לא מוותרים על אף יהודי(פעולה)

לא מוותרים על אף יהודי(פעולה)
נושא: בית המקדש, עם ישראל
תת נושא: כלי המקדש, אחדות וערבות
קטגוריה: פעולה
גיל: נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות-: עמוקה
פעולה עוסקת בסממני הקטורת כמשל על חשיבות האחדות בעם ישראל.
מתאים ל: שבת, יום חול
 
 
עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:
 
 

  1. החניכות תלמדנה שלא ניתן להקטיר את הקטורת אם חסר אחד מסממניה.
  2. החניכות תלמדנה שבין י"א סממני הקטורת שריחם היה נעים הייתה גם החלבנה שריחה רע.
  3. החניכות תלמדנה כי הרעיון של אחדות סממני הקטורת מלמד אותנו על אחדות עם-ישראל.

 

  • אחת עשרה שקיות עם תבלינים:

זעתר, כורכום, כמון, ציפורן, רוזמרין, חוויאג', פפריקה, ריחן (בזיליקום), קינמון, אורגנו ואבקת שום.

(אפשר גם לשנות מהרשימה, חשוב שיהיה תבלין אחד עם ריח לא נעים בדומה לאבקת השום.)

  • כרטיסים עם שמות התבלינים.
  • קערה
  • כף

 

הכנות לפעולה: נחביא בסניף ו/או בסביבותיו את אחת-עשרה שקיות התבלינים, את שקית אבקת השום כדאי להחביא טוב במיוחד.

 

 

אי אפשר להחסיר אף סממן.

נחלק את החניכות לאחד-עשר צוותים

(בכל צוות - חניכה אחת, שתיים או יותר בהתאם לגודל השבט).

נחלק בין הצוותים את הכרטיסים ובהם שמות התבלינים שהחבאנו (כרטיס לכל צוות).

אם השבט קטן תוכלנה חלק מהחניכות לקבל יותר מכרטיס אחד.

אפשר לרשום על הכרטיס רמז היכן כדאי לחפש את התבלין הרשום.

כך כל צוות יתמקד בחיפוש השקית שלו.

נאמר להן כי ברחבי הסניף מסתתרות אחת-עשרה שקיות המכילות את התבלינים האלו.

מטרתו של כל צוות היא למצוא את שקית התבלין ששמו רשום בכרטיס שלה,

כמה שיותר מהר.

בזמן שהחניכות תעסוקנה בחיפושים, כדאי להתבונן כיצד הן מחפשות:

האם יש שיתוף פעולה בין הצוותים,

או שכל צוות דואג למצוא את השקית שלו ולא טורח ליידע צוותים אחרים אם מצא את השקיות שלהם.

נוכל להשתמש בכך, בדיון שנערוך אח"כ.

אם החניכות תבקשנה לוותר על חלק מהשקיות משום שתתייאשנה מהחיפושים,

נעמוד בתוקף על כך שאי אפשר להמשיך בפעולה עד שתמצאנה כל השקיות.

 

שאלות לדיון:

- מדוע הכנתי עבורכם דווקא אחד-עשר תבלינים?

גם בקטורת יש י"א סממנים.

- מדוע התעקשתי על כך שתמצאנה את כל התבלינים?

- האם היה נכון מצד צוות שמצא את התבלין שלו להפסיק את החיפושים?

- כיצד היה ראוי שינהג צוות שמוצא שקיק של צוות אחר?

 

נסכם:

בדומה למשחק שערכנו, גם את הקטורת לא היה ניתן להכין אם חסר היה אפילו סממן אחד.

מי שניסתה לעזור לחברותיה עזרה לנו לסיים את המשימה השבטית ולהמשיך הלאה.

כמו שלא היינו יכולים להתקדם בפעולה בלי למצוא את כל שקיות,

כך לא ניתן להכין את הקטורת אפילו אם חסר סממן אחד.

נבקש מהחניכות לחשוב:

- איזה רעיון טמון בכך שבכדי להכין את הקטורת לא ניתן לוותר על אף אחד מהסממנים?

אם החניכות לא תדענה אפשר לרמוז להן שרעיון דומה הן מכירות בוודאי מארבעת המינים בסוכות.

- כיצד משפיע כל אחד מהסממנים על תערובת הקטורת?

- מה אנו יכולים ללמוד מכך על חשיבותם של חלקים שונים בעם-ישראל?

 

נסכם:

סממני הקטורת מלמדים אותנו על הצורך באחדות עם-ישראל.

גם עם-ישראל מורכב מקבוצות שונות, בדומה לקטורת המורכבת מסממנים שונים.

כמו שכדי להכין את הקטורת צריך להדק את כל הסממנים יחדיו,

כך גם כדי לקרב את עם-ישראל לאביהם שבשמיים צריך שיהיו מאוחדים.

לכל סממן מסממני הקטורת, ריח ייחודי,

כך הוא משביח את ריח הקטורת ועושה אותו להיות מה שהוא. אילו אחד הסממנים היה חסר,

גם ריחה של הקטורת היה חסר. בדומה לכך,

כאשר עם ישראל מתאחד כל קבוצה וחלק שבו, משביחים אותו והופכים אותו להיות מה שהוא.

 

 

בשביל מה צריך את החלבנה?

נעביר את שקיות התבלינים בין החניכות ונבקש מהן להריח.

נשאל אותן מה דעתן על ריחו של כל אחד מהם.

סביר להניח שכולן לא תתלהבנה מריחה של אבקת השום.

עכשיו נפנה לערבוב התבלינים: נבקש מהחניכות לערבב את התבלינים בקערה.

נשאל:

- איך הריח עכשיו?

- מה קרה לריחה הלא נעים של אבקת השום?

- האם אתן יודעות מה היה ריחם של סימני הקטורת?

אם החניכות לא יודעות, נספר להן :

הקטורת הייתה מורכבת מאחד –עשר הסממנים שהזכרנו בפעולה הקודמת.

ריחה היה נעים משום שכמעט לכל הסממנים מהם הכינו אותה היה ריח נעים.

יוצאת דופן הייתה החלבנה שריחה היה רע.

- האם לא כדאי היה לוותר במשחק שערכנו על אבקת השום, ובקטורת על החלבנה?

 

 

 לא מוותרים על אף יהודי!

בתור תשובה לשאלה שעוררנו נספר את הסיפור הבא:

בחוץ זרחה שמש נעימה. אף ענן לא נראה באופק.

הילדים הצעירים שיחקו בהנאה. בחורף שעבר הניסו אותם הרוחות והגשמים לבתיהם.

גם בימי ההפוגה שבין הגשמים שרר בחוץ קור מקפיא, כזה הוא החורף בירושלים.

אבל השנה זה אחרת.

הילדים הצעירים אולי לא היו שמים את ליבם לכך שהקיץ טרם פינה את מקומו לחורף,

אך משיחותיהם של המבוגרים יכולים היו להבין כי הבצורת מדאיגה אותם.

חודש חשוון חלף עבר לו, כך גם כסליו ורובו של טבת, וגשמים – אין!

בימנו אנו, מצקצקים האנשים בלשונם ואומרים: "איזו צרה החורף לא מגיע.

אך באמת אינם כה מודאגים:

אין הם חוששים כי פתיחת הברז לא תלווה בזרם מים עליז.

גם אינם חוששים כי הלחם ייעדר מהמדפים במכולת. במצב הכי גרוע,

 ייבאו מים מטורקיה, קמח מאמריקה ומלפפונים מספרד.

אך לא כך הדבר בימים בהם מתרחש סיפורינו: מים זורמים בבתים,

אינם בנמצא כלל.

ואילו ייבוא אוכל מעבר לים הוא מבצע מסובך שספק אם יש בעולם אדם המסוגל לתכננו.

אם התבואה שנזרעה בסתיו לא תצמח, באביב לא יהיה לאנשי ירושלים מה לאכול.

המים המועטים שנותרו בבורות המים מהשנה שעברה לא יספיקו להשקאת השדות.

גם הגידולים האחרים לא יעלו יפה ואף האילנות יתנו פירותיהן בעין רעה.

בצורת משמעה רעב! ורק הזאטוטים שנהנים לשחק בשמש החורפית הנעימה,

עדיין אינם מודעים לכך.

גדולי ישראל כבר התענו מספר פעמים.

 גם כלל הציבור כבר צם כמה תעניות. אך דומה שהתפילות אינן נענות.

האופטימיים שבאנשי ירושלים השתעשעו במעשה הידוע של חוני המעגל עליו שמעו מאבות אבותיהם.

זקני הדור הקודם סיפרו שבילדותם סיפרו להם זקני דורם כי ראו את חוני המעגל במו עיניהם.

"בימינו", נאנח אחד מחכמי הדור. "אין צדיק המגיע למדרגתו".

הימים חלפו, ראש-חודש שבט הגיע וחכמי הדור החליטו לקבוע תענית נוספת.

"כל העם גברים,נשים וטף, יתאסף בעזרה שבבהמ"ק ,

 אולי ישמע ה' הפעם את עוניינו ויחון אותנו."

עם שחר החל הציבור להתאסף בבית-המקדש.

כל בתי ירושלים התרוקנו מאנשיהם וכולם שמו פעמיהם למקדש.

מתאספים ומחכים. הכהן הגדול תפס את מקומו בראש העם,

בסמוך אליו נעמדו ראש הסנהדרין ואב בית הדין.

משום מה עדיין לא מתחילים. רבים מהנאספים שופכים את צקון ליבם לפני אביהם שבשמיים.

מבקשים על עצמם ועל עולליהם שלא יגוועו ברעב. קולות בכי של מבוגרים מתפללים,

מתערבבים עם בכיותיהם של הפעוטים שהשהיה הממושכת קשתה עליהם.

מדוע לא מתחיל הכהן הגדול את תפילת הציבור. מתי יישמע קולו הזועק: "אבינו מלכנו!"?

"אולי, משער אחד הנאספים, "עוד לא הגיע אחד מחכמי הסנהדרין" אי אפשר להתחיל בלעדיו.

הזמן עובר וגם החכם הזקן, שהעלייה בצום קשתה עליו, מצטרף לציבור.

עכשיו תחל התפילה!, משערים כולם. אך לא. ראש הסנהדרין מורה לכהן הגדול,

 להמשיך ולהמתין.

היש אי מי מאנשי ירושלים שעודנו חסר?

זרם הבאים פסק ממזמן, דומה שלא נשאר אף אדם בביתו.

והנה, נראות במעלה העולה להר הבית שתי דמויות. חדי העין שבציבור מזהים אותם.

הרי אלו פפוס ויוליאנוס.

אפילו השמות היוונים שבחרו לעצמם העידו על ריחוקם משמירת התורה.

אורח חייהם העיד על כך לא פחות. לבושם היה לבוש יווני-רומי טיפוסי.

מהלכים היו בגילוי ראש. ושיח ושיג להם עם הנוכרים היושבים סביבות ירושלים.

גם את קדושת השבת הרשו לעצמן לבזות,

 ובעלי הלשון ידעו לספר שראום רוכבים על סוסיהם בעיצומו של יום השבת.

מי שעמד מאחורי ראש הסנהדרין יכול היה לספר אח"כ,

שכאשר הבחין בבואם של השניים דומה היה שאורו עיניו.

- "שני הפושעים הגיעו" עבר הרינון בקהל הנאספים.

 וכי יש כינוי אחר מתאים יותר לעוברי עברות כאלו?

איש אחד לא התאפק וקרא לעברם: "גם אתה הגעתם לבית המקדש?

 ידעתם בכלל את הדרך?".

רחש של הסכמה עבר בציבור, וכי מה יועילו שני עוברי העברות הללו לחלות את פני ה'.

הימצאותם עוד עלולה לקטרג על שאר הציבור.

- "שיקבלו על עצמם לפחות להתרחק מחטאיהם."

- "וכי לא יכלו לפחות בבואם לבית-המקדש להחליף את בגדי הנכרים שלהם.

וכי אינם יודעים שלבהמ"ק לא נכנסים בנעליים?"

מלמולים כאלו ואחרים רחשו בקהל.

לפתע נתן ראש הסנהדרין את האות לכהן הגדול וזה פצח בקריאה נרגשת מעומק הלב:

"אבינו מלכנו חטאנו לפניך!"

הציבור חזר אחריו בכוונה גדולה. כך המשיך הכהן הגדול את כל סדר\התפילה.

הוא קורא והציבור אחריו.

