דבר תורה

הרבי ר' זושא מאניפולי, היה החבר הכי טוב של אדמו"ר הזקן. אצל המגיד ממעזריטש, ממלא מקומו של הבעל שם טוב, היו הרבה תלמידים צדיקים, והחברים הכי טובים היו אדמו"ר הזקן, צעיר התלמידים, ורבי זושא, המבוגר בתלמידים. עם כל הפרשי הגיל שביניהם הם היו צמד-חמד.
פעם אחת בא אל המגיד ממעזריטש מישהו עם הרבה צרות, בבריאות ובפרנסה וכו', ובקש מהמגיד שיעורר עליו רחמים ויושיע אותו. המגיד אמר לו ללכת לתלמידו, הרבי ר' זושא, והוא יפתור לו את הבעיות. הלך היהודי עם כל חבילת הצרות שלו לרבי ר' זושא, ואמר לו: המגיד שלח אותי אליך, בגלל שיש לי הרבה צרות והרבה יסורים – מה עושים? מאין יבוא עזרי?
הרבי ר' זושא, שהיה עני מדוכא, התפלא מאד וענה לו: איני יודע למה הרבי שלח אותך אלי, הרי לי אף פעם לא היו יסורים בחיים, איני יודע על מה אתה מדבר ולכן איני יכול להזדהות איתך (ובשביל לרחם ולעורר רחמים צריך להזדהות).
זה בדיוק מה שהמגיד רצה שאותו אדם ישמע, שאיש עם הרבה יותר יסורים ממנו – הרבי ר' זושא – אומר שאין לו יסורים כלל. אם יקח זאת ללב, יתמודד נכון גם עם יסוריו.
עבור לתוכן העמוד