עשרה בטבת (דף לימוד)

עשרה בטבת (דף לימוד)
נושא: ארץ ישראל, בית המקדש, במעגל השנה
תת נושא: חורבן הבית, ירושלים, עשרה בטבת / שואה
קטגוריה: פעולה, חומרי העשרה
גיל: גלעד-הראל (ג-ה), נווה-נחלה (ו-ח), חב"ב (ט ומעלה)
רמת פעילות-: עמוקה
דף לימוד על המצור והאירועים שקרו בעשרה בטבת.

מתאים ל: שבת, יום חול

 

 

עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:

טקס עשרה בטבת

עשרה בטבת- את מי זה מעניין?

 

 

מדריכים יקרים!

דף הלימוד עוסק בארבעה אירועים שונים אותם אנו מציינים בעשרה בטבת,

קראו את הדף ובחרו מתוכו את האירועים והמקורות המתאימים לחניכים שלכם.

אין צורך להביא את כל המקורות...

קראו, חשבו ובחרו את המקורות אותם תביאו לחניכים.

 

 

  • תחילת המצור:

בימי בית ראשון עלו נבוכדנאצר, מלך בבל, וצבאו על ירושלים ופתחו במצור לכיבוש העיר.

במשך כשלוש שנים היתה ירושלים נתונה במצור, תושביה סבלו רעב וצמא ורבים מתו כתוצאה מהמצור.

העיר הלכה ונחלשה עד שלבסוף נפרצו החומות, נכבשה העיר וחרב המקדש.

 

על פתיחת המצור אנו קוראים בספר מלכים:

וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלַ‍ִם

וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיבב וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּג בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק

הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץד וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר

עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָהה וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ

וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיוו וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ מִשְׁפָּטז וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ

לְעֵינָיו וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל   

(מלכים ב' כה)

 

 

  • כיוון שיום עשרה בטבת היה יום תחילת הפורענות, נקבע יום זה ליום צום לדורות.

על מטרת הצום מסביר הרמב"ם:

"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי תשובה,

ויהיה זה למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם לנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר: את עוונם ואת עוון אבותם".

(רמב"ם הלכות תענית)

 

  •  בנוסף לצער על חורבן הבית, האבלות היא על המעשים שגרמו לחורבן,

המעשים הללו מפורטים בספרי הנביאים, כפי שמתואר בספר התודעה:

דורות רבים מעשרים ואחד הדורות שישבו בארץ בפעם הראשונה, לא שמרו על כל חקות ה` ואת משפטיו לא עשו,

ויטמאו אותה בגילולי עבודה זרה, ויעזבו את ה` ויעבדו לבעל ולעשתרות, ויעזבו את בית ה` אלקי אבותיהם

ויעבדו את האשרים ואת העצבים ויהי קצף על יהודה וירושלים באשמתם זאת. וישלח בהם נביאים להשיבם אל ה`,

ויעידו בם, ולא האזינו:

 

 

  • תורת החסידות מסבירה שזהו צום חמור במיוחד כיוון שאז הכול התחיל.

חורבן המקדש התחיל כבר אז. אבל למה, בעצם? הרי בעשרה בטבת בסך הכול הקיפו את החומות? מה כל-כך חמור בזה?

הרבי מליובאוויטש מסביר שלמעשה, כאשר הוטל מצור על ירושלים, היה ניתן עדיין לתקן;

לחזור בתשובה ולהפוך את הקערה על פיה. בדיוק כמו בסיפור המגילה, היהודים התחרטו ממעשיהם הרעים

ואכן המן נתלה על העץ וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר.

אנו מתאבלים בעשרה בטבת כי לא השכלנו להתייחס לאותם סימנים מקדימים,

לא ידענו להבחין בהתרעות שדפקו על דלתותינו.

(שושי גרינברג, אתר בית חב"ד)

 

נקודה למחשבה:
כאשר אנחנו מקבלים רמזים לכך שההתנהגות שלנו איננה טובה, האם אנחנו מתעשתים ומתקנים את מעשינו?

 

  • תרגום התורה ליוונית:

בשמיני בטבת הושיב תלמי 70 מחכמי ישראל וציווה עליהם לתרגם את התורה לשפה היוונית,

על יום זה נאמר שהיה יום קשה לישראל כיום שנעשה בו חטא העגל.

"תניא, מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושניים זקנים והכניסם בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם על מה כנסם,

ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה

והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו:

"אלהים ברא בראשית" (בראשית א,א),

"אעשה אדם בצלם ובדמות" (שם א,כו),

"ויכל ביום השישי וישבות ביום השביעי" (שם ב,ב)...

וכתבו לו "את צעירת הרגליים" ולא כתבו לו "את הארנבת" (ויקרא יא,ו) מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה (ביוונית לגיס)

שלא יאמר "שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה".

(תלמוד בבלי, מגילה, ט')

 

תרגום התורה לשפה היוונית נעשה על מנת שהגויים יוכלו ללמוד ולמצוא דברים שבעזרתם יוכלו ללעוג ולהקניט את העם היהודי.

כל אחד מהזקנים הצטווה לתרגם את התורה בצורה מדויקת, תלמי הושיב כל אחד בנפרד על מנת שלא יוכלו לתאם ביניהם

עריכת שינויים. כיוון שהזקנים חששו מהבנה מוטעית של התורה הם ערכו בכל זאת מספר שינויים ובכך הסתכנו בעונש מוות,

על פי המסופר בגמרא נעשה נס וכולם שינו את המילים בצורה זהה כך שתלמי לא גילה זאת.