גם פפוס ויוליאנוס הצטרפו למתפללים. המתפללים שהתרכזו בתפילה מעומק הלב,

הפסיקו לנעוץ בהם מבטי תוכחה, והשניים הרגישו יותר בנוח,

במקדש שזה זמן רב לא דרכה בו רגלם.

זמן רב ערכה התפילה. אפילו הילדים הקטנים קראו אל ה' מעומק ליבם.

דומה היה שתפילה כזו לא נשמעה במקדש מזה שנים.

היראה ה' בעוניים, היקבל את תפילתם?

משנסתיימה התפילה, ביקש ראש הסנהדרין שיביאו לפניו את פפוס ויוליאנוס.

השניים פילסו את דרכם בין הנאספים, כשמבוכה מכסה את פניהם,

 האם קרא להם בשביל לבייש אותם על חטאיהם?

כשנעמדו לפניו, נשא ראש הסנהדרין את קולו והכריז:

"כל תענית שאין בה פושעי ישראל אינה תענית!

ראו, הן הבוקר הקטיר הכהן את הקטורת במזבח לפני ה'.

ממה מכינים את הקטורת הזו?

י"א סממנים בה, בקטורת. אם יחסר ממנה ולו אחד,

לא נוכל להקטירה.

צרי, ציפורן ולבונה, מור וקציעה, שיבולת נרד וכרכום, קושט, קילופה וקינמון,

כל אלו ריחם טוב ונעים. אך ישנו סממן נוסף, הלוא היא החלבנה.

ריח רע הוא ריחה של החלבנה,

רק כשמהדקים אותה היטב עם שאר הסממנים פג ריחה הרע.

אך אפילו חלבנה זו, לא נוכל להחסירה מהקטורת שאנו מקטירים.

אם נעז לוותר עליה, לא תעלה הקטורת לרצון לפני ה'."

ההמונים שגדשו את העזרה החלו מתפזרים לבתיהם.

מי יודע דרכי ה'? למחרת ירד הגשם הראשון.

שאלות לדיון

- מה אנו לומדים מהימצאותה של החלבנה בין סממני הקטורת?

- מדוע אנו זקוקים לפושעי ישראל כדי שהתענית תהיה תענית?

- בפעולה הקודמת דיברנו על כך שהקטורת מביאה לאהבה גדולה בין ה' לישראל.

נסו לחשוב: מה בקטורת מביא לאהבה הגדולה של ה' לישראל?

 

 

לא סתם, ה' ציווה להכניס את החלבנה בין סממני הקטורת. הוא רצה ללמד אותנו בכך,

שאם לא נשכיל לאחד את כל ישראל והרשעים בכלל, לא נוכל לשאת חן בעיניו.

הקב"ה מעונין גם בתשובתם של פושעי ישראל. לקב"ה חשוב כל יהודי.

כל אחד מעם ישראל הוא בנו של הקב"ה ואב אוהב את בנו,

אפילו כאשר בנו מתרחק ממנו.

אב גם אוהב שבניו אוהבים זה את זה ומלמדים זכות זה על זה.

אם ח"ו יש ביניהם מחלוקת הדבר רע בעיניו.

כדי להכין את הקטורת מהדקים את הסממנים יחד.

לכן הקטורת מסמלת את אחדותם של ישראל,

את היותם מחוברים ומאוגדים זה בזה.

דווקא אחדותם של ישראל על כל חלקיהם,

 מזכירה לקב"ה עד כמה הוא אוהב את עמו ישראל ורוצה בטובתם.

מהקטורת אנו לומדים עד כמה חשוב שעם-ישראל יהיה מאוחד כולו ועד כמה לא ייתכן לוותר

אפילו על הרשעים שבעם ישראל.

 

 

 

 

 

תיוג: עם ישראל, עמ"י, אחדות בעם ישראל, עם מאוחד, להיות מאוחדים, החשיבות של פרט בתוך הכלל, כל הפרטים חשובים, חשיבות הפרט, כל אחד חשוב, סממני הקטורת, בית המקדש.

דרג את הכתבהדירוג כתבה לא מוותרים על אף יהודי(פעולה): 3 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
5 מדרגים
הדפסשלח לחברהוסף תגובההוסף תיוג משלך
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד