים שונים וליצור דעת קהל סביבם. אנשים ניזונים ממה שהם שומעים בתקשורת, ולכן במקרים רבים אנשים מתיחסים למה שהם שומעים בכלי התקשורת כאמת מוחלטת.

אם נגייס את כלי התקשורת ונעשה בהם שימוש חיובי- כמו העברת ערכים ותורה, דיבור נקי, אחדות, עומק ועוד - השפעת התקשורת תהיה חיובית ומקדמת.

כיוון שכך, מתוך הבנה של כוחה של התקשורת אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי להשתמש בה בצורה חיובית על-מנת להרבות טוב ובעולם וליצור מהפכה של קודש.

 

  • החניכים יבררו למה נועדה תקשורת ההמונים.
  • החניכים יבינו שלתקשורת השפעה מכריעה על האדם הפרטי ועל דעת הקהל.
  • החניכים יבינו שיש לרתום את התקשורת לכיוונים חיוביים ולהשתמש בה בצורה שתקדם את העולם.
  •  

     

    • שני דליים
    • שני כדורים

    • שלב א' – על אי בודד
    • שלב ב'- כוחה של התקשורת
    • שלב ג' – התקשורת היא כלי.

    על אי בודד

    בתחילה נספר לחניכים מקרה הממחיש את חשיבותה של התקשורת:

    דמיינו לעצמכם שארע לכם המעשה הבא:

    לאחר שהגשמתם את חלומכם ורכשתם מטוס פרטי המצטרף אל רישיון הטיסה שהוצאתם, יצאתם לטיסה סביב עולם. לאחר הצטיידות במספר מכלי דלק רזרביים, בחרתם לטוס דרומה ולהמשיך מעל ים סוף אל האוקיאנוס ההודי. אי שם מעל האוקיאנוס גרמה תקלה טכנית למטוס להתחיל לאבד גובה. בעיניים כלות אתם רואים כיצד הים הולך וקרב אליכם בתאוצת כוח הכובד. מחוסר ברירה אתם מחליטים לנטוש את המטוס ולצנוח אל הים בעזרת כסא המפלט. אתם מרימים את הידית המתאימה ומזנקים אל האויר, מותירים את המטוס הממשיך לצלול אל הים. לשמחתכם הרבה אתם מבחינים באי הנמצא מתחתכם. אתם מנסים לכוון את חופת המצנח לכיוון האי, ואכן אתם מצליחים להגיע לים במרחק של מספר דקות שחיה מהאי.

    בשחיה מאומצת הגעתם אל האי. לאחר מנוחה קצרה על החוף יצאתם לסיור באי. למזלכם האי משופע בצמחיה ובעצי פרי, לחוסר מזלכם, אתם כנראה בני האנוש הראשונים שנחתו על האי הזה. אם קראתם פעם על רובינסון קרוזו אתם וודאי חושבים לעצמכם – הנה אני רובינסון קרוזו על האי, אבל איך אוכל לצאת מכאן? גם אם הפלאפון שהיה בכיסכם לא נהרס ממי הים, במרחק בו אתם נמצאים ממקום היישוב הקרוב, אין לכם סיכוי לדבר עם אף אחד.

    לאחר כמה ימי תסכול אתם מבינים שעליכם להסתדר באי , ולאחר כמה ימים נוספים אתם גם מגלים שזה אכן אפשרי. אתם לומדים להדליק אש בעזרת הפלסטיק השקוף שפרקתם מהפלאפון, אתם לומדים לשייף כלים מעץ בעזרת האולר שבמקרה נכנס לכיסכם לפני הטיסה הגורלית. התקנתם לעצמכם מקום לינה בתוך ענפי אחד העצים, והתחלתם גם בניסיונות דיג בעזרך חכה שאלתרתם. ההכרח להתאמץ להסתדר בתנאי השדה שנכפו עליכם יחד עם היצירתיות שבאלתור, מפיגים במידת מה את בעיית הבדידות שלכם, אך ככל שעובר הזמן אתם מבינים שזו הבעיה הגדולה ביותר במצב אליו נקלעתם.

    אתם מחשבים כל מיני חשבונות ומתכננים כל מיני תכניות כיצד תוכלו לצאת מהאי. אך מכל מה שעולה בדעתכם הדברים המעשיים היחידים הם הדלקת אש בלילות ואלתור דגל אותו תניפו כמה שיותר גבוה, בנקודה הגבוהה ביותר באי.

    כך עוברת עליכם תקופה של כחמש שנים. אתם מצליחים לחשב את התאריכים ואת ימות השבוע בעזרת לוחות שנה אותם חרטתם על סלעי האי. והנה יום אחד , חמש שנים, ארבעה חודשים ושנים עשר יום מיום הגעתכם אל האי, לנגד עיניכם הנפקחות בתדהמה מתקרבת אנייה אל האי. אתם מנופפים בידכם בפראות וצועקים בקול הכי חזק שאתם מצליחים להפיק מגרונכם. לא בטוח אם משהו על האנייה ראה או שמע אתכם, אך האנייה אכן עוגנת ליד האי וסירה קטנה עוזבת אותה ומפליגה אל האי.

    כשהסירה מגיעה אל החוף אתם פוגשים עליה קבוצה של ארבעה חוקרים דוברי אנגלית. לאחר שהם נרגעים מהתדהמה שאוחזת בהם למראה ה"אדם הקדמון" שמצאו באי, ולאחר שאתם מבינים כי למרבה מזלכם אניית המחקר הזו כוונה דווקא לאי "שלכם", אתם עולים על הסירה לכיוון העולם החופשי.

    עתה נשאל את החניכים:

    לאחר שתענו על כל שאלות המצילים שלכם בוודאי יהיו לכם גם כמה שאלות לשאול אותם. מה תשאלו אותם?

    הערה: אחת השאלות שמטרידה מאד אדם שהיה מנותק תקופה ארוכה מהעולם היא מה קרה עם בני משפחתו וחבריו. על שאלה זו לא יוכלו אנשי אניית המחקר לענות, אך הם כן יוכלו לענות על שאלה אחרת המטרידה לא הרבה פחות:

    -מה קרה בינתיים בעולם ? מה היו ה"חדשות" בשנים האחרונות.

    נכוון את החניכים להגיע לכך שלרוב האנשים היה חשוב לשמוע זאת. לאחר מכן נפתח דיון:

    • מדוע חשוב לאנשים רבים לדעת "מה קורה בעולם"?
    • אלו סוגים של מידע חדשותי, מעניינים אותנו? איזה חסרי ערך לגבינו?
    • אלו אמצעים מספקים לנו מענה על הצורך הזה?
    • האם אמצעי התקשורת מספקים לנו צרכים נוספים?

    נסכם: הידיעה על מה שקורה בעולם, גורמת לנו להרגיש מחוברים אל מקומות נוספים. היא גורמת לנו להרגיש שותפות במה שקורה. מסיבה זו אנו מתעניינים יותר בחדשות מסוג מסוים ופחות בחדשות מסוג אחר: ישנם תחומים שאנו יותר מרגישים שייכות אליהם, ואחרים שאנו חשים שאין לנו שום קשר אליהם. נוכל לומר שהידיעה "מה קורה בעולם" מספקת לנו תחושה של קשר.

     

    אמצעי התקשורת ההמונית : עיתונים, רדיו, טלויזיה ואתרי חדשות באנטרנט מיידעים אותנו מה קורה בעולם הרחב, בכך הם גורמים למודעות, אך לא רק למודעות. המודעות לעניינים שונים גורמת לאנשים רבים לפעול ולעשות. לתקשורת יש יכולת מכריעה להניע מאבקים ציבוריים ולגרום להתגייסותם של אנשים פרטיים לטובת מטרות כלליות שונות וחשובות.

    אמצעי התקשורת לא מסתפקים בכך. הם גם "דואגים" למילוי הזמן הפנוי שלנו, לשם כך הם מספקים לנו מוצרי תרבות שונים: מוסיקה, שירים, הצגות, סרטים, סיפורים, מידע על מקומות בילוי ועוד. בכך הם מספקים צורך אחר של אנשים רבים – הצורך למלא זמן פנוי. יש צורך חשוב לדון גם בסוגיית "תרבות הפנאי" ויחסנו אליה, אך זאת נעשה בהזדמנות אחרת.

     

    הערה: יתכן שיהיו חניכים שיטענו שאותם לא מעניין מה קורה בעולם. וודאי שישנם גם אנשים כאלו, אך רוב הציבור כן חש רצון "לדעת מה קורה". המקור של הרצון הזה אינו דווקא רצון שלילי, כפי שאמרנו למעלה, אלא הוא קשור בתחושה של האדם שהוא חלק ממשהו כללי ובשאיפה של האדם לתיקון לא רק של עצמו אלא של העולם כולו.

     

     

    כוחה של התקשורת

    עתה נשחק עם החניכים את המשחק "מאפיה".

    הוראות המשחק

    הכנה

    1. יושבים במעגל.
    2. כולם מורידים ראש ועוצמים עיניים. המנחה עובר במעגל ונוגע בכל משתתף : נגיעה אחת – אזרח. 2 נגיעות – "מאפיונר". 3 נגיעות – מלך. מספר ה"מאפיונרים" צריך להיות קטן ממספר האזרחים בצורה משמעותית.
    3. המנחה קורא למלך להתעורר ול"מאפיונרים" להרים יד. המלך רואה מי הם ה"מאפיונרים" אך הם לא רואים אותו.
    4. המלך מוריד את הראש, והמנחה עובר לשלב הבא: לילה.

     

    לילה -

    1. כולם מורידים את הראש.
    2. המנחה קורא ל"מאפיונרים" להתעורר ולבחור את מי הם רוצחים. הבחירה נעשית בשקט על ידי תנועות ידיים.

    יום-

    1. כולם מרימים ראש.
    2. המנחה מודיע לקבוצה מי "נרצח" בלילה ומה היה תפקידו (אזרח/ מלך). הנרצחיוצא מהמשחק – יושב במעגל וצופה בהתרחשות בשקט (הוא לא צריך להוריד ראש בלילה... אז הוא רואה את כל ההתרחשויות(.
    3. המשתתפים מנסים לזהות מי ה"מאפיונרים". כל מי שרוצה להאשים מישהו אחר שהוא "מאפיונר", מוזמן לטעון מדוע הוא חושב כך. המנחה דואג שכל מי שרוצה יקבל זכות דיבור. המלך מנסה לסייע לאזרחים ולשכנע אותם להאשים את ה"מאפיונרים" אך אסור לו לחשוף את עובדת היותו מלך.
    4. כששלב הדיונים מוצה, והמנחה מקיים הצבעה. הוא אומר מי הם החשודים (על פי מה שנאמר בדיונים), ומתקיימת הצבעה – איזה מהחשודים להעמיד לדין. החשוד שקיבל את מירב הקולות עומד לדין, ורשאי לשאת נאום הגנה. אחרי נאום ההגנה מתקיימת הצבעה נוספת – האם "להוציא להורג" את החשוד. אם הרוב הצביע בעד, החשוד יוצא מהמשחק (כמו משתתף ש"נרצח") והמנחה מודיע למשתתפים מה היה תפקידו.
    5. אם המלך נרצח המנחה מכריז על כך שהנרצח היה המלך.

    המשחק ממשיך מיום לילה וחוזר חלילה, עד שמספר האזרחים שנותרו שווה למספר חברי המאפיה (ואז המאפיה ניצחה), או עד שכל "המאפיונרים" הוצאו להורג (ניצחון לאזרחים(.

     

    נשאל:

    • מי ניהל את המשחק כלפי חוץ?
    • מי ניהל את המשחק באמת? אצל מי היו מוקדי הכוח המרכזיים במשחק?
    • כיצד זה קשור לתקשורת?

    נסכם:

    אמת שהיו במשחק מנחה ומלך שידעו מי הם ה"מאפיונרים", אך ניהול המשחק באמת היה בידי ה"מאפיונרים", הם החליטו מי יצא מהמשחק באופן מיידי. הם גם יכלו לרצוח- להוציא מן המשחק את האזרחים שחשדו בהם ואפילו את המלך.

    במידה מסוימת התקשורת דומה ל"מאפיה", היא מנהלת את העניינים מתחת לפני השטח. אנשיה לא מחליטים מה יקרה, אך יש להם כוח רב בעצוב דעת הקהל ובהובלת מאבקים ציבוריים.

    כוחה של התקשורת בעיצוב דעת הקהל נובע משתי נקודות: האחת: אנשי התקשורת בוחרים על מה לדבר, אלו עניינים לסקר, ובמה לידע את הציבור. בכך הם קובעים אלו עניינים יעסיקו את הציבור ואלו עניינים הציבור כלל לא ידע עליהם.

    היכולת השנייה היא לבחור באיזה אופן להציג את הדברים אותם בוחרים לסקר. לאיש התקשורת מרחב בחירה גדול בשאלה כיצד להציג את הדברים אותם הוא מסקר. למרחב זה הוא מכניס את השקפותיו.

    נשאל:

    • באלו עניינים הרבתה התקשורת לעסוק בתקופה האחרונה?
    • אלו עניינים חשובים לא זכו להתייחסות?
    • אלו תוצאות מעשיות אירעו כתוצאה מהתגייסות התקשורת לקידום נושאים מסוימים?

    אחת הדוגמאות החזקות ביותר המראה את כוחה של התקשורת, היא פרשיית גלעד שליט. התגייסותם הברורה של אמצעי התקשורת לקידום ההסכם לשחרורו תמורת שחרור מחבלים, הביאה לשחרורו באופן זה. ההפגנות ואוהלי המחאה למען שחרורו סוקרו באופן נרחב ביותר. כותרות העיתונים עסקו בגלעד שליט שוב ושוב. בראיונות רבים עם שרי ממשלה העלה העניין ע"י הכתבים. כל אלו הפעילו לחץ כבד על מקבלי ההחלטות בדרג המדיני וגרמו להם להגיע להסכם עם החמס.

    מה היה קורה לו הייתה התקשורת מתגייסת באופן דומה למען שחרורו של יהונתן פולארד? למרבה הצער נוכל רק לשער את התשובה.

    להדגמת כוחה של התקשורת בעיצוב דעת הקהל נקרא את הקטע הבא (לקוח מאתר חברים מקשיבים):

     

    מנחה החדשות: "נעבור לנושא הבא. כפרים רבים באזור הנגב, סובלים מזה שנים מהתעלמות והזנחה של כל משרדי הממשלה. אליך, יוסי, כתבנו בדרום".

    יוסי: "כפי שאמרת, חיים, מדהים להיווכח, שבישראל של שנות האלפיים אזרחים צריכים לסחוב מים מהמעיין אל מעלה הגבעה בה הם גרים, משום שהמדינה אינה מכירה ביישוב שלהם, ואינה סוללת כביש גישה ליישוב. אין חיבור לתשתיות, ולכן התושבים צריכים לספק לעצמם מים, ולהפעיל גנרטור פרטי, כי חברת החשמל לא חיברה אותם. כך למשל בכפר עוג'א, כפר בו גרים כחמישים משפחות מהשבט הבדואי "חמאסין", פגשנו את דאוד, ושוחחנו עמו. נראה את הכתבה שהכנו בעניין".

    כתבה: "שלום דאוד. כמה שנים אתם גרים פה?

    משהו... כמו עשר שנים.

    ומים? חשמל? יש לכם?

    לא. שום דבר.

    איך אתה מסביר את ההזנחה הזאת?

    וואללה, אלה במשרדים של הממשלה כל הזמן אומרים אתם לא חוקיים אתם, לכו תגורו ברהט, אבל תראה, ליהודים פה כל הכפרים שלהם, כל הקיבוצים, יש הכל, לא חסר שום דבר, למה לנו אין מים, למה? אלה תמיד דופקים את הבדואים".

    מנחה: "שלום לך, מר דניאל אברהמי, ראש המחלקה לכפרים לא מוכרים במשרד השיכון".

    מר אברהמי: "שלום".

    מנחה: "ראית עמנו את המראות הקשים בכתבה. האם ניתן להסביר מדוע משרד השיכון אינו דואג לתשתיות מינימליות לכפרים הבדואים בנגב?"

    מר אברהמי: "ברצוני להבהיר לך ולצופים: הכפר עוג'א, שהוצג בכתבה, וכן שאר הכפרים הבלתי מוכרים באזור הנגב, הם כפרים לא חוקיים, אשר חלקם נבנו ללא אישור על אדמות מדינה, וחלקם על אדמות פרטיות. לא ייתכן שכל אחד יבנה היכן שהוא רוצה ללא אישור מהגורמים..."

    מנחה: "סליחה, היכן הבדואים אמורים לחיות, באוויר? איזו התנהלות זו? אם הכפרים עדיין לא מאושרים, זו בעיה שמשרד השיכון צריך לטפל בה בהקדם, ולא לזרוק את הבעיה על האזרח חסר הבית!"

    מר אברהמי: "אנחנו הצענו להם מעבר מסודר לישובים חוקיים, אך לצערי..."

    מנחה: "מי בכלל קבע שמדובר ביישובים לא חוקיים? אני מודה לך מר אברהמי. ושלום לפרשננו המשפטי משה בר דרומא".

    פרשננו: "שלום חיים".

    מנחה: "מהי העמדה המשפטית ביחס לכפרים המוזנחים על ידי הרשויות?"

    פרשננו: "שמעתי את דברי מר אברהמי, שדיבר על 'כפרים לא חוקיים'. חשוב שיהיה ברור: העובדה שבמשרד השיכון קיימת בירוקרטיה, ולא מסיימים את הנהלים החוקיים בקצב הדרוש, לא מאפשרת למנוע מאזרחים את זכויות היסוד שלהם. ברצוני לצטט את פסיקת שופט בג"ץ, מיכאל חושי, הרלוונטית לעניין, מתיק 'ג'אבר נגד ממשלת ישראל' בה נאמר: 'על הרשויות לזכור כי משעה שנחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אין בידיהן שיקול דעת אם לספק את צרכי הקיום של התושבים אם לאו. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו מנחה אותנו רק בשב ואל תעשה, אלא כולל גם הנחיות של קום ועשה. אין לך פגיעה קשה יותר בכבוד האדם, משלילת זכותו לגור במקום בו הוא חפץ, תוך סיפוק צרכי חייו אשר בלעדיהן לא ייכונו חיי אנוש ומשפחתו עלי אדמות בעידן מתקדם כעידננו. וכלשון הכתוב: חביב אדם שנברא בצלם'. ההתנערות של משרדי הממשלה מאחריותם היא מבישה, ואני תקווה שמישהו ירים את הכפפה ויפנה לבג"ץ כדי לאכוף על הרשויות את חובתן הבסיסית".

    מנחה: "כן, כולנו תקווה. תודה לך פרשננו המשפטי, משה בר דרומא".

    פרשננו: "תודה חיים".

    מנחה: "נעבור לנושא הבא. ברחבי יש"ע קיימים כבר למעלה ממאה מאחזים בלתי חוקיים, והרשויות? מתעלמות מהבעיה העולה ותופחת לנגד עינינו. כתבנו בשטחים, יובל, הכין כתבה על העניין".

    כתבה: "כאן, באזור בנימין, אשר נקרא בפי רבים 'ארץ המאחזים', לא שמעו על החוק. מאחזים נבנים כל שני וחמישי ללא אישורים, תוך העלמת עין של כל הגורמים שהיו אמורים להתמודד עם התופעה. המאחז שכעת אנו רואים הוא המאחז 'רקם', שהוא אחד המאחזים הותיקים באזור, וחיים בו כחמישים משפחות במבני קבע. שוחחנו עם מזכיר המאחז.

    שלום דויד, כמה שנים אתם גרים פה?

    בערך עשר שנים.

    ואישור חוקי להתיישב פה, יש לכם?

    טרם הוסדרו כל האישורים הדרושים, אולם היישוב קיבל תמיכה וסיוע מכל משרדי הממשלה, כולל גורמי הצבא, בכל השלבים, עד השנה האחרונה בה החלו כל הגופים להתנער מההתחייבויות שלהם כלפינו. אני רוצה להזכיר שעלינו לפה בברכתו של ראש הממשלה, שאני מאחל לו רפואה שלמה, שקרא לי למשרדו לפני כעשר שנים ואמר לי: למה רקם ריקה?

    ואיך אתה מסביר את זה שבמשך עשר שנים שאתם גרים פה באופן בלתי חוקי, ולא פינו אתכם? מה עם הציות לחוק?

    צריך שיהיה ברור: לא נטלנו את הקרקע מאף אחד, אלא קנינו אותה כדין מהבעלים, ובידינו האישורים המוכיחים זאת. הניסיונות לגרש אותנו מכאן בשל עיכובים בירוקרטיים, לא נובעים מדאגה לשלטון החוק אלא ממניעים פוליטיים של השמאל הקיצוני".

    מנחה: "שלום לך חברת הכנסת זיוה גאון".

    זיוה: "שלום חיים".

    מנחה: "איך את מסבירה את התופעה? במדינת ישראל באזור שלם החוק אינו נוכח בכלל!"

    זיוה: "אתה צודק מאד, חיים. מדובר פשוט בצפצוף ארוך ומתמשך על עצם הריבונות של מדינת ישראל. אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה וקראתי לו לטפל בתופעה לפני שיהיה מאוחר. לצערי הגורמים מתמהמהים, ובינתיים קמה לה שם מדינה בתוך מדינה, שם אין חוק, אין משפט, אין אכיפה, ואין בג"ץ. אני אומרת כל הזמן שללא שמירה על שלטון החוק – לא תהיה לנו מדינה. עלינו לזכור שמדובר בגורמים העוינים את הדמוקרטיה, את זכויות האדם ואת שלטון החוק".

    מנחה: "תודה לך, חברת הכנסת זיוה גאון. ושלום לך פרשננו המשפטי משה בר דרומא".

    פרשננו: "שלום חיים".

    מנחה: "מהי העמדה המשפטית לגבי המאחזים הבלתי חוקיים?"

    פרשננו: "שמעתי את דברי המתנחל שהובא בכתבה, שטען שהם זוכים לגיבוי ממשרדי הממשלה, ואני רוצה שיהיה ברור: העובדה הזאת, שגורמי שלטון נותנים יד ומחפים על עבירות הבנייה הבלתי חוקית של המתנחלים, היא ההופכת את העבירות הללו לחמורות שבעתיים. כאשר הגורמים האמורים לשמור על החוק ולאכוף אותו, הם אלו שנותנים יד לעבריינים – זהו סופו של שלטון החוק. ברצוני לצטט את פסיקת שופט בג"ץ, אליהו פרובוקצ'יה, הרלוונטית לעניין, מהתיק 'מצפה גלעד נגד ממשלת ישראל', בה נאמר: 'שמירה על שלטון החוק, היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, ובלעדיה – לא תיכון. מדינה אשר לא תאכוף את חוקיה, ותאפשר בניה פרועה לכל מאן דבעי בכל אתר אשר יחפוץ, תהפוך עד מהרה לג'ונגל ותאבד את זכות קיומה'. ברור לכל שהדברים יפים גם לנושא שלפנינו. אני תקווה שמישהו ירים את הכפפה ויפנה לבג"ץ כדי להניע את גורמי אכיפת החוק לבצע את חובתם".