 

על תרגום התורה ליונית נאמר במסכת סופרים:

"מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי את התורה ליונית, והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל,

שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צורכה". אי אפשר לתרגם את התורה תרגום אמיתי ומדויק, כי לשון הקודש מכילה

תכנים עמוקים פנימיים מעבר לפשט. התורה נדרשת בפרד"ס - פשט דרש רמז וסוד - הכל טמון במילים, בפסוקים ובאותיות,

ואי אפשר לתרגם עומקים אלו לשפה אחרת.

משמעות תרגום התורה ליוונית היא חנק התורה, השארת המסגרת החיצונית בלעדי התוכן...

התיקון של תרגום התורה ליוונית הוא ההתחדשות של החזרה ללשון הקודש, החזרה אל מקוריותה של התורה ולטהרתה,

ובכך לנקות את כל העיוותים שנגרמו על ידי התרגום. התרגום לא היה רק מצב רע כלפי חוץ, אלא הוא ביטא ירידה כללית בהופעת התורה,

והתיקון לכך הוא בחזרת התורה לטהרתה ולמקוריותה.

(הרב זלמן מלמד, אתר ישיבה)

 

נקודה למחשבה:

האם כשעלינו לבחור כיצד לנהוג אנו בודקים מה התורה עצמה אומרת או שרעיונות אוניברסאליים משפיעים על הבחירה שלנו?

האם אנחנו מכירים מספיק את פשט התורה, האם אנו מכירים את פרקי התנ"ך מהמקור כמו שהם?

 

  • מות עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה:

התשיעי בטבת הוא יום מותם של עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, ששימשו כמנהיגים בתקופת שיבת ציון, עם עליית גולי בבל.

עזרא ונחמיה עלו בשלבים שונים של החזרה לציון והנהיגו את העם, נחמיה פעל לחידוש וביצור חומות ירושלים ולשיקום העיר,

הוא ועזרא הסופר פעלו לשיפור המצב הרוחני של העם וחידוש הברית עם הקב"ה.

 

על עזרא אמרו חז"ל:

"ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלמלי קדמו משה". (סנהדרין כא, ב)

עזרא היה אחרון הנביאים, אחריו פסקה הנבואה מישראל. הנבואה נמשכה מימות משה רבינו, מאז הופיע דבר ה' ,

ישראל קשורים קשר של חיים עם ריבונו של עולם, קשר ישיר של הדרכה והוראה אלוקית נבואית, וכך הדברים נמשכים

לאורך כל ימי הנביאים עד עזרא.

(הרב זלמן מלמד, אתר ישיבה)

 

נקודה למחשבה:

עזרא ונחמיה הנהיגו את העם ברוחניות ובמעשיות, במה אנו מקדמים באופן מעשי ובאופן רוחני את היציאה מהגלות

ובנין בית המקדש השלישי?

 

  • יום הקדיש הכללי:

בשנת תשי"א קבעה הרבנות הראשית כי צום עשרה בטבת ישמש גם לציון יום הקדיש הכללי:

בתקופת השואה נרצחו כשישה מיליון יהודים. לרבים מהם אין יום פטירה ידוע ואף אין קרוב משפחה או שאר בשר

אשר יאמר עליהם קדיש. לכן, בשנת 1949 קבעה הרבנות הראשית לישראל את עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי"

לאלו אשר מקום ותאריך קבורתם לא נודע. יום זה, אשר נקבע לציון תחילת חורבן ירושלים, נקבע גם כיום זיכרון לחורבן יהדות אירופה.

(מתוך אתר "יד ושם")

 

נקודה לפיתוח:

חפשו באתר יד ושם (או באתרים אחרים) סיפור אישי ומידע אודות אחד מקורבנות השואה.

 

 

 

  • סיכום:

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים."‏

(זכריה ח' יט)

 

אמר הרב צבי יהודה קוק זצ''ל, שיש לתקן ביום זה שלושה עניינים אלו.

  1. לעומת המצור על ירושלים - לחזק את חומותיה ואת בניין הארץ ברוח ובחומר.
  2. לעומת מיתת עזרא, יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר.
  3. לעומת תרגום התורה ליוונית יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות
    הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.

(ציטוט מאת הרב אליעזר מלמד)

 

נקודה מעניינת- סיום שיפוץ חומות העיר העתיקה:

מעניין לציין, שבעשרה בטבת שנת תש"ל סיימה עיריית ירושלים לשפץ את חומות העיר העתיקה,

שנפגעו במהלך 19 שנות השלטון הירדני ובמהלך מלחמת ששת הימים.

 

 

שנזכה להגשמת נבואת זכריה ולבנין ירושלים, במהרה בימינו אמן!

 

 

 

 

 

 

תיוג: עשרה בטבת, י' טבת, י' בטבת, י טבת, המצור על ירושלים, המצור בעשרה בטבת, לימוד לעשרה בשבת, תחילת המצור על ירושלים, המצור על החומות, ירושלים, התיקון בעשרה בטבת, דף לימוד לעשרה בטבת, חורבן, האירועים שקרו בעשרה בטבת, מה היה בעשרה בטבת, יום הקדיש הכללי.

 

  דף לימוד להורדה
דרג את הכתבהדירוג כתבה עשרה בטבת (דף לימוד): 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
16 מדרגים
הדפסשלח לחברהוסף תגובההוסף תיוג משלך
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד