דבר תורה

דבר תורה לשבת פרשת "בשלח"

משה רבנו והעלאת עצמות יוסף

הפסוק אומר שמשה רבנו "לקח את עצמות יוסף עימו".
אפשר לשאול על העניין שתי שאלות. האחת היא, מדוע מוזכרות דווקא עצמות יוסף? והלא יוסף חי במצרים בתקופה שבה חנטו את המנהיגים לאחר מותם. גופו של יוסף נחנט ע"י המצרים וברור שלא רק עצמותיו נשארו אלא גופו כולו נשמר. מדוע אם כן נאמר שנלקחו דווקא "עצמותיו"?
כמו כן, לא ברור מדוע היתה צריכה התורה להדגיש שמשה לקח את עצמות יוסף "עימו". וכי איך יקח אותן? אם משה הוא זה שהחליט לקחת את עצמות יוסף, ברור שהן יהיו "עימו".

ניתן לומר על כך שהמילה "עצם" הינה בעלת משמעות מעבר לאיבר או חלק בגוף. כמו "עיצומו של יום מכפר"(שנאמר על יום כיפור) או "עצם הדבר". משמעות המילה הזו הינה הרעיון הפנימי של משהו, מהותו העצמית בלי שום "גוף" מסביב.
עצמותו של יוסף, הנקודה הפנימית שבו היתה יכולת העשיה בעולם המעשה. , החיבור שנכון לעולם החומר. יוסף היה מנהיג שדאג לכלכלה של מדינה שלמה, שהנהיג אותה ביד רמה. כוחו של יוסף היה לא רק בצדקותו אלא גם ביכולת שלו להתחבר לעולם הזה ולהוביל אותו באופן הנכון.
עכשיו, כאשר משה, שמהותו הינה רוחנית לחלוטין, רוחנית עד כדי כך שאפילו כשזה מגיע לדיבור הוא הינו "כבד פה וכבד לשון" מכיוון שהוא כל כך מחובר לעניינים רוחניים ולא לעולם הזה, כאשר הוא מוציא את ישראל כדי להוליך אותם במדבר הוא זקוק לקחת ולהכניס להתנהגותו ומעשיו גם את עצמותו של יוסף, את היכולת לחבר לעולם הרוח שלו את עולם המעשה.
זו הסיבה שביציאת מצרים, לוקח משה את ה"עצם" של יוסף "עימו", כדי להוביל את ישראל במדבר הן מהבחינה הרוחנית והן בחיבור לעולם המעשה, עולם החומר

שבת שלום ומבורך
עבור לתוכן העמוד