    מנחה: "כן, כולנו תקווה. תודה לך פרשננו המשפטי, משה בר דרומא".

    פרשננו: "תודה חיים".

     

    נסכם: אנשי התקשורת לא רק קובעים על מה לדבר ועל מה לא, הם גם קובעים כיצד להציג את הדברים, אותם הם בוחרים לסקר. את מה להציג באור חיובי ואת מה להציג באור שלילי.

    כשאנו קוראים את הכתבה הזו אנו מחייכים למראה השקיפות שבהטייה. במציאות כתבות רבות מוטות ומקדמות אג'נדה מסוימת, אך הן עושות זאת בצורה יותר מתוחכמת ופחות שקופה. דווקא החכמה לקדם עמדה מסוימת באופן פחות שקוף יוצרת השפעה רבה יותר. מי שצורך תקשורת – מושפע ממנה. יש מושפעים יותר ויש מושפעים פחות, אבל ככלל התקשורת משפיעה!

     

     

     

    התקשורת היא כלי

    בשלב זה, נשחק עם החניכים משחק קליעה למטרה . נחלק את השבט לשתי קבוצות שיתחרו ביניהן. כל חניך בתורו משליך כדור לתוך דלי. חניך שהצליח לקלוע את הכדור לתוך הדלי מזכה את קבוצתו בנקודה, אך חניך שהחטיא, גורם להפחתת נקודה מסך הנקודות של הקבוצה. הקבוצה המנצחת היא זו שצברה את מירב הנקודות.

    אפשר לחלק פרס לקבוצה המנצחת.

    לאחר המשחק נשאל:

    • האם הכדור עזר או הפריע לכם לצבור נקודות?
    • במה הכדור במשחק דומה לתקשורת?
    • האם התקשורת היא חיובית או שלילית?

    הכדור במשק היווה כלי. בעזרת הכלי הזה ניתן היה לנצח וניתן היה להפסיד. השאלה היא מה עושים עם הכלי?

    גם התקשורת כך. כשבוחנים את אמצעי התקשורת קל מאד לומר – "התקשורת שלילית". אך זה אינו מדויק – האנשים שמנהלים היום את אמצעי התקשורת מכוונים את הכוח הרב שניתן בידיהם לאפיקים שליליים. אבל התקשורת היא בסך הכול כלי, כלי בעל כוח רב. את הכלי הזה ניתן גם לנצל לקידום ערכים חיוביים, להוספת אור במציאות. בפעולה השלישית במערך נדבר על השאלה כיצד עושים זאת, כיצד הופכים את הכלי בעל העוצמה הזו למכשיר המקדם עניינים חיוביים.

     

     

     

     

     

     

    תיוג: אינטרנט, אנטרנט, רדיו, טלוויזיה, תקשורת, תיקשורת, תשקורת, עיתון, עיתונות, עתונות, כח התקשורת, כוח התקשורת, כוחה של התקשורת, הכוח שיש לתקשורת, תקשורת חיובית, תקשורת שלילית, האם התקשורת שלילית, התקשורת ככלי, להשתמש נכון בתקשורת, התקשורת היא כלי לתוכן שנכניס בתוכה, להשתמש בתקשורת לדברים חיוביים, ליצור תקשורת חיובית.

     

    דרג את הכתבהדירוג כתבה מערך כוחה של התקשורת (פעולה ראשונה): 4 כוכבים
    כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
    4 מדרגים
    הדפסשלח לחברהוסף תגובההוסף תיוג משלך
    אתר נגיש
    עבור לתוכן העמוד